חשבתם שיוון זו היסטוריה רחוקה? | הרב אהרון אגל-טל

יש כאלה שבטוחים שחנוכה היה מזמן וכיום נשאר רק ליהנות מהסופגניות. האמת היא שהמאבק מול היוונים הוא מאבק שנמשך כל הזמן. תמיד אנחנו צריכים להיאבק על זהותנו. יש בנו צדדים שמתחברים למה שיש ל'יוון' להציע. במושגים של היום: תרבות והשכלה גבוהה, טכנולוגיה עילית וחופש מוחלט מכל שיעבוד. זו חבילה מפתה שקורצת לכל אדם סביר. אבל אנחנו כיהודים מעולם לא דחינו דברים טובים שהתפתחו בעולם. אין לנו בעיה להשתמש בכל טכנולוגיה או המצאה מדעית ואנחנו לגמרי לא זרים לרעיונות של חופש כידוע.

השאלה הגדולה היא מה נקודת הזהות המרכזית שממנה אנחנו פועלים. אדם ששוכח את זהותו הופך לחקיין, כי אין לו משל עצמו כלום. וכך אפילו מבלי שהתכוון הוא מאמץ מנהגים של אחרים, רק כי הם נראים טוב וכי המון אנשים עושים אותם. עץ אשוח למשל. בקרוב נראה אותו לצערנו בכל מיני אירועים ויותר משזה מכעיס זה מביך – מה ליהודים ולמנהג הנוצרי הזה בכלל? אבל כשאין לך משל עצמך, אתה לוקח בהשאלה רעיונות מאחרים.
הנה דוגמא אחרת למלחמת זהות שמתרחשת ממש בימים האלו.

אחד הרבנים המובילים בישראל כיום, הוא הרב שמואל אליהו. האדם הזה שנע ממקום למקום ומפיץ אור בכל פינה בארץ, נתון כעת לאיום של מדינת ישראל שמבקשת להשתיק אותו. דוקא הרב הגדול הזה שלא פוחד לומר את האמת של התורה, גם מול אנשים חזקים, גם מול רבנים שסרחו ושמוכן להכנס למקומות שאף אחד לא מעז – הוא זה שעכשיו מנסים להשתיק אותו.

מאוד 'מתקדם' לכנס את הכל תחת השיפוט של מערכת המשפט. זה נראה צודק ונאור ומתקדם אבל מתנכר לחלוטין לשאלה האמיתית שקיימת כאן - איך אנחנו רוצים את היחס לתורה ולחכמיה? כחלק מהמערכת הפוליטית? כמי שנכנעים לאופנות ומספרים לנו את מה שנוח לנו? או שאנחנו מעדיפים את מי שאומר את האמת, כשאנחנו נחליט אחר כך מה עושים אתה?

התורה היא לא ספר מת שיושב בארון הקודש. כל החידוש הגדול של התורה שלנו היא שהיא מתייחסת לחיים ורוצה להאיר אותם. אבל כל זה לא יכול להיות אם מי שצריך למסור אותה הלאה אלינו, יפחד מלומר את מה שיש בתורה, כפי הבנתו.

יש מצוה מיוחדת בתורה שמחייבת את הרבנים שפוסקים את ההלכות לא לפחד. ממש מצוה מן התורה. לחצים של שלטונות ושל אנשים בעלי יכולות כלכליות ופוליטיות אינם חדשות של היום. מאז ומתמיד היו לחצים פוליטיים ואחרים, אבל הצטוינו שלא לפחוד לומר את האמת ויהי מה. אנחנו לא רוצים להסתפק רק ברבנים שמעבירים לנו שעה נעימה בדברי תורה. זה מאוד מאוד חשוב, אבל קריטי יותר שיהיו לנו רבנים שלא יפחדו מאף אחד כולל מהשלטונות.

בתפילה לחנוכה אנחנו מספרים על מזימת היוונים 'להשכיחם תורתך'. איך אפשר להשכיח את התורה? הרי היא בזיכרון שלנו? ואולי התשובה בדיוק כאן –הסיפור הגדול הוא לא לשכוח את הפסוקים או את ההלכות, אלא לשכוח מה מקומה של התורה בעיצוב החיים שלנו – האישיים והלאומיים. הפעם אנחנו במדינה שלנו ובידינו הכוח לתת לרבנים להמשיך ולמסור את מה שקיבלנו מהר סיני. ללא מורא וללא משוא פנים.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית, הרב אהרון אגל-טל