ניתוח תשובתו של דוד רוזן מעלה תמונה הפוכה ומגלה מה לא בדק על מנדלבליט | ד״ר לימור סמימיאן דרש

דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, קיבל שתי פנויות/תלונת שונות. המכתב שהתפרסם אתמול הוא תגובה לתלונה הראשונה. השנייה עדין בטיפול.
מה הוא בדק בתלונה הזאת?

1. האם ידוע כיום על קיומו של חומר רלוונטי לחקירת פרשת הרפז, אשר לא היה **בפני הפרקליטות** עת החליטה על סגירת התיק.

2. החלטת **הפרקליטות** בדבר עילת סגירת של התיק של מנדלבליט ותיעודה ברישום המשטרתי.
מה הוא לא בדק, וזה חשוב מאוד (!):

1. הוא לא בדק האם החומרים הרלוונטיים היו בפני וועדת האיתור שבחרה בו, או האם היו בפני הממשלה שמינתה אותו. כל זה **לא נבדק**. וממה שאמר השר לשעבר משה ניסים, חבר הוועדה, החומרים הללו ובכלל זה הקלטת שהוסתרה, לא היו בידי וועדת האיתור. עוד אמר ניסים, כי אם היה יודע אז את מה שהוא יודע היום מכל החשיפות האחרונות, לא היה ממליץ על מינויו של מנדלבליט לתפקיד.

2. הוא לא בדק, בתלונה זאת, את מצב כפל התפקידים שנמצא בו מנדלבליט, את האופן שבו הוא מינה את עצמו למ"מ הפרקליט ואת העובדה שכל זה יצר מציאות שבה ישנו פקיד בלתי נבחר, שאין אף גוף שיכול לפתוח בחקירה נגדו. זה, לידיעתכם מופיע במכתב התלונה השני שקיבל רוזן, ועל כך יידרש להשיב שם.
רוזן מצהיר בפתח הדברים שהוא עצמו נמצא בניגוד עניינים עם מנדלבליט, שהיה פקוד שלו ושמר עימו על קשר במהלך השנים. אבל מסביר בד בבד שבשל העובדה שמבקר המדינה הודיע שלא יבדוק את העניין והיות שאין אף אחד אחר שיכול לבדוק זאת, הוא נשען על "דוקטרינת כורח השעה" – כלומר, מדובר בעניין חשוב שיש לבדוק אותו, חרף מצב ניגוד העניינים. מה הוא מצא?

[embedyt]

1. מי ראה/לא ראה את חומרי החקירה?

סעיף 39. *מהתייחסות הפרקליטות* עולה בברור, כי כלל החומרים הרלוונטיים לחקירתו... עמדו בפני גורמי *החקירה והפרקליטות* בזמן אמת.
שימו לב: *לא* מדובר על כך שהחומרים היו בפני הוועדה או הממשלה בעת המינוי. אלא איזה מידע היה לגורמי החקירה שהיו צריכים להחליט האם התיק הפלילי הזה מוביל להעמדה לדין או לא. וועדת האיתור והממשלה היו צריכות את החומרים כדי להחליט האם ראוי שאדם כזה ימונה, והאם הוא עומד בקריטריונים של המינוי (כמו של שופט ביהמ"ש העליון) חרף התיק הזה.

סעיף 40. למעט הקלטה אחת... שהתגלה מאוחר יותר שהיא האזנת סתר וממנה התעלמו אותם גורמים כנדרש בחוק.

שימו לב: ההקלטה הזאת לא נלקחה בחשבון במכלול הראיות.

סעיף 41: בהתאם לעמדת *גורמי האכיפה עצמם*... לא היה בכוחה להביא לשינוי מבחינה ראייתית או להשפיע על *שיקולי ההעמדה לדיון* בעניינו של ד"ר מנדלבליט.
שימו לב: גורמי אכיפת החוק, שחלקם היו מעורבים בפרשה בעצמם, טוענים שהקלטה אינה משמעותית. וכן, גם אם גורמי אכיפת החוק אומרים שהיא אינה משפיעה על שיקולי העמדה לדין, ייתכן מאוד, שהיא הייתה משפיע על שיקולי בחירתו ליועמ"ש. ובוודאי שמי שצריך להחליט על כך היא וועדת האיתור והממשלה. האם ראוי שאדם כזה ימתנה, והאם הוא עומד בקריטריונים של המינוי (כמו של שופט ביהמ"ש העליון) חרף המידע שהוטמן, ובלי קשר לכך שהוחלט לא להעמידו לדין.

2. עילת סגירת התיק והטיפול בה:

בקצרה, כל מה שחשפו העיתונאים בועז גולן, יואב יצחק ואיילה חסון- נכון.
עוה"ד גולדנברג ממליצה לסגור את התיק בעילה של חוסר ראיות מספיקות.
בדיון שנערך בפרקליטות ב 2015, טען שי ניצן כי *אין לסגור את התיק מהעדר אשמה*, אלא חוסר ראיות ובחינת מכלול הנסיבות, במשולב. בסוף הדיון אימץ ויינשטיין את עמדתו של ניצן לסגירת התיק בעילה משולבת.

מאותו שלב מפצירה עוה"ד גולדנברג בשי ניצן להכניס את עילת הסגירה שהוחלט עליה למחשב המשטרתי. מנדלבליט פונה באותו הזמן ומבקש שהתיק ייגנז מחוסר אשמה. ויינשטיין מסרב. ואומנם אומר שמבחינת הראיות ההתנהגות מצויה ברף הנמוך של הדין הפלילי ולכן לא יעמידו אותו לדין, אבל חוזר ומדגיש שעילת הסגירה קשורה בקשים ראייתיים.

סעיף 55. "... התיק – על פי הרישומים במחשב המשטרה – נותר פתוח."
שימו לב: עד היום התיק לא נסגר *מחוסר אשמה*. למה זה חשוב? כי כשבג"ץ דן בעתירה נגד מנדלבליט השופט ג'ובראן מניח שהתיק נסגר מחוסר אשמה ולכן, בין היתר, מאשר את המינוי. הפרקליטות או מנדלבליט אינם מעמידים אותו על טעותו.

הדיון על עילת הסגירה, כפי שידווחה איילה חסון, ממשיך גם לאחר מינוי של מנדלבליט, הפעם, כששי ניצן כפוף אליו ונמצא בנגוד עניינים עימו. שי ניצן נמנע מלהורות מהי עילת הסגירה דבר השאיר את התיק פתוח במשך חודשים רבים (ועד היום).

שימו לב: מונה יועמ"ש שיש לו תיק פלילי פתוח במשטרה. שהוסכם בין גורמי החקירה שיש לסגור אותו מחסור ראיות, אבל עד היום התיק לא נסגר.

עכשיו תסבירו לי על מה כל החגיגה של גליקמן? ואיך ייתכן שלא מכנסים את וועדת האיתור לדון בכל זה והפעם עם כלל הראיות, כולל הקלטת שהוסתרה?