מדהים! שרידי מבנה מימי הסנהדרין נחשפו לראשונה ביבנה

חפירת רשות העתיקות ביבנה חושפת עדויות לחיים וגם למוות של תושבי יבנה בימי הסנהדרין, שלהי המאה ה-1 והמאה ה-2 לספירה. בחפירה נחשפו, לראשונה, שרידי מבנה, המתוארך לימי הסנהדרין, שבו התגלו ספלים עשויים אבן גיר, המעידים על נוכחות יהודית ועל שמירת הלכות טומאה וטהרה במקום. בחפירה, המתנהלת לפני הרחבת העיר, ביוזמת רשות מקרקעי ישראל ובשיתוף עם עיריית יבנה, אף התגלה בית קברות רחב היקף מימים אלה. בקרבת שטח חפירה זה, נחשף באחרונה מפעל עצום להפקת יין מהתקופה הביזנטית. השבוע – חג החנוכה, מתקיימים סיורים בחפירה בהרשמה מראש, במסגרת שבוע המורשת בישראל.

"גילוי הממצאים מימי הסנהדרין מאוד מרגש", אומרים פבלו בצר וד"ר דניאל וורגה, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות. "זו דרישת שלום ישירה מהתקופה שבה אספה ההנהגה היהודית את השברים אחרי חורבן בית המקדש, גלתה ליבנה, ושם - החלה לשקם מחדש את העם היהודי".

בחפירה נחשף לראשונה מבנה בעל אופי תעשייתי, המתוארך למאות ה-1'-3' לספירה. על רצפתו, התגלו מספר שברי כלי אבן, מהסוג המכונה "ספלי מדידה" – כלים שלא מקבלים טומאה, המזוהים עם האוכלוסייה היהודית של שלהי ימי הבית השני והמאה ה-2 לספירה.

במרחק של 70 מטר בלבד מהמבנה, נחשף בית קברות מרשים. "מצאנו עשרות קברים המסודרים באופן יוצא דופן, בשורות ובמרחקים קבועים, דבר שעשוי ללמד על קיומה של מן "חברה קדישא" - גורם כלשהו שהיה אחראי על הקבורה", אומרים בצר וד"ר וורגה. "לקברים צורות שונות: חלקם עשויים כארונות קבורה (סרקופגים), רובם עשויים אבן, ואחד- מעופרת." מנהלי החפירה מוסיפים, כי "על פי מיקומו של בית הקברות, ניתן לשער שהוא הוקם מחוץ לגבולות העיר, בהתאם להלכה היהודית ולחוק הרומי. אבל האם נקברו כאן יהודים או פגאניים? מוקדם לקבוע, משום שלא מופיעים עליהם סימנים אתניים מזהים. התיאור ההיסטורי והממצא הארכיאולוגי מאפשרים להעלות, בזהירות, את האפשרות כי מדובר בקברים של הקהילה היהודית של העיר. אם נכונה השערה זו, אזי ייתכן כי לפחות בחלק מהקברים, אולי ביפים שבהם, נקברו חכמי יבנה, בני דורם של רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא ורבן גמליאל." 

בחפירה התגלה ממצא מפתיע נוסף: יותר מ- 150 בקבוקוני זכוכית התגלו כשהם מונחים מעל לקברים. לדברי ד"ר יעל גורין – רוזן, ראש ענף זכוכית ברשות העתיקות, "הבקבוקונים שמשו, כנראה, לשמירת נוזלים יקרי ערך, כגון שמנים ריחניים. כמחצית מהם יוצרו בייצור מקומי ומחצית שנייה – יובאה מאלכסנדריה שבמצרים. בקבוקונים כאלה מתגלים הן בחפירות  בקברי יהודים, והן בקברי פגאניים, החל מהמאה ה-1' ועד ראשית המאה ה-3' לספירה. הנחת הבקבוקונים מחוץ לקברים ביבנה ולא בתוכם, כפי שהיה נהוג, הינה בגדר תעלומה."

לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, "חפירת יבנה היא מגה-חפירה של רשות העתיקות המשתרעת על גבי עשרות דונמים, בהשתתפות מאות פועלים ועשרות אנשי צוות ומומחים קבועים. כגוף שמבקש לחבר את הציבור למורשת הארץ, אנו משלבים בחפירה מאות בני נוער, תלמידי מכינות ואת תושבי יבנה. הארכיאולוגים שלנו עושים עבודת קודש בחשיפת פרקים לא ידועים בסיפורה של הארץ, תוך עבודה מאמצת בחום ובקור. אני מברך על שיתוף הפעולה עם רשות מקרקעי ישראל ועיריית יבנה, שיאפשר את הצגת חלק מממצאי החפירה המרשימים לציבור הרחב ושילובם בפארק ארכיאולוגי".

יעקב קוינט, מנהל רשות מקרקעי ישראל, אמר כי "האוצרות הגלומים בקרקע, נחשפים בזכות ההשקעה הנרחבת של רשות מקרקעי ישראל במימון החפירות הארכיאולוגיות ביבנה. רמ"י מקדמת, במסגרת הסכם הגג עם עיריית יבנה, הקמת פרויקט ענק בשטח תכנית יבנה מזרח שורק (תמל 1049). בתכנית יוקמו 12,500 יח"ד ו450 אלף מ"ר מסחר ותעסוקה. התכנית כוללת את הכפלת מסילת הרכבת ובינוי מעל לתחנת רכבת. כחלק מהעבודות המקדימות לפיתוח התכנית, משקיעה רשות מקרקעי ישראל כ-200 מליון ש"ח בעבודות רשות העתיקות, אשר מאפשרות את חשיפת הממצאים הארכאולוגיים, חקירתם ושימורם לטובת הדורות הבאים".

צבי גוב-ארי, ראש עיריית יבנה, אומר כי: "חשיבות מיקומה של יבנה בהיסטוריה של העם היהודי מקבלת היום ביסוס נוסף. עלינו לזכור, כי עם חורבן בית שני, לפיד היהדות ניצת שנית בעירנו, ואילולא הקמת הסנהדרין ביבנה, ספק אם שרידות הדת היהודית היתה מובטחת. יבנה של היום תמשיך להתפתח, כאשר העיקרון המוביל אותנו הוא שההווה חייב שורשים איתנים, ואילו העתיד ייבנה כאיגום הניסיון של העבר, ההווה וההתפתחות בדורות הבאים."

בעת העתיקה, היתה יבנה אחת הערים החשובות בדרום מישור החוף. בתקופה החשמונאית, היה לה תפקיד חשוב במאבק בין צבא המכבים לבין השלטון הסלאוקי (היווני), והיא מוזכרת פעמים רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו.

לקראת סוף ימי הבית השני, היתה יבנה עיר מעורבת, שרוב תושביה יהודים. על פי התיאורים בספרות חז"ל, לפני חורבן בית המקדש השני, נמלט רבן יוחנן בן זכאי מירושלים הנצורה, והוא שכנע את הקיסר הרומי אספסיאנוס, להתיר לו להקים מחדש את הסנהדרין ביבנה. במעמד זה, נאמרה אמירתו המפורסמת של רבן בן זכאי: "תן לי את יבנה וחכמיה".  

לאחר חורבן הבית ועד מרד בר כוכבא, הייתה יבנה המרכז הרוחני היהודי החשוב ביותר בארץ ישראל. רבן יוחנן בן זכאי, ואחריו -רבן גמליאל, הנהיגו ביבנה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאות, שיקמו את חיי התורה בארץ ישראל ותקנו תקנות המתאימות למציאות ללא מקדש. ניתן לומר, שביבנה הונחו יסודותיה של היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום.