שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
לב שבור של אב שכול | "רגע אתה כאן, חזק עם עתיד! רגע אתה שם קבור עמוק!"
אליה פרג'ון18.6.24
אבי הרוש, אביו של גיבור ישראל סמל ריף הרוש הי"ד, לוחם בהכשרה בית הספר לקומנדו, שנפל בקרב בדרום הרצועה לפני כחודשיים, כתב פוסט שובר לב לבנו הגיבור ברשת החברתית פייסבוק:
"ריף, איך ולמה?
היום מחקו את חשבון הבנק שלך!. כן, כן ריף, שמעת נכון, מחקו אותך מרשימות הבנק.
החשבון שפתחת בגיל 14. אותו חשבון שדאגת להפקיד אליו כסף מכל העבודות שעבדת, החשבון שידעת בדיוק כמה אתה מוציא ממנו, החשבון הזה, נמחק היום. פוףףףף, ריף הרוש כבר לא קיים בבנק הזה. אגב, את חשבון ההשקעות שלך סגרנו גם.
אמא ואני הגענו לסניף. ביקשו מאיתנו להגיע עם צו הירושה שלך ולחתום על סגירה ומחיקת החשבון.
העברנו את סכום הכסף שהיה שם ובחשבון ההשקעות, לחשבון ייעודי לעתיד של……!.
ואני? אני התחלתי לבכות, שוב. אתה מכיר אותי. כמה רגיש אני (בדיוק כמוך). בוכה ומרגיש את פלטת השיש הנוספת שמונחת לה על בית הקבע שלך ודוחפת אותך עוד פנימה עמוק באדמה!. איך לעזאזל זה הגיוני ריף???.
היית, חיית, נהרגת, נקברת, נמחקת!! הגיוני???.
איך זה הגיוני ריף אהוב חיי היקר?
שגדלת קרוב ל 9 חודשים בבטן של אמא.
שנולדת, צעקת, בכית, הצקת, הערת אותנו, מתהפך, זוחל, הולך כבר בחודש 10 עם תחתון יחף ובלי חולצה בשבילים, גודל לגני הילדים, צחקת, בתי הילדים, צחקת, כיתה א׳, צחקת, חטיבה, טיולים, מכינה, טיולים, צבא, מסלול, מלחמה, עזה, התקלות, כדור אחד, נפילה על החול, המון דם, קבורה. ואז? מחיקה!!.
רגע אתה כאן, חזק עם עתיד! רגע אתה שם קבור עמוק!.
ריף הרוש. נמחק מרישומי הבנק! כמה אכזרי.
בשבת התחלתי לפנות את החדר שלך. לקחתי ארגזים, נעלתי את הדלת, נשמתי עמוק, עמוק, כמה שיותר אוויר. פתחתי דלת בארון, מגירה ולא יכולתי. התחלתי לבכות כאילו שזו הפעם הראשונה שהודיעו לי שנהרגת. הכל צף לי פתאום. לא הבגדים שלך וגם לא הנעלים שלך, המגירה הזו שהכנסת לתוכה את הדברים הכי אישיים שלך, היא שברה אותי.
נשכבתי על המיטה שלך. מנסה להרגיש אותך בין הכריות. מסתכל על התקרה, על החלון, על כל פינה ופינה בחדר. מנסה לחדור לתוך עינייך ולראות מה ראית ששכבת כאן. נרדמתי קצת בין הכריות שלך. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי מדפדף במחברות שלך מחמש אצבעות. הכרתי אותך טוב. לא הופתעתי. ידעתי שתמיד רצית להיות טוב יותר. להשתפר. כתבת לעצמך על עצמך. על הפחדים. בחנת וביקרת את עצמך. הסכמת עם עצמך, כעסת על עצמך, ודאגת לשפר. לא התנצלת. פשוט אמרת את מה שאתה מרגיש. אלוהים, איזה פספוס. איזה פספוס.
״רץ לקו האש״. מאז ששמעתי את זה אני שוב כועס עליך!. למה לעזאזל עשית את זה?!.
רצת לקו האש ונהרגת. תגיד, אתה רואה את האש שבוערת בי? ששורפת אותי בפנים. רוץ אלי!! אני בקו האש!.
רצת לקו האש בגיל 20 ושמונה חודשים ושם נעצרת. לא תגדל יותר. זה מה שהחלטת.
אעשה הכל אהוב שלי שלא תימחק מהעולם.
באחת המחברות רשמת ״אין תחליף להמשכיות״.
אדאג לזה אהוב! אין תחליף להמשכיות!. מבטיח!.
רוץ אלי לקו האש.
אבא".
2
תגובותנא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם