ד"ר אלעד לאור: "גם כיום אין טיפול יעיל לאפזיה שממנה סובל ברוס ויליס"

המחלה שממנה סובל ויליס, שפרש ממשחק, מתבטאת בעיקר בקשיים שנוגעים לשפה. "עיקר הטיפול נעשה באמצעות קלינאי תקשורת", אומר ד"ר אלעד לאור, מנהל רפואי בעל ניסיון בתחום הגריאטריה. "מטופלים מפתחים תסכול ודיכאון, חשוב שהסביבה תתמוך בהם"

לאחרונה נודע כי השחקן האמריקני המפורסם, ברוס ויליס, בן ה-67, החליט לפרוש ממשחק, זאת בעקבות מצב רפואי שנקרא "אפזיה" (Aphasia), או במילים אחרות, "היעדר דיבור". האפזיה היא שם כללי לפגיעה מוחית, שמתבטאת בקשיים הנוגעים לשפה. כדי לצלול לעומק ולהבין מתי היא מופיעה, איך מאבחנים אותה והאם היא הפיכה, תפסנו לשיחה את דוקטור אלעד לאור, מנהל רפואי ובעל ניסיון רב בתחום הגריאטריה.

"בדרך כלל אפזיה מתבטאת בנזק בחלק השמאלי של המוח, שמכונה ההמיספרה השמאלית. הנזק יכול להיגרם כתוצאה ממחלות נוירולוגיות שונות, מפגיעת מוח טראומטית, מאפילפסיה ומשבץ מוחי", מסביר ד"ר אלעד לאור. "כאשר אנחנו משתמשים בשפה, אולי זה נשמע די פשוט. אבל נסו לחשוב על זה. המוח שלנו עובד במספר ערוצים הקשורים להבנה, להבעה, לקריאה ולכתיבה של השפה. כל אחד מהערוצים האלו יכול להיפגע באפזיה, בהתאם לחלק הספציפי שנפגע במוח".

האפזיה נגרמת כתוצאה מאירוע מוחי, ובדרך כלל נבדיל בין אפזיה מוטורית, כלומר קושי ביכולת להפיק את הדיבור ולהגות את המילים, לבין אפזיה סנסורית - קושי ביכולת להבין את השפה. "במקביל ליכולת הדיבור או ההבנה של השפה, נפגעות גם היכולות לקרוא או לכתוב", אומר ד"ר אלעד לאור. "מכיוון שבדרך כלל, הסיבה לאפזיה היא אירוע מוחי, היא נפוצה יותר בגילאים מבוגרים, כלומר 65 ומעלה".

ייתכן שאתם קוראים את השורות האלה ותוהים אם יש קשר בין אלצהיימר, דמציה ואפזיה. "בהחלט ייתכן קשר שכזה", מציין ד"ר אלעד לאור. "מחלות נוירולוגיות שונות עלולות לגרום לאפזיה. בין המחלות האלה ניתן למצוא אלצהיימר ודמנציה מסוג מסוים, הנקראת 'דמנציה פרונטו-טמפורלית' (Frontotemporal dementia). גם מחלות נוירולוגיות אלה נפוצות בגילאים מאוחרים יחסית. מכיוון שגם נזק מוחי טראומטי יכול להביא לאפזיה, המצב המורכב הזה יכול להתרחש למעשה, בכל גיל".

וכמה שכיחה האפזיה? על פי ההערכות, בישראל, על כל 100 אלף איש ישנם כמה מאות חולים, בין 300 ל-500. כלומר, בישראל ישנם כמה עשרות אלפי חולי אפזיה. בארצות הברית למשל, ההערכות הן מקרה אחד לכל 250 איש. זה אומר שבארה"ב חיים קצת יותר ממיליון חולים. חלק קטן מהם יגיעו בסופו של בר לתפקוד תקין של השפה.

איך נאבחן את האפזיה?

האבחנה של אפזיה נעשית על ידי עריכת מספר מבחנים נוירו-קוגניטיביים. אלו, בודקים את יכולות השפה של האדם. במקרים מסוימים, גם ניתן להבחין בהדמיה מוחית כמו CT או MRI, במיקום הפגיעה המוחית שתואם לאפזיה. "עם זאת, ניתן להתרשם בדרך כלל ובצורה די מהירה, בחלק ממקרי האפזיה על ידי שיחה עם המטופל", טוען ד"ר אלעד לאור.

