עפולה מתאבלת על שורד השואה שהלך לעולמו: "מוותיקי העיר, סמל אנושי ויהודי של גבורה"

אתמול בצהריים, בגשם זלעפות ובשמיים קודרים, נפרדה עפולה בבית העלמין מאחד מוותיקי העיר – שורד השואה אריה גולדברג ז"ל.

אריה (לייב'לה) גולדברג נולד בעיר חלם שבפולין בשנת 1926. בשנת 1942, ימי הכיבוש הנאצי, לאחר תקופה של עבודות כפייה, הועבר אל מחנה ההשמדה מיידנק, שם שהה מספר חודשים עד לשילוחו למחנה המוות הנורא מכל: אושוויץ-בירקנאו.

בספר אוטוביוגרפי שכתב שחזר אריה גולדברג ז"ל את הזוועות: "הרכבת עוצרת בחריקת בלמים. הדלתות נפתחות ומיד נשמעות צעקות: ("מהר, מהר!!! החוצה!!!"). חיילי SS מקיפים אותנו, חמושים בנשק ובכלבי רועים עצומים בגודלם. זהו מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו".

"ושוב תור. הפעם תור לקעקוע. קיבלתי את המספר 129261. מעתה, זה יהיה שמי. התחלתי את מלחמתי לחיים".

"ארבע הארובות במשרפות כבר עובדות במלוא תפוקתן. רכבות מגיעות, יהודים יורדים, יהודים הולכים אל מותם".

"בתוך כל התופת הזו נשמעת גם שירת "התקווה". שירה שכל מטרתה לחזק את השרים בעודם צועדים את צעדיהם האחרונים לתוך תאי הגזים".

"קצין ה- SS בוחר מי לחיים ומי למוות. יוסל'ה נבחר למוות. כל הלילה ממתין יוסל'ה ליד דלת הבלוק, מביט החוצה אל ארובות הקרמטוריום. "לייבלה, מחר יוסל'ה ייצא דרך הארובות האלה, אמר".

בסוף ספרו תיאר שורד השואה המנוח את סגירת המעגל בעיר עפולה: "שנת 2000, עפולה, ישראל, שעת בוקר מוקדמת. אני מתכונן לעוד יום בחנות שמתחת לביתי שבעפולה. תוך כדי האזנה לרדיו, הקריין קורא פואמה על ילד ושמו יוסל'ה. אני מקשיב וגרוני נחנק. ממהר לבית הכנסת הקטן שבקצה הרחוב ומבקש מאחד המתפללים שיאמר קדיש על יוסל'ה".

 

בפוסט מטעם עיירית עפולה נכתב כי "חייו ודמותו של אריה מהווים סמל אנושי ויהודי של גבורה, אופטימיות וניצחון הטוב על פני האכזריות הקשה ביותר שידעה ההיסטוריה.

הצורר הנאצי מחק את שמו של אריה, סימן אותו במספר והחליט שייעלם מן העולם ללא כל זכר והמשכיות. כנגד כל הסיכויים, אריה שרד, ניצח, לחם במלחמת העצמאות, בנה את ביתו בעפולה והקים שבט לתפארת.

אנו מבטיחים לשמור את זכרונו של אריה, וזכרונם של כלל שורדי השואה בני עירנו, בדברי ימיה של עפולה, בירת הציונות של העמק, לעד.

129261, אריה גולדברג, לעד "אריה מהחנות בשדרה", יהי זכרך ברוך".