אין שום הבדל בין רע״מ של עבאס לחמאס | ד״ר מיכאל בן ארי בטור המכיל עובדות

נתחיל בעובדות: כשארגון החמאס החל רקום עור וגידים ביו"ש ובמיוחד בעזה, הוא קיבל תמיכה נלהבת מהשלטון בישראל. גורמי המודיעין דיווחו לרשויות: "מדובר בארגון חברתי שאין לו עניין בלאומיות ודאי לא הפיגועים, הם עוסקים בצדקה וברווחה, חיזוק שלהם יחליש את ארגוני הטרור של אש"ף". ואז בתמיכת ישראל נבנו בעזה תוך זמן קצר עשרות מסגדים, שהפכו להיות מרכזים קהילתיים חברתיים אסלאמסטיים עם משנה ג'יהדיסטית רהוטה. צעד אחר צעד בנה הארגון ה'חברתי' עוצמה אדירה, הן מבחינת כמות האנשים הן מבחינת המחויבות האידאולוגית להשמדת ישראל, כצעד ראשון בדרך להקמת המדינה האסלאמית. כשמדינת ישראל התעוררה זה היה מאוחר, הארגון האזוטרי בחר להשתתף בבחירות לרשות הפלשתינית בינואר 2006, וכנגד כל 'התחזיות', זכה ברוב גורף. הדרך להקמת מדינת החמאס בעזה היתה קצרה, את המפלצת הזאת טיפחנו אנחנו במו ידינו, מתוך אשליה וזלזול.

אין שום הבדל בין רע"מ של מנסור עבאס, לבין חמאס, לא בפרקטיקה ולא באידיאולוגיה. כששואלים את עבאס האם 'חמאס' הוא ארגון טרור, הוא תמיד משיב בשיטת ההסתרה: "זה לא הנושא", או "נדבר על זה בהזדמנות אחרת".

על בסיס מחקר שאנו עורכים בשנה האחרונה ומבוסס על מיטב המחקר, ועל איסוף שיטתי של חומרים, אנסה במעט מילים לשפוך אור על האידיאולוגיה ושיטת הפעולה של התנועה הזאת, שההסתרה והעמדת הפנים היא חלק ממנה.

האב הקדמון של כל תנועות הג'יהאד, הוא חסן אל בנא ממצרים. ענפי האחים המוסלמים במובלעות אסלאמיות בארץ ובעולם המערבי, אימצו אל חיקם את תבניות הפעולה שגיבש אלבנא אחד לאחדכפי שכותב ד"ר מאיר ליטבק על החמאס ונכון גם לתנועה האסלאמית: "באותן שנים לא פיתחו "האחים" הפלסטינים משנה אידיאולוגית ייחודית להם, אלא שימרו את המבנה הארגוני ודרכי הגיוס של חברים חדשים על פי הדגם של "האחים" במצרים ...".

אלבנא גיבש תוכנית אופרטיבית להשלטת האסלאם על כל העולם כי לשיטתו, המדינה האסלאמית איננה מתוחמת בטריטוריה. הוא קובע: שכל מקום שבו יש מוסלמי מאמין, הוא מקום שיש להילחם עליו, כחלק מהמולדת האסלאמית. ואת המלחמה ביהודים הוא מדגיש במיוחד:"האחים – לא יטרידכם אשר קורה במצרים. משימתכם היא הלחימה ביהודים, וכל זמן שנותר יהודי אחד בפלסטין, הרי שמשימתכם לא הסתיימה".

אלבנא מטיף לכיבוש העולם בתורת השלבים. א. הטפה והעמקת התודעה ומרכיבי הזהות האסלאמיים. ב. מיסוד והתעצמות מבחינה ההתארגנות הקהילתית. ג. הג'יהאד שהשיא שלו הוא להרוג ולהיהרג.

