חדשות 04 - חדשות 04 - השר אוחנה ביקר את אריה שיף בביתו: "צריך לבטל את כתב האישום נגדך"

השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, ביקר הבוקר (שלישי) את אריה שיף בביתו שבערד. כזכור שיף הועמד לדין לאחר שירה בפורץ בדואי שחדר לביתו וגנב את רכושו.

בפגישתם, אמר השר אוחנה לשיף כי "כתב האישום נגדך לא צריך היה להיות מוגש, ומשהוגש – צריך לבטלו".

בדף הפייסבוק שלו הסביר השר אוחנה את עמדתו לגבי העמדתו של שיף לדין בהרחבה. לדבריו: "אני נושא כלי נשק מגיל צבא ועד היום. לפני קצת יותר מחמש שנים התחלתי לכהן כחבר הכנסת. בשבוע הראשון, הקמתי את השדולה לעיצוב מדיניות נשיאת כלי יריה בישראל.

כיו"ר השדולה, שאחת ממטרותיה היו חיזוק הביטחון האישי ואפשרות ההגנה העצמית של אזרחי ישראל, התערבתי כמעט בכל אירוע בו אזרח עשה שימוש נכון וחוקי בכלי נשק.

החל מהחקלאי בבית אלעזרי, עבור בחפץ חיים, וכמובן — שלל הפיגועים שליוו את ראשית כהונתי. פעלתי כדי לתת חיזוק ציבורי לאזרחים הללו, מעל כל במה וכלי תקשורת, והבעתי עמדה שזכתה לתמיכה ציבורית נרחבת שאינם צריכים להיות מועמדים לדין, אלא להיפך.

במקרה של יעקב זליגר מחפץ חיים, שירה באישון לילה ב-2017 לעבר קבוצת פורצים שהיו עלולים לסכן את חייו באופן ממשי אלמלא עשה זאת, הרשויות חשבו להעמידו לדין אך בסופו של דבר נמלכו בהם, השיבו לו את האקדח וגנזו את התיק. אני עצמי הענקתי לו תעודת הערכה על גילוי אומץ לב שהביא להרתעת העבריינים.

קיוויתי אם כן, שהרשויות יחליטו שלא להעמיד לדין את אריה שיף מערד. הבעתי את עמדתי מראשיתה של הפרשה, בכמה הזדמנויות.

כמובן שחובתה של המדינה לספק את הביטחון האישי לאזרחיה. זה אחד מהתפקידים הקלאסיים היחידים שיש למדינה (שבניגוד לחלק מחבריי, אני סבור שיש לצמצם את תחומי השפעתה, לא להרחיב אותם).

במחוז הדרומי ארעו בשבועות האחרונים צבר של אירועים שזכו לתהודה ציבורית נרחבת: בראשם מעשה הנבלה שעשו הפורצים לבית בעזוז בילדה בת עשר, וכמובן השוד בו נגנב כלי הרכב בבאר שבע, שאחר כך שימש לשוד בתחנת הדלק, הפריצה וגניבת האמל"ח לבסיס שדה תימן, הפריצה של גנב הרכב תוך מרדף לבסיס חיל האוויר בנבטים.

כדאי לדעת שמשטרת המחוז הדרומי, בפיקודו של המפקד החדש והלוחמני, איש הדרום ניצב פרץ עמר, תפסה ועצרה את כל העבריינים הללו. מה יקרה איתם בבתי המשפט זה כבר סיפור לפוסט (פסימי) אחר.

אך גם אם נכפיל את כוח האדם והאמצעים של משטרת ישראל, לא נקבל שוטר בכל פינת רחוב וחוליית ימ"מ בכל משק. עדיין יהיו לנו אריה שיף (שבעצמו, אגב, התנדב למשטרת ישראל).

מה שכן נצטרך לעשות — הוא לגבות את האזרחים הנושאים ומשתמשים בנשק כחוק, כמכפילי כוח לרשויות הביטחון. לנקוט במדיניות שלוקחת בחשבון גם את הנסיבות, המקום, וניסיון העבר.

אם אריה שיף היה מתעמת עם חוליית העבריינים כשהוא איננו חמוש, יש להניח שהיה משלם על כך בחייו. כבר היו דברים מעולם (ע"ע השוטר המנוח שלומי אסולין ז"ל). הוא פעל באופן שמתיישב לחלוטין עם החוק, המעניק פטור מאחריות פלילית בנסיבות אלה.

כמו בדרך כלל, ובניגוד לדעה הציבורית הרווחת — הבעיה איננה בחוק, ולא בלשון החוק. הבעיה היא במפרשי החוק. ברצותם — יעניקו לחוק פרשנות מצמצמת עד כדי מאיינת (וכך נוהגים בד"כ הפרשנים בסוגיות של הגנה עצמית), וברצותם — פרשנות רחבה ומאפשרת. הם נטלו לעצמם את הכוח ליצוק תוכן או לרוקן מתוכן את החוק.

כל מקרה צריך להיבחן לאור מכלול הנסיבות המרכיבות אותו.

אריה שיף הפך בעל כרחו לסמל. הבוקר ירדתי לערד כדי לפגוש אותו, אצל בני משפחתו שם הוא שוהה במעצר בית. ביקשתי לחזק אותו. בעיני הוא אזרח למופת.

אני קורא לרשויות החוק, לפרקליטות ולבתי המשפט לחזור למקורות: החוק נועד להגן על אנשים כמו אריה שיף מפני העבריינים שממעשיהם התגונן.

זה הזמן לתקן, ולבטל את כתב האישום נגד אריה שיף. לשלוח מסר חד וברור לעבריינים שדמם בראשם, ולאזרחים שומרי החוק — שחייהם ורכושם אינו הפקר.

פשטני ככל שזה ישמע, לפעמים אין ברירה מלהכיר שזו מלחמה בין הטובים לרעים. באיזה צד אתם רוצים להיות?".