פרופסור לאון גרינהאוס פותח צוהר להבנת המאנייה דיפרסיה - 0404
פרופסור לאון גרינהאוס פותח צוהר להבנת המאנייה דיפרסיה עמנואל שטרית וליאור שרון

פרופסור לאון גרינהאוס פותח צוהר להבנת המאנייה דיפרסיה

פרופסור לאון גרינהאוס מסביר מהי מאנייה דיפרסיה, כיצד מטפלים בבעיה ואיך מזהים סימנים אובדניים המגיעים מצדו של הלוקה בה.

מאניה דיפרסיה הינה הפרעה של שליטה במצב הרוח. בשפה המקצועית היא נקראת הפרעה ביפולרית (הפרעה דו-קוטבית). ההמלצה היום היא להשתמש בשם הפרעה ביפולרית כדי לאגד בתוך האבחנה גם את המאניה, שהיא התופעה הסוערת, וגם היפומאניה שהיא מתונה יותר. כדי להבין לעומק את המונח, נפגשו לשיחה עם פרופסור לאון גרינהאוס, פרופסור אמריטוס מטעם הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית.

"הסימפטומים המעידים על מאניה או היפומאניה כוללים מצב רוח מרומם או כעסני, ביטחון עצמי מוקצן, דיבור יתר ומהיר, תוכניות מרובות לעיתים לא ממש מציאותיות וגרנדיוזיות", מסביר פרופסור לאון גרינהאוס. "בנוסף לפעלתנות גדולה, מיעוט  שעות שינה, וצורך מיני מוגבר. במצבים אלו  קיימת נטייה להתנהגויות מסוכנות כגון: נהיגה במהירות מופרזת, שימוש בסמים ועוד. חולה במאניה לעיתים קרובות זקוק לטיפול במסגרת אשפוזית, החולה ההיפומאני לעומת זאת מטופל בדרך כלל בקהילה".

"הסימפטומים הדיכאוניים הם כמו תמונת ראי של המאניה. האדם חש בדיכאון, מצב רוחו ירוד, הוא יכול לבכות הרבה ולהרגיש ממש עם סבל נפשי עמוק. השינה יכולה להיות בצורה של חסר או של שינת יתר. דבר דומה מתרחש עם התיאבון, הוא יכול להיות נמוך ואז האדם יורד במשקל, או מוגבר ואז האדם יכול לעלות משמעותית במשקל. הפעילות המינית נמוכה או חסרה לגמרי".

פרופסור לאון גרינהאוס אומר שהסיכון האובדני גבוה יותר במצב דיכאון. עקב מחשבות של ייאוש, של אשמה, ושל חוסר תקווה, האדם יכול לחשוב על מוות כפתרון. בגל המאני, ובמיוחד אחרי שהגל נרגע, האדם יכול להגיב להרס הרב שגרם לחייו באמצעות נטילת סיכון אובדני משמעותי. "ההפרעה הביפולרית היא מחזורית. מחקרים מראים שאדם הסובל מהפרעה ביפולרית לא מטופלת, יכול לעבור בין 8-10 גלים של מאניה או היפו מאניה ושל דיכאון במהלך חייו. הקושי הנפשי משני לגלים האלו יכול להיות משמעותי מאוד". 

מה יכול לגרום למחלה לפרוץ החוצה?

"הפרעה ביפולרית הינה הפרעה עם מרכיב גנטי מובהק. בנוסף לכך, קיים שעון ביולוגי הקשור לגנטיקה של המחלה, שגורם להתפרצות התופעות הקליניות סביב הגילאים 15-30. לעיתים קרובות ניתן לראות איתותים למחלה בצורה של סימפטומים חרדתיים ושל דיכאון בגילאים מוקדמים יותר.

גורמי סטרס שונים הקשורים לחייו של האדם יכולים לזרז את הופעת הסימפטומים. גורמי סטרס כמו מחלות, מורכבות משפחתית, שימוש בסמים, מחלות, ועוד יכולים לזרז את הופעת הסימפטומים".

