ניר זמיר: "האווירה בקיבוץ להב מיוחדת, עומדים בתור להצטרף"

ראש מועצה איזורית בני שמעון, שנולד בקיבוץ להב וחבר בו עד היום, בראיון אופטימי: "היה מהפך גדול ב-20 השנים האחרונות, ממשבר לפריחה"

בשיתוף קיבוץ להב

אין הרבה אנשים שמכירים בצורה טובה יותר את התנועה הקיבוצית ואת איזור צפון הנגב מניר זמיר. זמיר (65) מכהן כראש מועצה איזורית בני שמעון מאז שנבחר לתפקיד לפני כארבע שנים. הוא נולד ב-1957 בקיבוץ להב וחבר בו עד היום. בראיון אופטימי הוא מספר על זיכרונות הילדות בקיבוץ, האתגרים שהפכו להזדמנויות, חגיגות ה-70 המרגשות ומדגיש את האווירה הקהילתית המיוחדת.

נולדת בקיבוץ להב, מה אתה זוכר מהשנים הראשונות?

"הקיבוץ הוקם ב-52', אני נולדתי בסוף 57'. הייתי מהילדים הראשונים של הקיבוץ. ההורים שלי ממקימי הקיבוץ. מתוך הגרעינים שהקימו את הקיבוץ, גרעין אחד היה של בוגרי השומר הצעיר בארץ ישראל ממספר ערים שונות. אמא שלי מהשומר הצעיר בפתח תקווה. הגרעין השני היה של יוצאי הונגריה, כאלה שעלו אחרי מלחמת העולם השנייה מהונגריה בגיל 15 והיו בחברת נוער בכפר מנחם. מהם יצא גרעין של יוצאי הונגריה שהקימו יחד את קיבוץ להב. אבא שלי שהגיע מבודפשט, הונגריה, היה בגרעין הזה".

אתה יכול לתאר את האווירה?

"מה שאני זוכר מההתחלה, בעיקר שהיינו בנים של הקיבוץ בכל המובנים. כולם הכירו אותנו, הקיבוץ לא היה גדול. היינו עם ההורים מעט מאוד והייתה לינה משותפת. השעות עם ההורים היו מעטות, אבל משמעותיות כי לא היו אז את הטלוויזיה, המחשבים והאינטרנט. אבל בכל שאר הזמן ישנו בבית הילדים. בכיתה ב', בגלל שהיינו קבוצת ילדים קטנה מאוד, בגיל צעיר מאוד יחסית, העבירו אותנו לקיבוץ בית קמה. איחדו אותנו עם ילדים מקיבוץ דביר ומקיבוץ בית קמה. היינו שישה חבר'ה ובעצם ברוב שעות היום היינו בבית קמה. שם למדנו. רק אחר הצהריים חזרנו לקיבוץ להב. מארבע עד שבע, אם אני זוכר נכון, היינו עם ההורים ואחרי זה חזרנו ללון בבית קמה. כך שמגיל צעיר מאוד יחסית היינו הרבה זמן מחוץ לבית".

מה השתנה מאז?

"הקיבוץ היה שונה, הוא היה קטן יותר, שיתופי, הוא עבר המון. עם זה שאני גדל גם הקיבוץ גדל ומשתנה, אבל אני זוכר גם בתור ילד וגם בתור נער הרבה יותר עצמאות. בתקופת התיכון עברנו לשובל והייתה יותר מעורבות ועצמאות. היה קיבוץ יותר אינטימי, כולם מכירים את כולם. אווירה שתמיד אפיינה את קיבוץ להב, הרבה חום, הרבה יחס לילדים. הזכרונות שלי טובים מאוד, אני חייב להגיד בכנות. כאשר היום אנחנו נפגשים, אני והחברים שלי שהיינו ביחד בתיכון, ואנחנו משתדלים להיפגש פעם בשנה, כל המחזור, אתה מגלה שהיו כאלה שהיה להם בסך הכל טוב מאוד בלינה המשותפת. יש כאלה שהיה להם מאוד קשה בלינה המשותפת. זה לא חד-ערכי. נכתבו על זה הרבה ספרים, לי אישית היה טוב בלינה המשותפת. אהבתי את חיי הנעורים, את העשייה, הייתי מעורב מאוד".

הקיבוץ שינה את פניו והגיעו הרבה אנשים חדשים בשנים האחרונות. איזו השפעה יש על המרקם?

"הקיבוץ הפך מקיבוץ שיתופי לקיבוץ משתנה, שבו כל אחד מקבל את השכר. למרות החששות, הקפדנו מאוד שהאופי המיוחד של להב, הערבות ההדדית והדאגה לוותיקים, תישמר. עברנו את זה ואנשים ראו שלמרות השינוי זה עשה טוב, זה הוביל לגידול בחברים שהצטרפו ללהב, הרוח המיוחדת של להב - תמיכה, עזרה ודאגה לכל אחד, הרוח הטובה ברחוב הקיבוצי, החברויות, הלב החם. הדברים האלה נשארו".

