אני אופטימי | הרב עמיחי אליהו

הרב עמיחי אליהו, יו"ר איגוד רבני קהילות, במאמר "אני אופטימי".

"אני אופטימי.

זו אומנם אופטימיות שנובעת מהחינוך שקבלתי בבית הורי, אבל יש בה גם יותר מזה, אני חושב שהתחלתי להבין מעט את ההזדמנות הגדולה שהממשלה הזו מייצרת עבורנו. כל יום שעובר עלינו בתקופה הזו -

אני רואה יותר את הציבור החילוני - האמוני בגדולתו, ואת המסורתיים מלמדים את כולנו איך לנהל מאבק על הזהות יהודית.

12 שנות ימין לא עוררו את הציבור הזה למול הפרוגרסיביים והרפורמים כמו השר כהנא, בנט וקריב.

גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב. ואילו בנט, כהנא וקריב עושים את זה נהדר. במוצ"ש הזה אני פחות מודאג,

משום ששום קמפיין ציבורי, לא היה מסוגל לגרום לציבור האמוני להבין שמנסים למחוק את הזהות שלו. שבזים לו, שבזים למסורת שלו, לתנ"ך שלו, להורים שלו, לסבא וסבתא שעלו מעירק, הונגריה מרוקו ופולין לארץ היהודים.

משום שאין דרך טובה להסביר לציבור את הנזקים שעושים מתן כהנא, קריב וליברמן - יותר מהכאב שהציבור מרגיש בעצמו. יותר מהכאב שמרגיש הציבור כשמתן כהנא פוגע בכותל, בקונצנזוס, בלב שלו, במקום היחיד שכולם היו מגיעים אליו כשהם מניחים את המחלוקות בצד. (ובבקשה – אין אחד שלא מבין שהרפורמים מגיעים לשם רק לקבל כותרות ולייצר מריבה)

בגלל שאני רואה שהציבור המסורתי מעריך תלמידי חכמים ורבנים, (שלא כמו בחלק מסויים בציונות הדתית שאיבד מזמן את הכיוון) מבין את החשיבות שלהם במדינה, מוכן להתעלם מהסתה שיש בתקשורת כנגדם – ואפילו נלחם על הזכות שלהם להנהיג את הרוח.

ברור לי שבמלחמה על הכותל, היהדות תנצח את האת חסרי הזהות, אותם שהזהות שלהם היא ריב והמדון. כי כל המסורתיים והחילונים השפויים יהיו שם.

אני יודע שבמלחמה על הפרהסיה הציבורית - יהיו עוד ועוד דוכני תפילין. יהיו אירועים שבהם לא מפחדים לדבר על יהדות.

אני יודע שיקומו עוד משפחות, יהיו עוד שיעורי תורה.

יהיו עוד תוכניות לילדים בהן מותר לשחקנים לומר "שמע ישראל".

ילדים יחזרו לחגוג את הניצחון על היוונים.

הציבור ילחם בהסתה שיש היום נגד הרבנים.

מערכת החינוך שעברה טיפולי המרה לכיוון "הפוסט מודרנה" תחזור בעל כורחה לשרת את החינוך של ההורים ולא תפיסות עולם חסרות זהות של אנשי שמאל קיצוני.

אני רואה שוב את הזדמנות האמיתית לחיבור של הציונות הדתית עם היהודי-החילוני-המאמין. אני רואה חיבור עם הציבור החרדי.

האמונה השורשית הזו, שמחברת אותנו אחד לשני, גדולה מהאינטרסים שמפרידים אותנו.

אמנם זה לא במטרות הקרובות אבל יש בי תקווה שיום אחד היא גם תשפיע על אנשי מירב מיכאלי ועופר כסיף.

התחושה הטובה הזו, משום שקורה פה משהו נפלא.

הממשלה הרעה הזו, הצליחה לעורר לכולם את המודעות לאסון המזדחל שיש בכנפיה.

לא אחווה, כי אם שנאת חינם. לא כותל של תפילות אלא קיר של מריבה.

לא "עם יהודי" כי אם מדינת כל אזרחיה. לא תיקון הכשרות אלא הכשר לקומבינה. לא קירוב ליהדות כי אם מלחמת אחים. לא גיור כי אם ברבוניה.

לא שוויון בפני החוק אלא מדיניות של צדק סלקטיבי.

לא כבוד וזכיות אדם אלא רדיפה של כל מה שמריח יהדות.

ולמול זה - אני רואה את הפוסטים של מני אסייג, שומע את הנאומים של דודי אמסלם, מקשיב לשרון גל, יובל המבולבל, אביב גפן (מי היה מאמין? - כולנו), צופית גרנט, לינור אברג'ל, אביב עלוש וחבריהם הטובים.

רואה שחקני כדורגל מקבלים עליהם עול מלכות שמים במגרשים, מקשיב לשכנים שלי ואני שומע מנגינות. הצלילים הטובים של העם הזה מתעוררים, זה מי שאנחנו. כשמישהו מנסה לדרוס אותנו אנחנו אריות.

את המלחמה על היהודית של המדינה הזו, יעשו האמוניים: החילונים-השורשיים, המסורתיים, והחוזרים בתשובה והם יעשו אותה הרבה יותר טוב מהציבור הדתי".