האם קיימות רמות שונות להפרעה?

"הגדרות החומרה במחלה ביפולרית מתייחסות למצב הקליני של המטופלים וגם לסוג הרמיסיה (הפסקת הסימפטומים) המושגת. מבחינת הסימפטומים, קיימות בהפרעה ביפולרית 3 דרגות חומרה:

הפרעה ביפולרית מסוג 1: כאשר מתגלים סימפטומים של מאניה או של דיכאון הגורמים לכך שהמטופל יזדקק לטיפול תוך אשפוז, כלומר בדרגה של פסיכוזה, או ברמה גבוהה מספיק על מנת לגרום לפגיעה תפקודית משמעותית.

הפרעה ביפולרית מסוג 2: כאשר הסימפטומים הם של היפומאניה ושל דיכאון בדרגת חומרה נמוכה יותר וניתנת לטיפול במסגרות אמבולטוריות.

הפרעה מסוג 3: ציקלותימיה, כלומר, כאשר הסימפטומים הם יחסים קלים יותר אבל הגליות של מצב מרומם ומצב רוח ירוד משתנים במהירות כל מספר שבועות או חודשים בלי שיש תקופה רגילה שהיא מעבר לחודשים. אבחנה של ציקלותימיה דורשת תנודתיות במצב הרוח הנמשכת שנתיים או יותר".

"בנוסף להגדרה הקלינית של סוג ההפרעה הביפולרית יש להתחשב בתגובה הקלינית לטיפול", אומר פרופסור לאון גרינהאוס, "כמו במצבי דיכאון רגילים, ישנם מצבי הפרעה ביפולרית שלא מגיבים מספיק טוב לטיפול הראשוני. ישנם גם מצבים קליניים שמשתפרים באופן חלקי אך נשארת נכות מסוימת למרות הטיפול. חומרה זאת דורשת מיומנות בטיפול ובשילוב של טיפולים שונים".  

כיצד זה משפיע על סדר יומו של הסובל מההפרעה?

"הפגיעה התפקודית של המטופל תלויה בחומרת המחלה. לרוב, מטופלים עם הפרעה ביפולרית מסוג 1 ומסוג 2 מתקשים עם סדר היום שלהם. כתוצאה הם מתקשים להחזיק בעבודה ולתפקד בזוגיות או בהורות. מטופלים אלו נזקקים לטיפול אינטנסיבי כדי לחזור למצבם הרגיל".

מהם הנזקים שיכולים להתרחש במצב של מאניה דיפרסיה?

"הנזקים שמאניה יכולה לגרום הם רבים מאוד. בפן הכלכלי, יש מטופלים שמבזבזים כספים רבים, לפעמים את כל חסכונותיהם, בהוצאות של תכניות לא מציאותיות. מטופלת שלי במצב מאני פתחה 3 חברות יבוא נעליים. לא היה לה שום רקע בעסקים אבל היא חשבה שאחרי שתייבא את הנעלים היא תמכור אותם לחנויות ותתעשר. היא נכנסה לחובות של מעל מיליון שקל. לצערה אחרי תקופה של מאניה עברה לדיכאון ולא יכלה אפילו למכור זוג נעלים אחד. משפחתה מכרה את סחורה שהיא קנתה בהפסד גדול. אחרי הדיכאון היא נאלצה להכריז על פשיטת רגל.

חולה או חולה במאניה יכולים להיות מאוד פעיל מינית ולבגוד בבני הזוג שלהם. ישנם מצבים לא מעטים שהמאניה מובילה לגירושים כתוצאה מהפעילות הזאת".

"חולים בדיכאון יכולים לאבד את רכושם עקב חוסר היכולת שלהם לטפל בעסקים או להגיע לעבודה. הם יכולים גם לחשוב על מוות ולנסות ואף להצליח להתאבד. גם חולים מאניים שעדים לנזקים שהם גרמו לעצמם בזמן המאניה יכולים לחשוב על מוות כפתרון ולבצע ניסיון, לעיתים קרובות 'מוצלח', להתאבד".   