"מטופלים מתוסכלים מאוד מהקושי שלהם" (תמונה: Canva)

"באפזיה מוטורית, שנקראת גם 'אפזיה על שם ברוקה', שם הפגיעה היא באונה הקדמית של המוח, המטופל יסבול מקושי להפיק את המילים וצפוי לדבר במשפטים קצרים ולא שוטפים, שבהם הוא משמיט מילים", מפרט ד"ר לאור. "המטופל יהיה מסוגל בדרך כלל להבין, אבל יסבול מקושי בדיבור. באפזיה סנסורית, הנקראת גם 'אפזיה על שם וורניקה', המטופל יוכל להמשיך ולדבר באופן שוטף, אבל הדברים שיאמר יהיו חסרי משמעות והוא צפוי לקושי בהבנת המילים".

מה סוג האפזיה שממנה סובל ברוס ויליס?

"במקרה הספציפי של ברוס ויליס, לא ברורה הסיבה לאפזיה. ההודעה של משפחתו הייתה קצרה ולקונית, כזו שלא פירטה יותר מדי מדוע היא נגרמה. עם זאת, על פי הדיווחים, מדובר בהפרעה הדרגתית שהולכת ומידרדרת עם הזמן, פוגעת בכישורי השפה וביכולת הדיבור לפי האזור במוח שנפגע", מציין ד"ר אלעד לאור.

"בווריאנט מסוים של המחלה הזו, הווריאנט האגרמטי, יהיו בעיות בדיבור. הוא צפוי להתאפיין בקטיעות רבות ובקושי להגות מילים", הוא ממשיך. "וריאנט אחר של המחלה נקרא 'סמנטי', וכשמו, הוא מתבטא בקושי בקריאה לעצמים או לאנשים בשמם הנכון. יש עוד וריאנט לוגופוני, שמתאפיין בעיקר בקושי בשליפת מילים, בחזרה על דברים ובחלק מהמקרים בבעיות זיכרון".

האם אפשר לחיות עם אפזיה?

בדרך כלל, קרוביו של מטופל שלקה באפזיה, חוששים מאוד מפני העתיד לבוא ומציפים את הגורמים הרפואיים בשאלות רבות. מטבע הדברים, זה מובן. "לצערנו, גם כיום ב-2022, לא קיים טיפול יעיל באפזיה והשיפור במחלה תלוי בסיבה הגורמת לה", מודה ד"ר אלעד לאור. "עיקר הטיפול נעשה על ידי קלינאי או קלינאית תקשורת - שעובדים עם המטופל על שיפור ותרגול היכולות שנפגעו. הם עוזרים לו לתקשר עם הסביבה שלו".

"טיפול של קלינאי תקשורת בעל מומחיות לתחום, יכול לסייע בכל שלבי המחלה, זאת באמצעות לימוד ותרגול של דרכי פיצוי ליכולות שנפגעו", אומר ד"ר אלעד לאור מניסיונו כמי שפגש חולים גריאטריים רבים לאורך דרכו המקצועית. "קיימים מספר פתרונות שיכולים לשפר את דרכי התקשורת של חולי אפזיה, כמו פנקסים עם מילים, טאבלטים ואפליקציות שונות. הכי חשוב להבין, שככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי לראות שיפור, שכן המוח מסתגל לפגיעה ומנסה לפצות עליה".

"מטבע הדברים, יש חשש גדול מאוד בקרב הלוקים באפזיה", מעיד ד"ר אלעד לאור. "בתחילת הדרך ולאורכה, אני יכול להעיד שהמטופלים בדרך כלל מתוסכלים מאוד מהקושי שלהם. מהר מאוד עלול להתפתח דיכאון כתוצאה מהתסכול, ולכן חשובה התמיכה של הסביבה. בסופו של דבר, קיימת השלמה עם המצב".

"לאחר אירועים מוחיים, לעתים מופיע שיפור הדרגתי ככל שעובר הזמן, המוח מסתגל ומחלים מהפגיעה", מסכם ד"ר לאור. "הדיכאון והתסכול מובנים ולכן לא רק על הסביבה הקרובה של המטופלים לסייע ולתמוך. גם המערכת צריכה לדאוג לסביבה מכילה ומעודדת. הבדידות והניתוק החברתי עלולים להחמיר לא רק את מצבם הנפשי של המטופלים, אלא גם את האפזיה עצמה".