השיטה: ארגון קהילתי של תורמים ונתרמים בענייני רווחה חינוך בריאות וכדומה. הפעילות נעשית סביב מסגדים שהופכים להיות מרכזים קהילתיים, עם היררכיה. באופן הזה, ההתעצמות שוברת שיאים. מתחת לרדאר מוקמת מדינה בתוך מדינה, המורכבת מחתך סוציולוגי רב ממדי, רופאים, עורכי דין, קציני משטרה, חקלאים ופועלי קשי יום. מלוכדים סביב אידאולוגיה סדורה, שהסיסמה שלה היא: האסלאם הוא הפתרון.איש לא יעז לפגוע באגודת ספורט אסלאמית 'תמימה', שאוספת בני נוער מהרחוב, ומספקת להם תעסוקה ואסלאם. איש לא יכול לצאת נגד מרכז רפואי במסגד המקומי שנותן יעוץ תרופות ואסלאם. בשיטה הזאת הצליחו 'האחים' במצרים לצמוח בתוך שני עשורים מששה אנשים לכמיליון תומכים ולהוציא מתוכם גדודי מוג'הידין שביצעו פעולות טרור נגד יהודים ונגד המשטר במצרים. באותה השיטה בדיוק צמח החמאס כ'ארגון חברתי דתי'. מי היה מאמין שיום אחד הם יזרקו מגגות עזה את מתנגדיהם, ויפציצו את תושבי אשקלון ונתיבות במאות טילים ביממה. באותה השיטה צמחה התנועה האסלאמית בישראל על שני ראשיה, 'והפתיעה' בבחירות האחרונות שקראה תיגר על התנועות הערביות החילוניות, וצלחה בקלות את אחוז החסימה.

התנועה האסלאמית בישראל שנוסדה ע"י נימר דרוויש בשנות השבעים, היא תנועת בת ישירה של האחים המוסלמים, ופועלת באותן השיטות. דרוויש שאצה לו הדרך, הקים בשנות ה־80 ארגון טרור בשם 'אוסרת אל גי'האד'. היו חברים בה כשמונים אזרחי ישראל, שתכננו וביצעו פעולות טרור, במטרה להשמיד את ישראל. כשהם נתפסו, דרוויש הבין שהוא קיפץ מהר מידי על שני השלבים הראשונים. לאחר שנים קצרות בכלא, דרוויש הציג טלפיים של 'איש שלום' שכביכול חזר בו מדרך הטרור. הוא התרכז כביכול ב'פעילות קהילתית דתית'. ב־1996 התנועה האסלאמית התפצלה על רקע ההשתתפות בבחירות, היו שסברו שיש לנצל את הכח הקהילתי שהם צברו, כדי לחזק את העוצמה באמצעות השתתפות בבחירות. ראא'ד סאלח לעומת זאת סבר שהשמדתה של מדינת ישראל לא יכולה להיות ע"י שותפות איתה, אלא דווקא ע"י הגבהת חומות. אברהים סרסור שהוביל את הקו הפרגמטי כביכול, הסביר פעם אחר פעם שהם פועלים בשיטה של הערפול קונסטרוקטיבי ומה שהוא מכנה 'בטן הליוויתן'. יש להדגיש, חברי הפלג הדרומי, אינם 'מתונים' יותר מהצפוני. בפוסט שפרסם במהלך הבחירות כותב מנסור עבאס שההליכה לבחירות, היא לגיטימית, משום שגם חסן אלבנא השתתף בבחירות במצרים בשנת 1945. חברי התנועה האסלאמית נותנים תמיכה ללא סרק לערבים ישראלים שביצעו פעולות טרור ותמיכה במשפחותיהם. מנסור עבאס הולך בשיטה המאפיינקית של דונם ועוד דונם. הדרישה העכשווית שלו, תמורת 'תמיכה מבחוץ', היא ויתור של מדינת ישראל על שוד אדמות הנגב. לא לחינם הנגב הפך להיות אקס טריטוריה שלטונית ישראלית. הנגב הוא מעוז של התנועה האסלאמית. עוד מסגד, ועוד שטח, ועוד 'ארגון רווחה' ועוד הסדרה של 'ישוב בלתי מוכר', כפי שהטיף אלבנא: לפעול בגבריות שהיא סבלנות התמדה ונחישות. התנועה האסלאמית חותרת בצעדים בטוחים לשליטה מלאה בקרב ערביי ישראל, אל מול תנועות כמו חדש ובלד שכוחם ברחוב הערבי הולך ומצטמצם. האידאולוגיה האסלאמית ומסריה הקליטים, לצד הפעילות הקהילתית הענפה, מבססים את המדינה האסלאמית בתוך מדינת ישראל. בדיוק כמו שקורה באירופה, אך במספרים גדולים יותר ובנחישות להשמדת המדינה היהודית ותמיכה עקיפה וישירה בטרור. המלחמה שלהם בנו איננה לאומית, היא מלחמה דתית, שאין בה פשרות, אבל יש בה טקטיקה של רמייה הטעייה והעמדת פנים בדרכו של מוחמד והסכם חודיביה שהופר ברגע שמוחמד השמיד את יהודי חייבר והיה מספיק חזק.

