הגיע העת 'לחקור את החוקרים' / אֵנַה א.

אמנם אין בידיו של המחנה הלאומי את משרד המשפטים כדי להקים לפי סעיף 8א לחוק הממשלה, ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור את הפקידים תחתיו (יועמ"ש, פרקליטות ושות'). ברם, השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, יכול להקים ועדת בדיקה ממשלתית דרך משרדו שתחקור את סוגיית ההדלפות ורמיסת זכויות נחקרים במשטרת ישראל. ייתכן ומשם ייחשף הקשר גורדי עם הפרקליטות והיועמ"ש.

כמו כן, יש כלי פרלמנטרי נוסף המאפשר לחקור פקידים ברשות המבצעת כמו יועמ"שים - ועדת חקירה פרלמנטרית. הכנסת יכולה לעשות שימוש בסמכותה לפי סעיף 22 לחוק יסוד הכנסת (תקנון הכנסת סע' 128-138), ולהקים ועדת חקירה פרלמנטרית אשר תבחן את התנהלות רשויות האכיפה והתביעה לעומקן. הוועדה קובעת את סמכויותיה, תפקידיה, ומינוי גורמים מקצועיים שיסייעו לחקירה שהיא מבצעת. מרחב הפעולה עצום. כל פקיד ציבור המוזמן לוועדה זו, חייב לתת תשובות שהוא נשאל על התנהלותו האישית ו/או על התנהלות המשרד שהוא מייצג. כולל מתן מסמכים, דוחות, יומנים, סיכומים, פרוטוקולים (כולל מוועדות האיתור), ורישומים אחרים.

מאחר ואין עונשין לפקידים העלולים להציג בפני נבחרי ציבור "אמת סובייקטיבית" או 'אמת לשעתה' בוועדת חקירה, יש למנות בודק פוליגרף, לערב צוות סייבר לבדיקת הדלפות ממחשבים, יש להחתימם על תצהיר משפטי המזהיר אותם כי מסירת עדות שקר, הימנעות ממסירת מסמכים, הסתרתם/ השמדתם/ זיופם או שיבושם אם יתגלו, וכן כל מידע שנמסר על ידם ו/או הדוח שהוכן מטעם משרדם עבור הועדה, ישמשו ראיה כנגדם בהליך משפטי. בארה"ב למשל, יש חוק האוסר על מתן עדות שקר תחת שבועה בפני הקונגרס, וחוק נוסף האוסר על מתן תצהיר שקר המהווה עדות שלא ניתנה תחת שבועה. אדם שהורשע בעבירות שקר יכול לקבל קנס של עד 100,000 $ או עד חמש שנות מאסר.

במידה וימצאו עבירות על החוק בתום החקירה הפרלמנטרית, הועדה צריכה למנות תובע חיצוני שיוכל להגיש כתבי אישום נגד הפקידים העבריינים, ולא באמצעות חבריהם בפרקליטות.

לפי החוק, רק ח"כים שהם לא שרים או סגני שרים רשאים לבקש הקמת ועדה זו, ורק ח"כים יכולים להימנות בה. כחול לבן במיעוט מספרי היות ורובם שרים, סגני שרים או ראשי ועדות. נציגי ועדת החקירה נבחרים בהתאם ליחס כוחן של הסיעות בכנסת. ספק אם ח"כים מהאופוזיציה ירצו להשתתף בוועדה, וסביר שיביעו התנגדות להקמתה. לפיכך, למחנה הלאומי רוב מובהק לוועדה.

אל לנו לחלום שהפקידות (נציב שירות המדינה, מבקר המדינה, המשטרה) תחקור את עצמה. אי לכך, זו תפקידה של הרשות המחוקקת (הכנסת) לפקח ולחקור את פעילותן ותפקודן של הרשויות האחרות אם הגורמים המוסמכים לעיל אינם משתפים פעולה. כאשר תקום ועדת חקירה פרלמנטרית, יש לחקור את האכיפה הבררנית הנעשית ע"י הנפשות הפועלות כנ"ל, ואת סירובן לבצע את עבודתן שהן נדרשות לכך מתוקף סמכותן ותפקידן בחוק.

