עופר לוין GTI: "יורם רוזוב - חוליה חשובה בשרשרת הענפה המרכיבה את האמנות הישראלית "

"יורם רוזוב – כל זה ראיתי" מאגד את שלל ציוריו ורישומיו של אמן מקומי משנות יצירה ארוכות

בשיתוף עופר לוין GTI

"אני ניגש אל הבד אכול ספקות; אני משקשק בכל פעם מחדש, ולנוכח הבד הבתול חיי כתלויים לי מנגד. זוהי מעין הזמנה לדו-קרב; דו-קרב במובן הקלאסי או הרומנטי, ואני ככל הנראה מוכן להסתכן בכל פעם מחדש. חדווה, חרדה ומזוכיזם משמשים כאן בערבוביה, כמתחרים על בעלותם עליי." במילים אלה מתאר יורם רוזוב, אמן ישראלי ותיק, את תהליך יצירתו בספר חדש בהוצאת לוין, שהוא אסופת ציוריו ורישומיו מכל השנים.

קווים ליצירות יורם רוזוב

יצירות רוזוב, יליד חדרה (1938), אמן ששימש מרצה בבצלאל ובמסגרות אקדמיות אחרות ואף עסק בעיצוב וייעוץ חזות מבנים, מציגות נקודת מבט אמנותית ייחודית לו בנוף המקומי הפרושה לאורך מספר עשורים. הספר כולל שלושה חיבורים על יצירתו של רוזוב: הראשון מאת האמן עצמו, המתאר בגוף ראשון תחנות מרכזיות בחייו וביצירתו (ילדות בחדרה, העיר ירושלים, בצלאל, איטליה ועוד), ואילו השניים האחרים מאת אריאל הירשפלד וגדעון טיקוצקי בהתאמה, מציעים מבט פרשני מרתק על ציורי רוזוב וחשיבותם. חלקו השני של הספר מוקדש לעבודות רוזוב הנחלקות לעשר תימות שונות. 

על האמנות של רוזוב אמר גדעון עפרת, שחיבר בשנת 1972 את המאמר המקיף הראשון על רישומיו: "מאז סיים את לימודיו בבצלאל ב-1962 ולאחר שחזר מהשתלמות בפירנצה (1962 – 1964), התמקד רוזוב בעיקר ברישומים בשחור-לבן, חלקם תיעודיים - מקורם בבידוד פרט מתצלום ושחזורו המעובד - ומרבית האחרים דמיוניים, מאוכלסים ברובם בסיוטים דרמטיים. היו אלה רישומים 'ספרותיים' במודע, איורים בעומקים, הכוללים אף מילים, שורות, דפי טקסט קרועים ועוד. הוא הניף בציורו, בבדידות די מזהרת, את נס הריאליזם, כצייר וכמורה בבצלאל, השומר אמנות למסורת הקלאסית האיטלקית עוד מאז לימודיו באקדמיה לאמנויות בפירנצה. את בריתו עם המורשת הרנסנסית-איטלקית יבטא רוזוב גם בנופי טוסקנה שיצייר."

אריאל הירשפלד מזהה במאמרו לוגיקה ברורה ביצירותיו של רוזוב: "יצירתו של רוזוב ניתנת לחלוקה גסה לשני יסודות עיקריים המשלימים זה את זה: עולם הסיוט העולה מזיכרון הטראומה של המלחמה, ועולם השלום – עולם הבית, המשפחה וזכרונות הילדות. אבל עולם השלום הרוזובי אינו בא לידי ביטוי שלו, המבקש לייצג הווה מוחשי, אלא הוא תמיד רווי תחושה של היעדר, חלופיות וגעגועים לשלמות אבודה שאין לה תיקון. לעולם השלום הרוזובי יש להוסיף גם צד נוסף, המשלים והמנוגד לגעגוע אל השלמות האבודה – והוא רגעי ההתפעמות המונצחים בכמה מציורי איטליה שלו, בעיקר קטעי נוף של העיר פירנצה. אלה מעין יציאות אל עבר אוטופיה של יופי; געגוע אל יופי נצחי שהזמן רק מוסיף לו הד מעמיק והולך."

