נהג טנק בחטיבה 401 למתגייסים החדשים לשריון: "גאה להיות שריונר. זכות להגן על המדינה"

ברוך ויצמן, בן 21 מבת ים, המשרת בתור נהג טנק בגדוד 52 בחטיבה 401, מספר היום (שני) למתגייסים החדשים לחיל השריון על הקשים בהתאקלמות ועל הגאווה להיות שריונר.

וייסמן מספר: "בתור אדם דתי, למדתי בישיבות בבני ברק ובבת ים, ולאחר חמש שנים של לימודים, החלטתי שאני רוצה להתגייס. לא רציתי להיות לוחם, אבל כשקיבלתי את הצו שקבע כי אני מתגייס לחיל השריון התחלתי לקרוא על זה קצת, והחלטתי לנסות.

כשהגעתי לשיזפון, עוד לפני שהטירונות החלה, באתי לאחד המפקדים ואמרתי לו שאני לא רוצה להיות פה. הוא ניסה להרגיע אותי ואמר לי: ״תנסה, זה לא יכול להזיק״, וכך זה המשיך לאורך הטירונות.

אחרי שסיימתי טירונות המשכנו לצמ״פ (צוות מחלקה פלוגתי), שזה בעצם האימון המתקדם בשריון. ביום הראשון רשמתי למפקד הפלוגה שלי מכתב שמסביר שאני לא רוצה להיות פה. הוא קרא לי למשרד שלו ועשה איתי שיחה בה הבטיח שהכל יהיה בסדר וקבע שנדבר שוב בעוד חודש. חודש עבר והוא באמת קרא לי לשיחה נוספת רק שהפעם הכל כבר היה נראה אחרת מבחינתי ואמרתי לו שאני רוצה להישאר.

בצמ״פ באמת התחלתי להבין מה זה צוות טנק ומה היכולת של הטנק והרגשתי (ואני מרגיש עד היום) בר מזל שהקשבתי לו ולמפקדים מהטירונות, שדאגו להסביר לנו על רעות שריונאים והדגישו שאנחנו נמצאים עם חבר׳ה טובים מאוד.

אחרי שהיה לי צמ״פ מעולה ונבחרתי למצטיין הצמ״פ, בטקס קבלת הצפרגול (סיכת השריונרים) מפקד הפלוגה העניק לי את הצפרגול שלו והביא לי איתו גם מכתב. כשפתחתי את המכתב נדהמתי לראות את המכתב שאני כתבתי לו בתחילת הצמ״פ. הבטתי בו והוא אמר בחיוך רחב: ״אף פעם אל תוותר״.

אחרי טקס הסיום עליתי לגדוד 52 שם אמרו לי שאני נכנס לפלוגת ומפיר. בפלוגה קיבלו אותי בצורה מדהימה וגיליתי מהר מאוד שהגעתי בעצם למשפחה השניה שלי.
לאחר כמה חודשים המשכנו לאימון ברמת הגולן שם הבנתי באמת מה זה טנק ומה היכולות המטורפות שלו. כל זה מתעצם כשעושים שיתוף פעולה עם לוחמי הנדסה ולוחמי חי״ר ואתה מבין שעם כל הוואסח שלהם- בלעדייך אף אחד לא היה זז מטר. אתה מבין שיש לך כוח מטורף ושלהיות שריונר זה גאווה שאין כמוהה.

אסכם את המסע שעברתי (ועדיין ממשיך בו) ואגיד שאני גאה להיות שריונר, גאה במה שאני עושה ובמקצוע שלי ומודה כל יום כל הזכות שיש לי להגן על המדינה ועל אנשים שאני אוהב".