היועמ"ש שהוא גם ראש התביעה הכללית, יכול להורות על חקירה נגד פרקליט המדינה, ולחלופין. מאחר ונבחרי הציבור השלימו עם מדיניות ניגודי העניינים בפקידות, ולא עמדו על רגליהם האחוריות כשהיועמ"ש וראש התביעה הכללית, מנדלבליט, החליט שאין כל בעיה למנות עצמו גם לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה, הרשות המחוקקת מוסמכת על פי חוק יסוד הכנסת לחקור פקידים ברשות המבצעת, וכשלים מערכתיים ברשויות האכיפה והתביעה. פקידים ממשלתיים אינם מעל החוק, ואת העשבים השוטים צריך לעקור מהשורש. הציבור אינו יכול לקבל עוד עצימת עיניים של ח"כים כשעולים חשדות לעבירות על החוק שביצעו פקידי ציבור. לא טומנים את הראש בחול ומחכים שפקידים שסרחו יפרשו עם פנסיה תקציבית מדושנת. מקומם מאחורי סורג ובריח למען יראו פקידים אחרים וייראו.

לאור החשיפות של בועז גולן, יואב יצחק, איילה חסון, והדוח החמור של הנציב רוזן שאישש את הפרסומים על התנהלות היועמ"ש מנדלבליט, ח"כים היו צריכים לשגר אליו מכתב בזק המשעה אותו לאלתר מתפקידו עד שיבררו את עניינו בוועדת חקירה פרלמנטרית או ועדה מיוחדת שיצהירו כי יקימו. עד להקמת אחת מהן, עליהם לסרב לקבל ממנו ייעוץ משפטי, ולא לאפשר לו להשתתף בישיבות הממשלה. העילה העיקרית היא כשהתגלה ברבים שתיקו של מנדלבליט לא נסגר בחוסר אשמה קרי, התיק הפלילי במשטרה עדיין פתוח ובסטטוס מב"ד (ממתין לבירור דין), הוא בעצם לא עמד באחד התנאים הנדרשים ממועמד למשרה בה הוא מכהן ולכן, המינוי שלו ליועץ משפטי בָּטֵל מֵעִקָּרָא ( .(Void ab initioלפי הודעת הממשלה בדבר הדרכים והתנאים למינויו של היועמ"ש, על המועמד להיות כשיר להתמנות לשופט בית משפט עליון. כתוב במפורש בכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), סעיף 11 'בדיקת רישומים פליליים ומשמעתיים' כי "לא יובא ענינו של מועמד לדיון לפני ועדת הבחירה אלא לאחר שהמנהל קיבל לגביו מידע מעודכן מן המשטרה ומשירות הביטחון הכללי, אם היו נגד המבקש הליכים משפטיים בבתי המשפט או בבתי דין... מידע כאמור יתייחס גם לזיכויים בדין ולתיקים תלויים ועומדים". הוועדה המקצועית ציבורית (האיתור) שנבחרה היא זו שמופקדת על בדיקת התאמתו של מועמד, ומידע רישום פלילי הוא הראשון שאמור להיות על שולחנם. אי לכך, לא ברור איך מנדלבליט לא נפסל על הסף שפלט משטרתי מראה שחור על גבי לבן שתיק החקירה נגדו פתוח תלוי ועומד, שטרם הוכרע גורלו מול רשות התביעה. מנדלבליט לא היה יכול להיבחר לתפקיד היועמ"ש אם התיק שלו לא נסגר מחוסר אשמה. הואיל וכך, כל מהלך שלו כיועץ משפטי בטל כי הוא כלל לא נכנס לתפקיד. גם תיקי נתניהו דינם להתבטל שכן המינוי בלתי חוקי ומחוסר סמכות.

