צעיר יהודי דורש מהפרקליטות לערער על העונש הקל שקיבל המחבל שפצע אותו

לאחר שבגל הטרור הנוכחי התגלה שוב ושוב כי הקלה בעונשם של מחבלים מביאה אותה לבצע פיגועים נוספים, רצחניים יותר. בית המשפט המחוזי בירושלים שוב הקל בעונשו של מחבל וגזר עונש מאסר של שנתיים וחצי מאסר בלבד על המחבל סלאח בכיראת, שניסה לדרוס יהודי ופצע אותו באמצעות סלע ואף לקח חלק במעשי טרור נוספים.

עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו, המייצג את פצוע הפיגוע, פנה בשמו לפרקליטות המדינה וביקש לערער על קולת העונש, מאחר שהמחבל הורשע במעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירות טרור נוספות.

במכתב לפרקליטות תיאר עו"ד בלייכר את אירוע התקיפה, שהתרחש לפני כשנה. במכתב תואר כיצד המחבל, יחד עם תוקפים נוספים, ניסה לדרוס את הצעיר היהודי שהיה יחד עם חבריו. לאחר ניסיון הדריסה השליך תוך כדי נסיעה סלע לעבר הצעיר היהודי. עו"ד בלייכר מסר כי כתוצאה מהפגיעה "נגרם לצעיר שבר מורכב בידו, פציעה חמורה עם השלכות רפואיות ונפשיות לטווח הארוך, אחד מהמחבלים נתפס והוגש נגדו כתב אישום בגין הפציעה, ואישום נוסף בגין מעשה דומה כלפי מתלוננים אחרים - שם האבן פספסה את המתלוננים ובכך נצלו מפגיעה".

לדברי ארגון חוננו, השופט איחד במשפט שני אירועי טרור שונים של המחבל לאירוע אחד, ובכך יצר הקלה משמעותית בעונש: "יש כאן ממש התהפכות היוצרות. גזר הדין הולך בכיוון הפוך מההיגיון הישר. מדובר במחבל אשר מבצע פיגועים שונים כלפי אנשים שונים במקומות שונים פעם באזור מבודד יחסית ופעם שנייה במרכז עירוני. מדובר בוודאי בפיגועים שונים לגמרי.

הקשר בין הפיגועים הינו המניע הטרוריסטי, ודפוס הפעולה הדומה אמור להראות על מסוכנותו הרבה של המחבל, ועל נועזותו הרבה - שלא נרתע לשוב ולבצע פיגועים נוספים לאחר שגרם לפציעה חמורה בפיגוע קודם. כיצד המניע הטרוריסטי ודפוס הפעולה החמור יוצר אצל כב' השופט אבן יסוד כדי להקל עוד ועוד בעונשו של המחבל הנתעב?".

בנוסף, התייחס עו"ד בלייכר לדיון של השופט בגילו של המחבל: "השופט דן בנסיבותיו האישיות של המחבל וב'גילו הצעיר' (בן 20 ),ומהפך בזכיותיו של המחבל, בו בעת שמדינת ישראל ניצבת בפני מתקפות טרור רצחניות מבית ומחוץ. כיצד בית המשפט יתרום להרתעת הטרור והמאבק בניסיונות פגיעה ורצח נוספים של אזרחי ישראל הנאמנים, אם הוא מיקל בצורה קיצונית בעונשו של מחבל בשל טענות לחרטה מפוקפקת, בעוד המחבל לא קיבל אחריות למעשיו ולא הסגיר את חבריו המחבלים? כיצד אפשר לדון בהליכי גיבוש זהות של מחבל בן עשרים אשר כוללים פיגועים ביהודים ולהתייחס לכך כאל "משובת נעורים"?

עבירת מעשה טרור של תקיפה בכוונה מחמירה היינה אחת מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. ענישה כל כך מקילה פוגעת קשות באפשרות של ענישה משמעותית למחבלים, שכן אין ספק שפסיקת השופט תהווה פסיקת דגל עבור כל המחבלים הרצחניים בדרישה להקל בעונשם. בו בזמן שנפגע העבירה חש פגוע פעמיים - תחילה בעת שנפגע בפיגוע על ידי המחבל וחבריו, ושנית בעת שבית המשפט בוחר לבכר את איכות חייו של המחבל על פני הזכות לחיים של הנפגע ועמו היהודי בארץ ישראל".

לסיום, דרש עורך דינו של היהודי שנפצע להזדרז בהגשת הערעור על החלטת השופט: "אבקש "לזרז את המזורזים" ולבקש שתוגש הודעת ערעור ללא דיחוי, אשר תהיה בה גם אמירה ברורה ביחס לרף הענישה הראוי כלפי מחבלים נתעבים".