תביעת רשלנות נגד בי"ח רמב"ם ומשרד הבריאות: לא נתנו תרופה יקרה ובן 74 נפטר מעקיצת עכביש - 0404
תביעת רשלנות נגד בי"ח רמב"ם ומשרד הבריאות: לא נתנו תרופה יקרה ובן 74 נפטר מעקיצת עכביש רמב״ם

תביעת רשלנות נגד בי"ח רמב"ם ומשרד הבריאות: לא נתנו תרופה יקרה ובן 74 נפטר מעקיצת עכביש

בני משפחה של תושב קריית אתא שנפטר מעקיצת עכביש תובעים את בי"ח רמב"ם ומשרד הבריאות. לטענתם נגרם איחור בטיפול במנוח עקב רשלנות ביה"ח בבדיקת ביופסיה שנערכה לו ואם לא די בכך – מסיבות כלכליות נמנע ביה"ח משימוש בתרופה היעילה לטיפול בזיהום. כתוצאה מרשלנות הנתבעים והתנהלותם נגרם למנוח סבל בל יתואר והוא נפטר כחודשיים לאחר שאושפז.

בתביעה שהגישו בנותיו ואלמנתו תושבות חיפה לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עורכי הדין דניאל סרור ואורין בביץ-הירש ממשרד כספי-סרור ושות', נטען, כי י' הגיע לביה"ח רמב"ם בחודש יוני 2013 עם אודם בדופן הבטן, מלווה בכאבים וחום מקומי כתוצאה מעקיצת עכביש שושן חום. לאחר ביצוע צילום CT הוא אושפז במחלקה הפנימית, טופל באנטיביוטיקה ובסטרואידים ובהמשך הועבר למחלקת עור ומין.

כעבור שבוע, בעקבות הדרדרות במצבו, בוצעה ביופסיה שפוענחה באופן שגוי ולכן לא ניתן הטיפול הראוי. מספר ימים לאחר מכן אובחן כיב ענק ונמק המכסה חלק גדול מבטנו של החולה ורק בבדיקת ביופסיה נוספת אובחן, באיחור של שבועיים, הזיהום הפטרייתי.

י' החל לקבל טיפול בתרופה המתאימה ("אמביזום") לזיהום זה, אך במינון נמוך מהמקובל ובשילוב טיפול שגוי בסטרואידים, מה שגרם להאצת התפשטות הפטרייה וחייב את כריתת דופן הבטן וחלק מהשד הימני של המנוח. למרות זאת, וללא כל הצדקה רפואית, הופסק הטיפול באמביזום ובגיליון הרפואי אף נרשם מפורשות כי הפסקת הטיפול נעשתה "…משיקולים כלכליים".

הטיפול בתרופה החלופית והזולה גרם להחמרה נוספת במצבו של המנוח. משהתגלה הדבר למשפחת המנוח ובעקבות לחצים שהפעילו, שב ביה"ח לטפל במנוח בתרופה היקרה, אך כעבור יומיים, גם הפעם ללא כל הצדקה רפואית, שוב הופסק הטיפול בה.

ביום 6 לאוגוסט 2013, כחודשיים לאחר אשפוזו בביה"ח נפטר י'.

מומחה לאנטומיה פתולוגית מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי כבר בביופסיה הראשונה נראו בבירור ממצאים המאפיינים את סוג הפטרייה שהייתה למנוח, ממצאים שכל פתולוג סביר היה חייב לאבחן. עוד קבע המומחה כי אבחנה נכונה של הביופסיה ומתן טיפול אנטי פטרייתי מתאים היה מונע את ההידרדרות ואת פטירתו של המנוח.

גם מומחה למחלות זיהומיות מטעם התביעה קבע כי אין כל הסבר להשתהות החמורה של רופאי ביה"ח ולאיחור של שבועיים במתן טיפול באמביזום, וכי גם אין הצדקה למינון הנמוך מהמקובל שניתן למנוח משהחל הטיפול באיחור. המומחה קבע כי אלמלא רשלנות ביה"ח ההידרדרות במצבו הרפואי של החולה ופטירתו היו עשויים להימנע בסבירות גבוהה.

עו"ד דניאל סרור: "מדובר במקרה מקומם במיוחד בו נמנע בית חולים משימוש בתרופה שיכלה להציל את חיי החולה, בשל עלותה הגבוהה של התרופה. מקרה זה שונה מאלפי מקרים אחרים של רשלנות רפואית שטופלו ומטופלים על ידי  משרדנו, בכך שלא טעות או חוסר שימת לב הם אלו שגרמו לקיפוח חיי אדם, אלא, שיקול קר של עלות גבוהה של הטיפול התרופתי הנכון והמתאים. במידה והשיקול הכספי היה נותר בצד, סביר להניח כי המנוח היה עדיין בין החיים".

עורכי הדין טוענים בכתב התביעה, בין היתר, כי ביה"ח העסיק צוות לא מיומן, התרשל בביצוע הביופסיה, התעלם מההחמרה במצבו של המנוח ובנוסף גם לא העניק לו את הטיפול הנכון משיקולים כלכליים. כתוצאה מהתנהלות ביה"ח נפגעו, באופן דרמטי, סיכויי ההחלמה של המנוח ועל כן על ביה"ח לפצות את משפחתו, בין היתר, עבור הפסדי השתכרות, עזרת מיטיבים, הוצאות רפואיות, אובדן שירותי בעל , כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.

טרם הוגש כתב הגנה.