ב 1-באוגוסט2011 , היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין התיר למשטרת ישראל לחקור באזהרה את השופט דנציגר בשל קשריו עם שלמה לחיאני, ראש עיריית בת ים. המשטרה ביקשה את חקירת דנציגר בעקבות ממצאי החקירה הפלילית שהתנהלה נגד לחיאני אשר בסופה הורשע ונידון למאסר. היועץ המשפטי אישר למשטרה לבצע הליך של בדיקה עם דנציגר לגבי פרשת לחיאני, במסגרתה העיד דנציגר פעמיים בלשכתו בבית המשפט העליון. זמן קצר לפני הודעת היועמ"ש, ביקש דנציגר לצאת לחופשה, כדי להימנע מהשעייתו מתפקידו על ידי נשיאת בית המשפט העליון. בינואר 2012 סגר היועמ"ש את תיק החקירה נגד דנציגר מחוסר אשמה, ודנציגר שב לכהונתו בבית המשפט העליון.

בהודעה הממשלה המוזכרת לעיל נקבע גם האופן בו הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו והן אחת מאלה: 1) קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל (2 .היועץ המשפטי עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו. (3 היועץ המשפטי אינו כשיר עוד לבצע את תפקידיו (4 .מתנהלת חקירה פלילית נגד היועץ המשפטי או הוגש נגדו כתב אישום. (ב) נפתחה חקירה פלילית נגד היועץ המשפטי לממשלה או הוגש נגדו כתב אישום, רשאית הממשלה להשעותו לתקופה שתקבע. כאשר יגישו למעלה מ-50 ח"כים מהמחנה הלאומי הצהרה בכתב, ובעל-פה, לשר המשפטים, ליו"ר הכנסת, ולוועדת הכנסת בצירוף נימוקים וחומרים בעניינו של מנדלביט שהביאו אותם להחלטה שאין הם יכולים לתת עוד אמון ביועמ"ש, ולהרשות לעצמם להמשיך לעבוד עמו בגין כל המיוחס לו לרבות, יחסי הגומלין בינו לבין שי ניצן, ניגודי העניינים, סתירות בחוות דעת, קלטות מתקופת היותו פצ"ר, קבלת משרה שלא כחוק, תיק פלילי פתוח במשטרה, ומינוי בָּטֵל מֵעִקָּרָא, לא יהיה מנוס לאותם גורמים להימנע מהפעלת סמכותם להוביל להקמת ועדה חקירה בין אם היא פרלמנטרית ובין אם לאו, שתדון בטענותיהם, תחקור את מנדלבליט פרונטלית ואת התנהלותו, תזמן את הפרקליטים תחתיו, פקידים רלוונטיים אחרים, ואת חברי ועדת האיתור להעיד על התעלמותם מתיק המב"ד במשטרה, וכן הלאה. בסופה של ועדת חקירה רצינית ומעמיקה, ההשעיה מתפקידיו תוביל להדחתו והעמדתו לדין.

ממשלה פריטטית אינה תירוץ. היועמ"ש ושני כובעיו הנוספים, הפרקליטות, והמשטרה הם לא של כחול לבן אלא פקידי ציבור האחראים על גורל אזרחי מדינת ישראל מדי יום ביומו. אם מערכות האכיפה והתביעה יכולות להתנהל כפי שהן מתנהלות בתיקי ראש ממשלה, איך יתמודד האזרח הקטן, האנונימי, נטול החסינות מול מערכות חזקות אלו? כמה אזרחים נפגעו על לא עוול בכפם עד היום? עד שיקומו גופי ביקורת בלתי תלויים עם שיניים, האחריות לפקח ולחקור את אותן מערכות כעת היא של נבחרי הציבור, ויפה שעה אחת קודם.

הכותבת אנליסטית מודיעין ומחקר בתחומי ממשל, משפט, ביטחון, המגזר השלישי, ועוד. לשעבר חוקרת בכירה לענייני ישראל במכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים. בעלת תואר ראשון במדעי המדינה מורחב אסטרטגיה ביטחון וטרור, אוניברסיטת בר אילן. בעלת תואר שני בקרימינולוגיה (משפט פלילי) עם התמחות במדע פורנזי, האוניברסיטה העברית.