להריץ את המניה היהודית | הרב אהרון אגל-טל

אם חשבתי שהיהדות של המדינה מובטחת, כי כך כתוב במגילת העצמאות שלה, המוני היהודים המודאגים שגדשו את הכיכר לימדו שכנראה הביטחון הזה מופרז. מעבר לתחושת החמימות המשפחתית של אחים ואחיות שנקבצו מכל רחבי הארץ למחות על שינוי פניה של המדינה, זכיתי לכמה שיחות עם אנשים שהביעו את דאגתם על אבדן הזהות. כאדם דתי אני פחות מרגיש את זה, כי אני יכול להכנס לכל בית כנסת או בית מדרש בעולם ולהרגיש בו בבית. העולם הרוחני היהודי צייד אותנו בכלים לשרוד את המאורעות הקשים ביותר. אתה יכול לקחת את רכושי ואת כבודי, אבל אתה לא יכול לגזול את זהותי וככל שהיא עמוקה ועשירה יותר, כך היא מוגנת יותר. לצערנו רוב הישראלים נותקו שלא מרצונם ממקורות היניקה האלו וזהותם תלויה במידה רבה במדינה שתשמר אותה וכשהממלכה מתחילה לברוח מן היהדות, הם מבינים שהם בסכנה של ממש.

בהפגנה הלהיב חה"כ קרעי את הקהל באמירה הקצובה: "שהנכד שלי יהיה יהודי!" והיה מרגש לשמוע את הקהל זועק מעומק ליבו. איך הגענו לכך שבמדינת היהודים יזעקו יהודים, שנכדיהם ימשיכו להיות יהודים? זהו נושא שייחקר בעתיד על ידי היסטוריונים וסוציולוגים. בינתיים זוהי כנראה התחושה המגבשת את הציבור הגדול הזה.

גלי בת חורין הגיבה השבוע על אחד הפוסטים שהעליתי בדף שלי: "אנחנו, החילונים היהודים מבינים - שכל עוד דתיים שומרים לנו על המסורת המפוארת שלנו - אנחנו עוד חופשיים לחיות ללא עול מצוות. אם חלילה המורשת הזו תאויים - נצטרך כל אחד מאיתנו לשאת בעול בעצמנו. ובנוסף אנו מבינים - שאם ישראל לא תהיה מדינה יהודית -זה מות הציונות, ואם לא תהיה מדינה יהודית - בטח לא דמוקרטית, וכשלא תהיה מדינה להגן עלינו - לאויבים שלנו לא מבדילים בין יהודים לבין יצורים בוגדניים כמו קריב. - מבחינתם כולם על הכוונת. אידיוטים שימושיים יהיה הראשונים בתור".

גלי היא אחת הנשים העמוקות בישראל ולא רק שהיא עמוקה, היא גם אמיצה לחיות על פי אמונותיה. אשה שעברה מתפיסות של שמאל לתפיסות פרו-יהודיות כאלה, ראויה להקשבה מעמיקה.

אנחנו צריכים להבין את גודל האירוע שאנחנו מצויים בו. לא נוכל להישען יותר על משרד החינוך או מעצבי תרבות אחרים שיסדרו לנו את החינוך ואת הזהות. אם פעם פתחנו טלויזיה חינוכית וקיבלנו תכנים שהעצימו את הכבוד לעם ישראל, היום אנחנו מקבלים רעל סמוי שמוזרק לורידים של הילדים שיהיה קשה מאוד להתנקות ממנו בעתיד.

אנחנו צריכים לעבור פאזה. מצופים פאסיביים לשחקני נשמה שלוקחים חלק ומזיעים על המגרש. השלב הראשון והחשוב ביותר הוא ביצירת ציבור מאמין גדול. 'מאמין' – לא אומר בהכרח 'דתי'.  זה אומר דבר אחד - אנחנו מבינים שיש בזהות היהודית שלנו עומק ומשמעות ולכן פותחים את עצמנו להקשבה. בבורסה ישנה מניה נידחת שלא שמים אליה לב ולכן ערכה נמוך. אבל יש לה היסטוריה ארוכה של עליות ומורדות ולאורך זמן היא עושה עבודה מרשימה מאוד. אנחנו שותפים בחברה הזו ולכל הפחות יש בידינו את הכוח להריץ אותה למעלה. למניה הזו קוראים כמובן – 'יהדות'.

איך עושים את זה? ובכן כל אחד מוצא את הדרך. אחד מצטרף לתפילה. אחר פותח תנ"ך וקורא כמה פסוקים כל יום והשלישי אולי מחפש איזה בחור ישיבה שילמד אותו איך נראה דף גמרא ואיך קוראים אותו.

היהדות תמיד מנצחת אבל היא זקוקה להמון העם שיאמין בה.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית, הרב אהרון אגל-טל