פרשת בשלח, מתארת את צעדיה הראשונים של האומה הישראלית כאומה בת חורין. אחרי שנות שיעבוד ועבדות קשה במצרים בני ישראל יוצאים לעצמאות ודרך חדשה. לא עוד אומה של עבדים אלא אומה בת חורין.

הפסוק הפותח את הפרשה, משמיע לנו: "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא ניחם ה' דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר ה' פנן ינחם העם בראותם מצרימה ושבו מצרימה". פסוק זה מקפל בתוכו שתי נקודות מאוד חשובות.

הראשונה קשורה לאופן יציאת בני ישראל לחירות – זו נעשתה בהתאם לרצונו של פרעה לשחרר את בני ישראל לחופשי, וכמו שמנסח זאת בעל 'הכתב והקבלה' באומרו: "שהוכרח פרעה להוציא את בני ישראל מארצו לחירות עולם ולחפשית הנצחית". כאשר נדרש המלבי"ם לעמוד על פשרה הלשון שהפרשה פותחת בו "בשלח" והסיבה מדוע התורה מציינת שפרעה משלח את בני ישראל, הוא כותב: "הנה מה שסבב ה' שישלחם פרעה מרצונו ולא הוציאם מרשותו ביד חזקה ובכובד מלחמה, שהגם שתחלה התעולל בו והתרה בו שישלחם כדי שימאן וישלח בו מכותיו ואותותיו למען יתקדש שם ה', על כל פנים בסוף אחרי שכלה בו אותותיו ומופתיו היה לו להוציאם ביד חזקה ע"י שירים יד ישראל במלחמה וכל כסף מצרים יהיה להם לשלל".

בניסיון להבין מדוע יש צורך להמתין שפרעה ישלח את עם ישראל ממשיך המלבי"ם ומסביר: "באשר היתה הגאולה קודם הזמן ועדיין לא כלו הארבע מאות שנה היו עדיין מסורים תחת יד פרעה ולא היה יכול להוציאם בלא רשותו".

הנקודה השניה, היא החלק השני של הפסוק המשמיע לנו "ולא ניחם ה' דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא, כי אמר ה' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושובו מצרימה". במילים מודרניות אלוקים מחשב מסלול מחדש, האל משנה את המסלול ולוקח את בני ישראל בדרך ארוכה יותר.

שמואל דוד לצואטו, שד"ל בפירושו לתורה מנסה לתת פשר מדוע היה צורך לחשב מסלול מחדש, וכך הוא לשונו: "ה' לא ישַנה פתאום לבות בני אדם, אך יתנהג עם כל איש ואיש לאט לאט על פי מדותיו וטבעו, והנה ישראל בצאתם מבית עבדים לא היה אפשר שיהיו בעלי גבורה ואמץ לב...לבא מיד להלחם בשבעה עממים ולרשת את הארץ, וגם אם היה ה' נותנה בידם באותות ובמופתים, לא יהיו כדאי להיות אומה בפני עצמה המתנהגת מאליה בדעת ובתבונה, כי עבדים הפורקים מעל צוארם עול שעבוד כבד פתאום, או ישאר בלבם מורך, או יתהפכו אל הקצה האחר וישתקעו בהפקר ולא תכון בידם ההנהגה המדינית, להעדר הגבורה והתבונה הצריכות לקיום חברה חפשית; על כן לא רצה ה' להביאם מיד אל הארץ ואל המלחמות, כי למרך לבבם בראותם מלחמה יבחרו בעבודה וישובו מצרימה, ונחה אותם דרך המדבר לשיתעכבו שם זמן מה ויתחנכו מעט מעט ויקנו המדות הצריכות להם להתנהג מעצמם על אדמתם ועוד טעם אחר היה לו בזה, והוא כי במדבר הגדול היה אפשר להם לקבל תורה ומצות כלם כאחד ולהתלמד ביראת ה' ובידיעת דרכיו ולהתחנך בבטחון בו תחת הנהגת האל ומשה עבדו, שאם היו באים מיד לרשת את הארץ, היו מתפרדים איש לנחלתו ולא היה אפשר ללמדם ולהורותם כלם כאחד".

בגישה זו הולך גם, ר' שמשון רפאל הירש, שמסביר אף הוא: "הסיפור מראה לנו ומיד שהעם עדיין לא הגיעו לאותה דרגה נכספת שאליה נקראו. ובד בבד אנו רואים, שלא היה בהם אף מעט מזעיר מאותם עוצמה ואומץ־לב, שעל ידם יכלו לזכות מכחם שלהם בחירות לעצמם, ולשמור אותה בידם. לא רק השגת החירות באה מפועל ה' לבדו, אלא גם ההחזקה בה לאורך זמן. אם הדבר היה תלוי בהם, אומר הכתוב, הרי שבראותם מלחמה בדרכם אל העצמאות והחירות, היו חוזרים לעבדות מצרים – זאת, למרות שיצאו ממצרים "חמושים" במלוא כלי הזיין לא החרב על ירכם חסרה להם, אלא אומץ הלב ורוח הלחימה נעדרו מליבם. ומעל הכל היו עדיין חסרים בטחון בה', זו המידה הנותנת לאדם החלטיות ואומץ לב, עוצמה והתלהבות, ללא הבדל מה תפקידו ובאיזה מצב הוא שרוי, מכיון שהוא יודע שהכל בידי שמים".

