דו"ח חדש מפריך את הנרטיב הבדואי על "הכפרים ההיסטוריים"

דו"ח חדש שפורסם לאחרונה בוחן את הנרטיב הבדואי לפיו תושבי הפזורה הבדואית מתגוררים ב-46 כפרים היסטוריים, שחלקם קיימים עוד קודם להקמת מדינת ישראל וחלקם משנות ה-50. על בסיס נרטיב זה, אשר מלווה את השיח הציבורי בישראל לאורך כמה עשורים, מבקשים הבדואים לקדם הכרה בכל אותם כפרים ולהלבינם לכפרים חוקיים במקומם הקיים. על יסוד זה הוקמו 11 כפרים בדואיים בשנים 2003-2006, במועצות אבו-בסמה ונווה מדבר אשר למעט הישוב תראבין א-צאנע, נחלו כשלון חרוץ בכל הנוגע להסדרה.

המחקר נערך באמצעות מערכת מידע מתקדמת, וכלל זיהוי כל נקודה מאותם 46 כפרים במפות משנות ה-40 ועד היום, סימון רדיוס של קילומטר וניתוח המפות לזיהוי התיישבות במקום. הממצאים שעלו הינם חד משמעיים: ברוב הכפרים לא היו מבנים כלל טרם הקמת המדינה ובשנות ה-50 וה-60, ובאף לא אחד מהם עמד כפר. למעשה, לאורך השנים הבדואים נדדו וההתיישבות בפזורה החלה לתפוס תאוצה ולהתקבע רק באמצע שנות ה-90, כאשר תצלומי האוויר מוכיחים בברור כי ביישובים המוכרים חלה האצה משמעותית בבנייה הבלתי חוקית בסמוך למועד הכרתם בתחילת שנות ה-2000.

"נרטיב ה"כפרים ההיסטוריים" הוכח כשקר וכזב" אומר אברהם בנימין, מנהל אגף מדיניות בתנועת רגבים. "הבדואים, שנחלו כשלון בבתי המשפט, הבינו שהם זקוקים לנרטיב אחר כדי להצדיק את ההשתלטות על קרקעות הנגב ואת דרישתם לזכויות. לצערנו, סיפורי הבדים על התיישבות בדואית קדומה מחלחלים לשיח הציבורי ומכשירים את השטח להלבנת מקבצי השתלטות נוספים, מהלך שהוכח כלא יעיל". בנימין מוסיף: "את ההתיישבות הבדואית צריך להסדיר, אך לא על בסיס טיעונים מופרכים ולא באמצעות הלבנת הבניה הבלתי חוקית, אלא ביישובים מתוכננים המספקים את כלל שירותי החינוך והבריאות לתושביהם, לפי כל הסטנדרטים הישראליים".

(צילום ארכיון)