המסר של מפקד חיל האוויר: "צריכים לכידות, שתשמר את האמון בצה"ל"

הבוקר פורסם טור מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר לרגל ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים:

טור זה נכתב באוקטובר 2023 על שולחני, שולחנו של מפקד חיל האוויר. על יד אותו שולחן ישב גם האלוף בני פלד ז"ל, שהיה מפקד חיל האוויר באוקטובר 1973. זהו השולחן ששימש מאז את כל מפקדי חיל האוויר שבאו אחריו. איש, איש על פי אופיו ודרך פיקודו. על השולחן הזה, ועל שולחן המבצעים בבור חיל האוויר התקבלו החלטות מכריעות וגורליות באותה המלחמה, ולאורך השנים עד היום.

כל מפקדי חיל האוויר, שקדמו לי מאז מלחמת יום הכיפורים, נשאו עימם את משמעויותיה. המסד הונח כבר אז, ואחריו הוא נבנה טפח אחר טפח. לאורך השנים שקד חיל האוויר, תיחקר, למד, בדק ויישם את הלקחים ואת התובנות שעלו מאותה מלחמה קשה. גם בשנה האחרונה המשיך חיל האוויר ללמוד ולהטמיע מחדש את לקחיו. קיימנו שיחות עם לוחמי העבר, הפצנו את תחקירי החיל כדי להעמיק את הידע בקרב אנשינו ולזכור את חללינו הרבים ואת הפצועים בגופם ובנפשם.

בסדרת המופת, "האחת", שהופקה ושודרה ב'כאן' ,11 אמר ברעד מאיר שני, טייס בטייסת 201 שלחם במלחמת יום הכיפורים: "זה נותן כל כך הרבה חוזק כשאתה יודע שיש משהו שעומד מאחוריך – מדינת ישראל, זה שלך. אתה לא לבד כמו אבא שלי שאיבד את כל המשפחה שלו בשואה".

דבריו אלו הם הבסיס לקיומנו. זהו גם ההסבר הטוב ביותר שניתן למצוא למהפך שהתחולל במלחמה. זה היה הכוח המניע של צה"ל ומדינת ישראל, שעברו מהפתעה רבתי בעמדת נחיתות לניצחון מוחץ, במלחמה רב-זירתית נגד סוריה ומצרים בו זמנית.

אמירתו של מאיר שני מגלמת בעיניי שני מרכיבים, שאין בלתם בשעת מלחמה. הראשון הוא האמון והשני מסירות הנפש של הלוחמים. אמון, בהגדרתו, הוא שרשרת ארוכה המורכבת מחוליות חוליות. רק חיבור חזק ועמיד של כל חוליות השרשרת יבטיח את עוצמתה של שרשרת האמון.

האמון נקשר בין החוליות של כל מי ששולח את הלוחמים למשימתם, קשה ומסוכנת ככל שתהיה. הוא חייב להתקיים בין המפקד לפקודו, בין הלוחמים עצמם, החברים לקוקפיט או לצוות, השותפים כולם למשימה. הוא נמצא בין הטכנאים שזוקרים אגודל לשמישות המטוס, לבין הטייס שמשיב להם בהצדעה.

האמון הוא מרכיב שממנו שואבים הלוחמים על הקרקע, בים ובאוויר את תעצומות הנפש הגדולות ביותר. הוא כולל את הרעות, את אחוות הלוחמים ואת המחויבות שאין שני לה בין לוחמים. האמון חייב להתקיים בין הטייסים לבין עצמם ובין הטייסות לבין יחידת החילוץ. בין המטה המבצעי, שקובע את המשימה, מתכנן ושולט בה ובין החילות השונים, שנדרשים לפעול בשותפות ומתוך אחריות הדדית למען הצלחת המשימה.

המרכיב השני הינו מסירות הנפש העצומה, זו שהפגינו לוחמי כיפור. לוחמים יצאו לקרב בידיעה עמוקה שהם או חבריהם לא ישובו לחיק משפחותיהם. הם הפגינו אומץ לב ועוז רוח בתנאי מלחמה, והוכיחו שהם יכולים לה.

לקחים רבים נלמדו בחיל האוויר מהמלחמה ההיא והועמקו מדי שנה ומול כל דורות הטייסים וצוותי הקרקע בהליכי הלמידה שקיימנו. הגדרנו את 'ההתאוששות מכישלון' כרכיב בחוסן של החיל בשעת מלחמה, את הצניעות הנדרשת ביכולתנו לחזות את מה שלעיתים נסתר מן העין, את הגמישות להתמודד ולהסתגל לכל אתגר, את המחויבות העמוקה שיש בשותפות בתמרון ובסיוע לכוחות היבשה, כפי שנעשה אינספור פעמים בשנים האחרונות.

קורותיה של המלחמה משמשים לנו כתמרור אזהרה בוהק ומלמדים אותנו להטיל ספק גם במה שאנו בטוחים שאנו יודעים. אנו מתבוננים במציאות שניצבת לפתחנו בכלל הזירות. אנו מבינים שכולן עלולות להתלכד יחדיו במלחמה הבאה ולאתגר אותנו. כזרוע האסטרטגית של צה"ל, ימשיך חיל האוויר להיות דרוך כדי להגן ולסכל איומים בשמי המדינה ומעבר להם, תוך שותפות הדוקה עם כלל זרועות הצבא וארגוני הביטחון.

ומנקודת מבט אישית, הזיכרון הראשון שלי כילד היה ממלחמת יום הכיפורים. ילד בן ארבע, בן מושב כפר יהושע, שיורד למקלט, שומע את הצפירה ואת מטח טילי הפרוג ששוגר לעבר בסיס רמת דוד הסמוך. זהו זיכרון, שמלווה ברעש ההמראות, השמור איתי עד היום. לימים למדתי שהיו אלו המיראזים, הסקייהוקים והפנטומים עמוסי הפצצות, שיצאו למשימותיהם.

הלקח המשמעותי ביותר, שאני נושא עימי כמפקד חיל האוויר הוא הצורך בלכידות, שתשמר את האמון שיש בצה"ל ובתוכו גם בחיל האוויר. עלינו להישאר מלוכדים, עלינו לחוש שהעם כולו מלוכד מאחורינו במשימות שבהם נוטלים על עצמם הלוחמים סיכון רב במסירות נפש, שאין שני לה. עלינו לדעת, כדבריו של מאיר שני, שיש "משהו שעומד מאחורינו - מדינת ישראל".

לוחמי צה"ל באוויר, בים וביבשה סיכנו את חייהם בשנה האחרונה אינספור פעמים – בכניסה לתוך מחנות הפליטים, במבצעים מיוחדים מעבר לקווי האויב, בסיור שגרתי בקו הגבול, בגיחות מבצעיות במסגרת המערכה שבין המלחמות וכמובן באימונים השומרים על כשירותנו. בכל אחת מהפעולות הללו חשנו שמדינת ישראל עומדת מאחורינו. אסור לקעקע יסוד זה!

אני מצדיע לכל אלו שלקחו חלק במלחמה ההיא, מביט בעיניהם של אנשי החיל בהווה בגאווה עצומה ויודע שיש על מי לסמוך.

כפי שידענו לקום על רגלינו נוכח מאורעות מלחמת יום הכיפורים, כך נדע גם הפעם להמשיך להגן על מדינת ישראל. למרות שנדמה כי פקעו חלק מהמיתרים הרי "את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", ואנו נמשיך להשמיע אותה היטב, היטב בכל המקומות. סוד כוחנו הוא בלכידותנו, ובזכותה נעשה ונצליח.