הקיבוץ חגג 70 לאחרונה. איך התרשמת מהאירועים המיוחדים?

"חג ה-70 ואירועי ה-70 הוכיחו שיש בלהב רוח מיוחדת של חברות ואחווה. אני לא רוצה לצייר את זה בצבעים ורודים מדי, אבל אני רואה את זה בפרספקטיבה של ראש מועצה. אני רואה הרבה יישובים ובלהב יש אווירה מיוחדת, שבאה לידי ביטוי בפרגון, בחברות ובדאגה לכל אחד. זה ה-DNA של להב וזה מה שאני מאוד אוהב בקיבוץ. אשתי גלית הייתה אחראית על אירועי חג ה-70, לא הייתה לי ברירה אז השתתפתי בכל האירועים (צוחק). פחות כמי שמכין ומעורב כי התפקיד מאוד תובעני אבל הייתי שותף. זה הרבה גאווה.אני נואם בהרבה אירועים וכאן באמת התרגשתי כי אתה כותב לבית שלך. זה משהו אחר".

ממשבר - לפריחה

אתה יכול לשים את האצבע על אירוע משמעותי שקשור לקיבוץ ואליך?

"כשאתה מסתכל אחורה אתה רואה איך הקיבוצים בכלל, לא רק להב, השתנו בצורה דרמטית מאז סוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-2000. להב, כמו מרבית הקיבוצים בתנועה הקיבוצית, היה במשבר קשה מאוד. לא היו אנשים שהצטרפו, היה משבר כלכלי קשה שהשפיע על האווירה ועל מצב הרוח בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית. אז הייתי מזכיר בקיבוץ. הייתה הנהגה מגובשת של הקיבוץ וחלק גדול מהם, שהיו צעירים, אמרו שהם עוזבים כי הם לא רואים כאן את העתיד שלהם. הייתה תחושה של משבר".

ומה קרה אז?

"תוך 20 שנה היה מהפך גדול וכיום רוצים לבוא לא רק ללהב, אלא לכל הקיבוצים. אני אומר את זה כראש מועצה. אנשים עומדים בתור היום להצטרף לקיבוץ. הם רוצים את החיים של השותפות, את הקהילתיות. הם מחפשים את זה. בגלל זה הם באים לקיבוץ ולא ליישוב קהילתי. זה לא רק בית צמוד קרקע. את זה יש גם בלהבים, בעומר ובמיתר. הם מחפשים את הייחוד של הקיבוץ כיישוב קהילתי. זה לא רק מחמם את הלב. גם אני בחרתי להישאר למרות שהציעו לצאת ולנהל במקומות שונים. בסופו של דבר החלטתי תמיד להישאר בלהב. זה תמיד היה בית בשבילי".

אתה יכול לתת דוגמה?

"מתקשרים אליי כראש מועצה, אומרים לי 'תעזור לנו להתקבל לקיבוץ'. אני לא יכול לעזור להם כמובן אבל אומר להם 'תשכרו בית, תשימו יתד כדי שיכירו אתכם'. אתה פתאום אומר - מה קרה פה, הייתה פה מהפכה. הייתה תחושה שהמקום הולך להתפרקות. ואז היה שינוי, התאמה למציאות. לא רק שפורח ויש הרבה משפחות, זה הפך לאחד המקומות הכי מבוקשים בארץ. זה מורכב מהרבה מאוד תהליכים שהפכו את הקיבוץ למקום אטרקטיבי מאוד. מחפשים חינוך טוב, סביבה ירוקה, הכל נכון, אבל מעל הכל רוצים קהילתיות. לא כל אחד לנפשו, זה מה שהישראלים רוצים".

לסיום, אתה יכול לשתף מנקודת המבט שלך כראש מועצה?

"עסקתי שנים בניהול וקיבלתי החלטה להתמודד ולהיות ראש מועצה בגיל מבוגר יחסית. פעלתי המון לטובת הבית בלהב. תמיד התעקשתי למלא תפקידים בקיבוץ. הייתי לפני כן יו"ר הקיבוץ בתחום הכלכלי והקהילתי. היה לי מאוד חשוב לקדם עשייה איזורית, להתמודד עם אתגרים באיזור שאני חי בו. אני יכול להגיד בשמחה שבני שמעון מועצה טובה, מהרשויות המובילות בארץ. בכל היישובים של בני שמעון - קיבוצים, מושבים, יישוב קהילתי, גבעות בר - יש ביקוש עצום וצמיחה עצומה. זאת למרות האתגרים הביטחוניים וחוסר המשילות בנגב. אלו אתגרים בהם אני משקיע זמן רב. בבני שמעון יש רצון גדול להתקדם ולצמוח ואני גאה בזה".