במדינות ערב, תנועות כאלו הם מחוץ לחוק. רק כאן יש 'אנשי ימין' שחושבים שהאכלת המפלצת תרגיע אותה. נזכור שגם כשנמר לובש בגדי כבש, הוא לא מלחך דשא.

מצרף כאן דגם מייצג של החומרים שאספנו במסגרת המחקר שביצענו על 'השותף' מנסור עבאס וחבריו:

1. אירועי הוקרה למחבלים:

נציגי התנועה האסלאמית, והזרוע הפוליטית שלה רע"מ השתתפו לא פעם ולא פעמיים במסיבות הוקרה למחבלים או מרגלים שהשתחררו, ובאירועי הוקרה שונים למחבלים. באחת הפעמים הבולטות השתתף מנסור עבאס בעעצמו ב2013, במסגרת תפקידו כסגן יו"ר התנועה בביקור הזדהות לרגל "יום האסיר" עם משפחות מחבלים "ערבים-ישראלים". במשלחת השתתפו אברהים צרצור, אז יו"ר רעמ. חבר הכנסת לשעבר עבד אל מלכד המשה, ואברהים אלתכליאת נציג התנועה האסלאמית במזרח הגליל.

הביקור התחיל בכפר איבטין אצל עלי עומירה וסמיר סרסאוווי שהשתחררו לאחר ישיבה ממושכת בכלא על השלכת רימון די בשוק בחיפה. בהשמך הגיעו בליקור תנחומים בביתו של המחבל פאוזי נימר שהיה אחראי על חולייה שביצעה עשרות פיגועים בגליל בשנות ה60 ושוחרר בעסקת ג'יבריל. משם המשיכו לכפר בענה שם ביקרו את משפחת בכרי שבניה הסיעו והדריכו את המבחל שביצע את פיגוע ההתאבדות באוטובוס בצומת מירון, שבו נרצחו ונפצעו 47 בני אדם. משם המשיכו לכפר עראבה אצל מוחמד כנענאה מזכ"ל בני הכפר ששוחרר ממאסר על הדרכת מחבלי גדודי חללי אל אקצה מג'נין בהכנת מטענים. בהודעה שפרסמה התנועה על המשלחת נאמר שהמשלחת הדגישה את החשיבות של הקשר עם משפחות ה"אסירים" והברית של התנועה איתם עד לשחרור אחרון האסירים.