"מרתק," ממשיך הירשפלד "שהמבנה הסמנטי של העבודות בשני היסודות שונה באורח עקרוני ועקיב: העבודות הבאות מן היסוד המסויט מחזיקות מעין עימות בין כוחות רגשיים עזים לבין כוחות אינטלקטואליים הבאים כביכול לטעת אותם במציאות היסטורית ורעיונית מובנת; ואילו העבודות הבאות מעולם השלום, הבית לגלות והילדות, באות בלא כל תוספת פרשנית (הפנימית לציור) והן נשענות על העוצמה הסימבולית של המראות בלבד"

התנצרותו של גוסטב מאהלר

אחד מהרישומים המוקדמים של רוזוב, שאף זיכה אותו בשנת 1967 בפרס אונס"קו והנסיך רנייה, קרוי "התנצרותו של גוסטב מאהלר". על רישום זה הרחיב עפרת: "צלב ענק חולש על פני העמוד כולו, בראשו אותיות I.N.R.I – "ישו מנצרת מלך היהודים". אנך הצלב עבר התמרה והפך למעין כבש או ארובה, פתח חשוך במרכזו, ולתוכו נכנס גבר, הנראה לעינינו אך מגבו, ראשו נבלע בחשיכה. הרישום ריאליסטי, מוקפד, מוצלל בטכניקה מעולה של קיארוסקורו ברפידוגרף דק, רווי שמץ של גרוטסקה בעיבוד הדמות. רוזוב מתאר את אקט המרת הדת של גוסטב מאהלר מיהדות לנצרות, כאקט טראגי התאבדותי וסמלי, המרמז על השואה ועל רדיפות יהודים בידי נוצרים במהלך הדורות. חשוב לציין שרוזוב הוא האמן הישראלי הראשון, שייצג את מאהלר ביצירה חזותית. כ-15 שנים מאוחר יותר יהיה זה משה גרשוני בציורי הצדודית עקומת האף של הקומפוזיטור הגרמני, ולצדה השורה: 'גוסטב מאהלר, קוף יהודי שכמוך', ציטוט מדברי ביקורת אנטישמיים, שהושמעו בווינה של שחר המאה ה-20."

"ציורי השמן הראיליסטיים של רוזוב, שצוירו מאוחר יותר," כך טוען עפרת "בלטו בדבקותם בפיגורטיביות בתקופה שבה לא זכתה מגמה זו לתמיכה באמנות הישראלית. רוזוב נקט בצילום בסיס לציורו, אך הוא אינו צייר פוטו-ריאליסטי, כי אם מי שמטמיע בייצוג ריאליסטי, מוקפד ומיומן מאוד, מבע אישי אקספרסיבי, לא אחת סמלי ואלגי במחאתו האנטי-מלחמתית." כפי שניתן לראות בציורי מכונות מלחמה, מעוזים ומחסומים שלו. 

מאמרו של גדעון טיקוצקי נוגע במרכיב אופייני אחר בציוריו של רוזוב: "ביצירתו של רוזוב שולט העיקרון המודרניסטי של הפרגמנטציה, הקיטוע. בידוד הפרט מן העיקר או החלק מן המכלול מאפשר לא רק להאירו באור אחר אלא גם להתמירו אל מציאות גבוהה יותר. כך עשוי המציאותי לגעת בסמלי, והריאלי – באבסטרקטי. יוצא אפוא שדווקא שיאי הריאליזם ביצירת רוזוב הם רגעים מושלמים של הפשטה."

עופר לוין GTI, אספן אמנות ישראלית, שיזם את הוצאת הספר,  שופך אור על פן אחר בהווייתו של רוזוב כאמן: "מעבר לעובדת היות יורם רוזוב אמן מחונן וחוליה חשובה בשרשרת הענפה המרכיבה את האמנות הישראלית, הוא גם אקטיביסט שפעל למען האמנות. בספר מתואר כיצד בנובמבר 1966 גאה מפלס המים של נהר הארנו בפירנצה ושיטפון של ממש פשט באזור העתיק של העיר ואיים להשמיד אוצרות אמנות רבים. רוזוב דחף ליציאתה של משלחת בת תשעה סטודנטים מבצלאל, המשלחת הלא-מקצועית היחידה מחו"ל שפעלה בעיר, כדי לסייע בפעולות שימור והצלה. לא בכדי המשיך רוזוב לגדל דורות רבים של סטודנטים לאמנות והטמיע בהם את משמעותה האמיתית של אמנות בחיינו."

יורם רוזוב – כל זה ראיתי

הוצאת לוין, 2022

כתיבה: יורם רוזוב, אריאל הירשפלד, גדעון טיקוצקי

עריכת עברית: גדעון טיקוצקי

עיצוב והפקה: בתיה סגל

צילום: מידד סוחובולסקי, מיכאל עמאר, יאשה רוזוב, אלעד שריג

תרגום לאנגלית: עינת עדי

קלדנות: יהודית שטרנברג

מספר עמ': 245