במילים פשוטות, יציאה לחירות בלבד אין בה די, ואין בכוחה לשנות את טבעם של בני ישראל שיצא עתה מעבדות. בדיוק כמו ילד שאך נולד התנתקותו מחבל הטבור של אימו אינה הופכת אותו לאדם עצמאי, עדיין תלוי הוא באמו ובאביו שיגדלו אותו ויהפו אותו לאדם חופשי, עצמאי ואוטונומי. אם יציאת מצרים הוא רגע לידת האומה הישראלית והגחתה אל משפחת העמים כאומה חופשיה, הרגעים הראשונים של החירות אין בהם די כדי שהם יגשימו את חירותם, שכן די באירוע חיצוני שיכול לגרום לפעולה קיצונית מצד עם ישראל והיא חזרה אל מסגרת העבדות.

בניסיון להבין מה בדיוק גרם לאל לשנות מסלול רבו הגישות והפירושים, את עיקרם סיכם ר' יעקב בן אשר, בן המאה ה-13, בפירושו לתורה, מביא את הפירושים השונים ומסביר מה משמעות החשש "כי קרוב הוא" בעטיו האל משנה את מסלול בני ישראל. וכך הוא מביא:

"ויש מפרשים: כי קרובה היא השבועה שנשבע אברהם לאבימלך אם תשקר לי ולניני ולנכדי, ויש מפרשים: כי קרוב הוא שלא הגיע עדיין מה שנאמר ודור רביעי ישובו הנה. ויש מפרשים כי קרוב הוא שפלשתים קרוב למצרים שנאמר ומצרים ילד את לודים ואת ענמים וגומר וכיון שיראו פלשתים שיברחו ממצרים יעזרו פלשתים ויחזירום. ויש מפרשים כי קרוב הוא שעשו פלשתים לבני אפרים שיצאו ממצרים והרגו אנשי גת ואם יראו ישראל מה נעשה להם יחזרו להם ומנין כ"י הקדימו לצאת שטעו בל' שנה. ויש מפרשים כי קרו' הוא המלחמה אם ימצאו מלחמה תוך ג' ימים קודם שיעברו הזמן שקבעו לפרעה לשוב ישובו כי יקבלום מצרים אבל אם יעברו הזמן אף אם ימצאו מלחמה לא יחזרו כי לא יקבלום מצרים כיון שבגדו בהם ועברו הזמן שקבעו להם לחזור".

עיון ברשימת הסברים שמציעים פרשני המקרא לחישוב מסלול מחדש, כפי שמציג בעל הטור יש בו כדי לספק צמתים עבור אנשי ציבור אימתי נכון יהיה לחשב מסלול מחדש. במילים אחרות אלו מצבים בחייה של אומה מחייבת את מנהיגיה לחשב מחדש את תכניתם המקורית.

הצמתים המנויים בפירושו של בעל הטור, מתייחס למצבים הבאים. אפשרות ראשונה כאשר תכנית מסוימת שהם מבקשים לבצע מתנגשת עם הבטחה קודמת, במקרה מעין זה קיומה של ההבטחה מצדיק מחד עמידה במלוא ההתחייבות, ומאידך אפשרות לסטות מהתכנית המקורית.

אפשרות שניה, תחול במקרה לפיה ביצועה של התכנית מתנגש עם שאלת העיתוי המתאים, כלומר יש פעולות בחיי ציבור שהקדמתן יכולה אך להוליד אפקט הפוך, שינויים חברתיים מהירים לא יובילו להצלחה, מנגד המתנה לבשלות ציבורית יכולה להוביל ולהניב מעבר חלק יותר וחלחול גם בקרב העם.

אפשרות שלישית, כאשר פעולה מסוימת במישור אחד תוביל לתגובת שרשרת במקום אחר, אין טעם אם ננקוט פעולה ציבורית שהתוצאה תוביל בהכרח שצד ג' יסכל אותה וימנע אותה. במקרים מעין אלו יש צורך לחשב שוב האם נכונה הפעולה באותו הרגע.

אפשרות רביעית, כאשר פעולה מסוימת יכולה לחשוף את הציבור למחדל קודם, או לטעות מוקדמת שהשלכותיה מבחינה ציבורית היו קשות, או כאשר מדובר בפעולה מוקדמת שנכשלה, וקיים חשש שהעם לא יבין את המתרחש כראוי, נכון יהיה לחשב מסלול מחדש האם באמת קיים מקום לפעולה מעין זו.

הנה כי כן, המסר הבוקע מהתוכנית האלוקית להרחיק את עם ישראל מדרך שתזיק לה, צריכה לשמש כמודל עבור מנהיגי ציבור ונבחריו. ראייתו של המנהיג היא לעולם רחבה משל הציבור, יכולתו לראות את התמונה במלואה ועל מורכבותה היא טובה יותר מאשר יכולתו של האדם הבודד, משכך מנהיג ציבור צריך לתת את דעתו תדיר על אופן השפעת הדברים אצל העם. ואולי אף פשוט מזה, תכנית טובה אין בה די, ולצד תכנית טובה יש למצוא את הדרך הראויה כדי שזו תושג.