2. מנסור עבאס וצעדות השיבה:

בדף הפייסבוק שלו פרסם מנסור עבאס מספר פעמים תמיכה ב"צעדות השיבה" שארגן חמאס לפני כשנתיים וכתב כי הם "מהווים אישור לדבקות שלנו בזכות הפליטים והעקורים לחזור למולדתם" באחת ההצהרות שפרסם נאמר כי מפלגת רעמ מאשימה את ישראל בתוקפנות כלפי עזה, וכלפי הפלסטינים הפנה את הדרישה לאחד את הגדה המערבית ועזה "ולנהל מאבק פלסטיני מאוחד לסיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ובעזה"

3. קשרי מנסור עבאס וחמאס:

במאמר ארוך שכתב מנסור עבאס בעקבות פרסום "אמנת חמאס המעודכנת" עליה אמר ראש הממשלה נתניהו שהיא "הונאה ומיצג ושווא" שפורסמה בשנת 2017, שבה הוסיף חמאס את נכונותו לקבל את תוכנית השלבים ולהסכים לעיקרון 2 המדינות באופן זמני, לפני חיסול מדינת ישראל כולה. ""חמאס דוחה כל חלופה לשחרור המלא והשלם של פלסטין, מהנהר ועד לים. עם זאת, מבלי להתפשר על דחייתו של הישות הציונית ומבלי ויתור על כלל הזכויות פלסטיניות, חמאס רואה בהקמת מדינה פלסטינית ריבונית ועצמאית לחלוטין, עם ירושלים כבירתה לאורך קווי 4 ביוני 1967, עם חזרתם של הפליטים והעקורים לבתיהם שמהם גורשו, להיות נוסחה של הסכמה לאומית".   כותב מנסור  עבאס שאמנה זו עולה בקנה אחד עם מה שאמר על ידי השייח 'עבדאללה נמר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית לפני עשרים שנה, ולא רחוק ממנו השאהיד אחמד יאסין" (מייסד חמאס) מנסור עבאס מבקש רק מנציגי חמאס להוסיף לאמנה הצהרה על הימנעות מכוונת מפגיעה בחפים מפשע. מנסור עבאס עצמו השתתף יחד עם נציגי התנועה האסלאמית בנסיונות פיוס בין הפת"ח לחמאס, ואף נסע לקטאר לצורך כך, בהזדמנות אחרת נפגש עם בכירי החמאס שגורשו מירושלים לביקור הזדהות ברמאללה.

4. מנסור עבאס והר הבית

חלק מרכזי בפעילות התנועה האסלאמית והעמותה המרכזית שלה "עמותת אל אקצה" היא במסגרת המאבק נגד היהודים על הר הבית, ב2019 הכריז מנסור עבאס בתגובה לדבריו של השר ארדן על זכות יהודים להתפלל בהר הבית, שמדובר ב"אמירות מסוכנות שיגררו את האזור למרחץ דמים". "על היהודים לכבד את מסגד אל אקצא כמקום קדוש רק למוסלמים, אין שום זכות עבור אנשים שאינם מוסלמים. אל-קודס אל-שריף ומסגד אל-אקצה המבורך הם אזורים כבושים, ועליהם להיות חלק מהמדינה הפלסטינית ותחת פיקוחם הדתי של ממלכת ירדן ההאשמית". הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית היה מעורב מרכזי ב"משבר המגנומטרים" ואף קיים לאחר הסרת המגומטרים אירוע ניצחון בהשתתפות אלפי אנשים שבו חילקו מנסור עבאס ובכירי התנועה תעודות הוקרה לראשי הוואקף ומובילי המאבק בהר הבית. מנסור עבאס כתב מספר פעמים כי ליהודים אין כל זכות בהר בהית ואסור להם להתפלל בהר, ואף מכחיש את קיומם של בתי המקדש.

5. מנסור עבאס והשייח איקרימה צברי

באירועים רבים של הפלג הדרומי מוזמן השייח איקרימה סברי – המופתי לשעבר של ירושלים ומי שחתום על "פסק הלכה" המתיר פיגועי התאבדות בזמן האינתיפאדה השנייה כאורח הכבוד. מנסור עבאס עצמו חילק לו תעודת הוקרה באירוע הניצחון לאחר משבר המגנומטרים ואף הגיע לביקור חיזוק אצלו לאחר שנעצר על הסתה חמורה נגד היהודים. כך גם עמד מנסור עבאס לצידו של יריבו הפוליטי – ראיד סאלח מנהיג הפלג הצפוני ותמך בו כאשר נעצר ע"י ישראל.