כתב אישום - בלי לערב הורים | עו"ד אלישי בן יצחק

הפרשה מתארת לנו את אחרית ימיו של יעקב. הפרשה פותחת בתיאור עובדתי לפיו יעקב ''חולה'' מסביר ר' אברהם בן הרמב"ם, את המילה ''חולה'' בפסוק "הנה אביך חולה", לא כמחלה שפוקדת את האדם במהלך חייו, והוא יכול להבריא ממנה, אלא מדובר "חולי אפיסת הכחות הקודמת למות הטבעי... שיקדם חולי כעין זה לפני המות כדי שההולך ליפטר יצוה על רצונו". ולכן קורא יעקוב ליוסף ומברכו, ובהמשך כאשר יעקב מבין שסופו קרוב מאוד, ובלשון המדרש "לאחר שבירך את יוסף ובניו ראה שהזמן קצר לו בעולם מיד קרא לבניו כולם". לנוכח הזמן הקצר שנותרו ליעקב לחיות, אנו קוראים: "ויקרא יעקב אל בניו, ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב, ושמעו אל ישראל אביכם".

בפשטות מסביר המדרש את פשר קריאת יעקב לכל בניו: "לאחר שבירך את יוסף ואת בניו קרא לשאר האחים". ור' יוסף בכור שור, מבעלי התוספות על התלמוד ופרשן המקרא, צרפת המאה ה-12, מסביר את פשרה של כינוס כל ילדי יעקב באופן הבא: הקבצו ושמעו – מכריז היה להם שיבואו לשמוע נבואת אביהם ועניין ברכתם". 

נושא הברכות פשרן ומשמעותן הוא נושא שחז"ל ופרשני המקרא עסקו בו רבות. תקצר היריעה מלהתייחס לפשרן של הברכות לכל השבטים כולם. ובשורות הבאות אבקש להתייחס בדבריו של יעקב ללוי ושמעון.

בדבריו האחרונים של יעקב לשמעון ולוי, אנו קוראים "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד [=יתייחד] כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור". יעקב מבקש להזכיר לשמעון ולוי את מעשיהם ברמז "כי באפם הרגו איש" מסביר המדרש: "הרגו ממש כל איש בעיר שכם", בעקבות חטיפת ואינוס של דינה אחותם. "וברצונם עקרו שור", מבאר המדרש: "רצונם היה לעקור את יוסף בני מן העולם", כלומר הם היו אלו שביקשו להרוג את יוסף.

לנוכח מעשים אלו שנעשו על דעת שמעון ולוי ללא שיעקב היה מעורב בהחלטה על ביצועם ובוודאי שלא היה שותף לביצועם, כפי שמשמיענו המדרש: "בשעה שהרגו שכם וכל אנשי העיר לא נמלכו באביהם". מבקש יעקב "שמעון ולוי אחים בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי" מסביר המדרש את פשר דבריו של יעקב באופן הבא:" בקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם". כלומר מבקש יעקב ששמו לא יקשר עם שמעון ולוי בשום אופן, ובמיוחד מקום ששמם יוזכר בהקשר שלילי, המדרש מדגים את כוונתו של יעקב באופן הבא: "שנאמר בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים, בקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח, כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם כתיב זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי".

ואכן במספר מקומות במקרא, כאשר אנו מוצאים חטאים של צאצאי שבט שמעון וצאצאי שבט לוי, הייחוס המשפחתי עוצר בשמעון ולוי ולא מגיע ליעקב. וכך מביא המדרש: "בסודם אל תבוא נפשי. זה מעשה קרח, דכתיב 'ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי', ולא ייחסו הכתוב ליעקב לומר בן יעקב: ובקהלם אל תחד כבודי...זה מעשה זמרי, 'נשיא בית אב לשמעוני', ולא נתייחס ליעקב".

צא ולמד שבקשתו של יעקב שלא להופיע לצד שמעון ולוי מתקבלת במקרא, וכאשר מבקשים למנות את הייחוס המשפחתי של צאצאי שמעון או לוי שחטאו הייחוס אינו מגיע ליעקב ונעצר בשמעון או לוי.

דברים אלו יש בהם כדי להאיר סוגיה אחרת. בהתאם למצב החוקי הקבוע בתקנות סדר הדין הפלילי, מונח הסדר הקובע כי: "בכל פניה לבית המשפט, יציין המבקש את הפרטים הבאים של הנאשם: שם פרטי, שם האב ושם המשפחה". וכאן עולה השאלה מה ההצדקה לאיזכורו של האב, במיוחד מקום שכל אזרח במדינת ישראל נושא מספר תעודת זהות אישית, מספר ייחודי שניתן לכל אדם. מה שמחדד עוד יותר את השאלה מה טעם יש לפגוע בפרטיותו של האב, ולהזכירו אך בשל חטאו של בנו, שלרוב מבצע את העבירה על דעת עצמו ומבלי שייטול עצה מאביו.

לאחרונה פרסם משרד המשפטים טיוטת תקנות סדר הדין הפלילי, בו מוצע לתקן את התקנות ולהסיר את הדרישה לציין את שמו של האב, בדברי ההסבר לתקנות, מובהר: "בכל כתב אישום המוגש לבית המשפט מציינת התביעה בין פרטי הנאשם את שם אביו. הבאת פרטיו האישיים של הנאשם בכותרת כתב האישום נועדה לצורך זיהויו בפני בית המשפט – ופירוט שמו של אבי הנאשם אינו נדרש לשם הגשמת מטרה זו. כיום, ישנו רישום תעודת זהות של כל אדם והזיהוי הוא חד ערכי – לכן, ניתן להסתפק במספר תעודת הזהות המופיע בכתב האישום, ואין כל צורך באזכור שמו של האב. נוכח העובדה שכתבי אישום עשויים להיות מפורסמים לציבור וחשופים לעיני כל, למעט הליך שחל לגביו איסור פרסום, ציון שם האב עלול לפגוע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בפרטיותו ובפרטיות בני משפחתו ולתייגם שלא לצורך. בנוסף, לא ברור מדוע יש להבחין בין אב לבין אם לעניין פירוט השם. לפיכך, מוצע לתקן התקנה ולמחוק את דרישת ציון שם האב בפניות המוגשות לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי האישום".

פרשת השבוע ובקשתו של יעקב שלא להיזכר לצד שמעון ולוי מתקבלת. והיא מקפלת בתוכה את המסר הפשוט לפיו כל אדם נושא באחריות למעשיו הוא. אביו או הוריו אינם צריכים ל''היענש'' בגלל מעשיו של הבן.

אלישי בן יצחק, הוא עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי ''שערי מדע ומשפט'' ובעלים של משרד עורכי דין.