תקופת הקורונה, במיוחד בתחילתה ובמהלך הסגרים, הייתה קשה מנשוא עבור הרבה מאד ישראלים. היא הייתה קשה עבור השכירים שהוצאו לחופשה ללא תשלום וחלקם אף פוטרו, עבור המעסיקים שנאלצו לעשות את הצעדים הללו ולהוציא את העובדים ממקום העבודה, וכמובן לבעלי העסקים שנאלצו לסגור את שעריהם לזמן ארוך וספגו בעקבות כך הפסדים כבדים. ולצד כל אלו, נראה שאלו שחוו ועדיין חווים את הקושי המשמעותי ביותר הם הילדים ובני הנוער, שנאלצו להישאר בבית במשך חודשים ארוכים ולא להתראות עם החברים שלהם לספסל הלימודים. מתוך כך, הוחלט כי הלמידה תמשך בעזרת המחשב דרך הזום, מה שהקל במעט על התלמידים וסיפק להם תעסוקה, אך עשרות אלפי ילדים ובני נוער מרחבי הארץ כלל לא זכו לזה, פשוט מכיוון שאין להם בבית מחשב. למרבה המזל, ארגונים ואנשים שונים התגייסו וניסו לסייע עם הבעיה, ונראה כי הפעילות המשמעותית ביותר היא של עמותת אחינועם, שהצילה את הלימודים בתקופת הקורונה עבור אלפי תלמידים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. 

על עמותת אחינועם

רפי אדרעי, איל אדרעי ומשה אדרעי הם המייסדים העומדים מאחורי עמותת אחינועם. העמותה קמה ב-2018 עוד לפני פרוץ משבר הקורונה, במטרה לאפשר שוויון הזדמנויות ממשי לילדים ובני נוער בפריפריה. הם עשו זאת מתוך אמונה כי יש הרבה מאד ילדים מוכשרים שלא מצליחים לפרוץ את תקרת הזכוכית רק בשל המצב הכלכלי של המשפחה שלהם או מקום המגורים שלהם. העמותה פועלת בשלל אפיקים שונים ובין היתר מעניקה מלגות לבני נוער, מספקת ליווי ותמיכה לנערים לקראת הגיוס ועם היציאה לחיים הבוגרים, וכן מסייעת בפיתוח וקידום מוסדות קהילתיים במקומות שונים ברחבי הארץ. מקימי העמותה הבינו שתקופת הקורונה הביאה עמה אתגרים חדשים עבור בני נוער בסיכון ועבור תושבי הפריפריה באופן כללי, והחליטה להתגייס לטובת העניין. 

חלוקת מחשבים - אוויר לנשימה עבור הילדים

מה היה המענה עבור הילדים בתקופת הקורונה שאין להם מחשב בבית? ובכן, למרבה הצער לאף אחד לא הייתה תשובה עבורם ובמקרים בודדים בתי ספר התגייסו והשאילו להם מחשבים, אבל זה ממש לא קרה בהיקף הנדרש. מה המשמעות של הדבר עבור הילדים? לפני הכל, אותם ילדים לא היו יכולים ללמוד כמו שצריך והחלו לצבור פערים. הם פיגרו בשיעורים השונים, לא הצליחו להדביק את הקצב של שאר הכיתה ורבים מהם נשארו מאחור וגילו זאת רק כאשר חזרו אל הלימודים הפרונטליים. בהיבט השני, שהוא חשוב לא פחות, אותם הילדים נותרו במשך ימים ארוכים ללא מסגרת חברתית מאף סוג. המפגש בזום, גם אם רק ווירטואלי, היה אוויר לנשימה להרבה תלמידים, והקושי של אלו שאין להם את האפשרות היה משמעותי ביותר. 

אם תשאלו את איל אדרעי, משה אדרעי, רפי אדרעי ויתר מייסדי ומנהלי העמותה, הם יספרו לכם על השינוי הגדול בעקבות תרומת המחשבים. ילדים שעד עכשיו הרגישו מנותקים פתאום הצליחו להתחבר לתכנית הלימודים, ובעיקר זכו לראות לכמה שעות ביום את החברים שלהם שאותם לא יכלו כמובן לפגוש פנים אל פנים. 

הלמידה בזום עדיין מתרחשת והמחשבים עוד מסייעים לאותם הילדים. נראה כי במובן הזה, חלוקת המחשבים בהחלט שיקפה בצורה מדויקת את מטרות העמותה והעניקה שוויון הזדמנויות לילדים ולנערים, ואין דבר חשוב מזה.