בדיוק שנה להסכמי השלום שנחתמו בבית הלבן: שנה אופטימית הפכה לתקופה מחרידה | יומן מסע שבנט עצר

היום, 15 בספטמבר, בדיוק שנה לחתימה כל הסכמי אברהם - הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, בתיווכה של ארה״ב. ההסכמים ההיסטוריים נחתמו על המדשאה בבית הלבן. האדריכלים, דונלד טראמפ ובנימין נתניהו סימנו עתיד חדש: הסכמים על בסיס חברות, כלכלה ואינטרסים משותפים. לא ״שתי מדינות״, לא ״מזרח תיכון חדש״ ולא מסירת שטחים.

שנה חלפה והמציאות הישראלית שינתה פניה לרעה. נפתלי בנט השתלט על הממשלה, לאחר שחבר לתומכי טרור והפך את המוקצה לדרך חיים. האופטימיות האדירה ששררה בישראל עד לפני כמה חודשים התרסקה לתוך מבול של שיסוי, החרמה והחרבה של כל הטוב שהיה כאן.

היתה לי הזכות הגדולה לסקר מקרוב את הסכמי אברהם. התקבלנו בכבוד מלכים. העיתונאים מהעולם דיברו איתנו על המנהיג הישראלי הגדול ועל כך שאנחנו מובילים במאבק בקורונה. הרגשנו טוב. הרגשנו כמו אח גדול שכולם רוצים בקרבתו. עיתונאית בחריינית סיפרה לי עד כמה הם מתרשמים מישראל ומהמנהיגות של נתניהו.

בחדר הסגלגל, הבטתי מקרוב בעיניו של נתניהו. אח״כ בעיניו של טראמפ. ההרגשה היתה עילאית. בלבי אמרתי ״שהחיינו״, שהגענו ליום הזה שמדינות ערב מבינות שהן צריכות אותנו, הרבה יותר מאשר אנחנו צריכים אותן.

הרגשתי הכללית היתה שהמסע הזה רק מתחיל. שם, בחדר הסגלגל, סיפר לנו טראמפ כי לפחות עוד חמש מדינות יחתמו בקרוב על הסכם שלום עם ישראל. התרגשנו. הרגשנו על הגל. חזק על הגל.

למרות הקורונה, ציינו כאן בארצנו תקופה טובה מאוד: הגז יצא מהים והציג לנו עתיד כלכלי מזהיר, ארה״ב הפכה לישראלית לחלוטין עם הכרה בגולן, ביהודה ושומרון ושגרירות רשמית בירושלים. הסכמים בין ישראל למדינות עולם נחתמו בזה אחר זה והעתיד נראה ורוד.

יומן המסע שלי ושל עם ישראל נעצר. משום מקום, תוך רמיה ונוכלות שלא ידענו כמוה מעולם, גזל נפתלי בנט את השלטון, תוך שהוא משתף פעולה עם תומכי טרור. אותו נפתלי בנט שישב אצלי בתכנית ״האולפן הפתוח״ בערוץ 20 ורימה את עם ישראל, תוך שהוא חותם על מסמך שקרי מתחילתו ועד סופו.

הראיון של בנט בתכניתי בערוץ 20 הפך לראיון המדובר ביותר בישראל. כולו היה עמוס בשקרים שיצאו מפיו של בנט: לא אשב עם לפיד, גם לא ברוטציה, אין סיכוי שאשב עם מנסור עבאס ורע״מ כי הם תומכי טרור ולא אשב גם עם מרצ וניצן הורוביץ׳ שתומך בחקירת חיילינו בהאג.

יומן המסע שלי התערבב בין גדולה, הכרה עולמית והרגשה אישית שעם ישראל עלה על המסלול. על הדרך הנכונה. בציבור הדתי דיברו על ״ימי גאולה״ ואז, כאמור, הגיע בנט.

האיש שסיפר תמיד שהוא לא מתנצל, שהבטיח שלעולם לא יישב בממשלה שתעקור יהודים מבתיהם, שהבטיח בנייה ביהודה ושומרון, חיזוק עולם התורה ובני הישיבות, עצירת הירי מעזה, טיפול במחבלים ואחדות בין כולם, מחריב, הורס ומשסע.

רגע לפני שצום יום הכיפורים ייכנס, אני מנסה להבין מה קרה לנו. כיצד תאבת שלטון והצורך המגלומני האישי גברו על אהבת ישראל, אהבת חיילי צה״ל.

יומן המסע שלי ושל עם ישראל נעצר. ימים אלה הם ימים נוראים, תרתי משמע, ועל כולנו להתפלל שתקופת הזדון תעבור מן הארץ.