"הספרות המקצועית והניסיון הקליני מראים שרוב האנשים שמתאבדים משדרים אותות אזהרה לפני שהם מבצעים את הניסיון המוצלח", טוען פרופסור לאון גרינהאוס.  "כ-50% מהמתאבדים פנו לגורם טיפולי ב 3 החודשים שקדמו להתאבדות ושליש מהם פנה במהלך החודש שקדם להתאבדות. כשליש מהמתאבדים עשו ניסיון אובדני שלא הצליח בשנה שקדמה להתאבדות. ההיסטוריה של המתאבדים מצביעה על כך שחלק לא מבוטל 'מסדר' את העניינים האישיים לפני ההתאבדות. סידורים כמו צוואה, מכתב פרידה, חלוקת רכוש, ועוד".

כיצד הסביבה אמורה או צריכה להתנהג במצבים הקיצון הללו?

"על מנת לעזור לאדם שנמצא במצוקה נפשית ויתכן וחושב על התאבדות, הסביבה הקרובה צריכה להיות מסוגלת לקרוא את הרמזים על ההתאבדות שהאדם מפזר, במידה והם קיימים. אגירת תרופות, רכישת נשק, החלטה לערוך צוואה באופן פתאומי, דיכאון קליני, מחשבות של ייאוש קיצוני, ועוד, הינם סימנים שיכולים לעורר את החשד של הסביבה על המתרחש במוחו של האדם השרוי בדיכאון. אבל, צריך לומר שמחקרים שבודקים האם קיימים סימנים קליניים מסוימים המאפשרים להבדיל בין מטופלים שהתאבדו  לבין אלו שלא, לא מצליחים להבדיל בין האוכלוסיות".

איזה טיפול נמצא כיעיל ביותר?

"אין תרופה ספציפית שמונעת התאבדות. קיימות עדויות ברורות שהתרופה "לית'יום" הניתנת למטופלים עם הפרעה ביפולרית יכולה להקטין משמעותית מחשבות התאבדות. חולים עם פוטנציאל אובדני גבוה חייבים להיות בהשגחה צמודה במסגרת בית החולים. צריך לומר שחולה, אפילו אחד שנמצא בסכנה אובדנית, רשאי לבקש שחרור באשפוז. החוק בישראל קובע שאפשר לאשפז נגד רצון המטופל רק כאשר האדם פסיכוטי ומהווה סכנה לעצמו ולסביבה. זכור לי מטופל שלי ששכנע את הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (האחראית על אשפוז בכפייה) שהוא אינו פסיכוטי ושהסיכון האובדני פחת. הוא שוחרר מאשפוז ובאותו לילה קפץ למותו מבניין". 

פרופסור לאון גרינהאוס: "בשלושה בני משפחה אחת הסובלים מהפרעה דו קוטבית, בן משפחה אחד סבל מהפרעה ביפולרית מסוג 1 ואושפז מספר פעמים במצב מאני פסיכוטי. לאחר האשפוז הוא  הצליח להשתקם וכיום מנהל אורך חיים רגיל. הוא נוטל טיפול מייצב מצב רוח ולא מגלה סימנים לחוסר איזון נפשי. בן משפחה אחר סובל כבר מספר שנים מגלים של מאניה ושל דיכאון ולמרות טיפולים מתקדמים ושילובם תרופתיים מתאימים ולא מצליח להתאושש מהמצב הקליני הירוד. בן המשפחה השלישי מעולם לא אושפז. הוא מטופל עם מייצב מצב רוח בודד, והוא מאוזן כבר שנים רבות ועם חיים משפחה וחיים מקצועיים מלאים".

 

אתר 0404 מכבד את זכויות היוצרים ועושה מאמצים לאיתור בעלי הזכויות ביצירות הכלולות בכתבות. אם זיהית יצירה שאתה בעל הזכויות בה ואתה מעוניין להסירה מהכתבה, אנא פנה אלינו למייל: [email protected]