הנשק האישי של חלל צה"ל נגנב מביתו, האב קורא לגנב להחזיר את המזכרת מבנו

לפני 11 שנים נפל בן העדה הדרוזית יוסי מועדי מכפר ירכא במבצע עופרת יצוקה. אתמול גילוי בני משפחתו כי הנשק האישי של יוסי, שהיה המזכרת של ההורים מבנם המנוח, נגנב.  

בפוסט מרגש בפייסבוק פנה האב לאנשי הכפר ודרש להחזיר את הנשק: "איפה הבושה? איפה הערכים? איפה כבוד המת? איך נכנסים לבית של משפחה שכולה, נעמדים מול קיר זיכרון של הבן וגונבים את הנשק האישי שלו? אחיי ואחיותיי בני כפרי ירכא היקר לנו, כמה מטה נגיע בסולם הערכים?

אני פונה אליכם בזעקת אב שכול שאיבד את הבן שלו ,היקר מכל לפני 11 שנים בקרב ברצועת עזה ומאז אנו חיים את השכול בצל החיים.
הצלחנו להפריד בין הכאב האישי לבין המציאות היום יומית,מן הסתם החלטה לא קלה אבל מתבקשת למעננו,למען ילדינו האחרים ולמען כל הסובבים אותנו.
אני זוכר שנפגשתי בפעם הראשונה עם חיילי השריון אשר ירו את שני הפגזים בשוגג למבנה שהבן שלנו שהה בו עם יתר לוחמי גולני וכתוצאה מכך יוסף בננו נהרג עם שני חבריו ליחידה.

הסתכלתי להם בעיניים,חייכתי,חיבקתי אותם וביקשתי מהם להביט קדימה ללא שום רגשי אשם.
אנו ההורים לא מאשימים אותם אין לנו שום טענה כלפיהם זה הגורל ואנחנו מקבלים את הגזירה בהכנעה ובגלל האמונה החזקה שלנו אני ממשיכים את החיים קדימה.

לפני כמה ימים לתדהמתנו אנחנו מגלים ששוב הסיוט שהיה לנו לפני יותר מ-11שנים חוזר שוב ובגדול,אמיר הבן שואל אותי אבא איפה הנשק של יוסי? באותו רגע הרגשתי שקיבלתי חבטה במשקל טונה.
הנשק הזה שימש את יוסף אהובי ונשמתי בשירותו הצבאי ובשבילנו היה הזכרון הכי חזק שנשאר לנו ממנו שנתן לנו הרבה תקווה וכוח להמשיך הלאה.
ואני תוהה ושואל עד לאן אפשר להתדרדר מטה שבן אדם בן הכפר שלך יכול להיות מכר,שכן,אדם שאולי התארח אצלנו,נכנס בשעות הלילה ולוקח את הנשק ונעלם, למרות שהנשק מנוטרל לגמרי ולא ניתן לעשות בו כל שימוש.

איפה הרגש?איפה המצפון?איפה הערכים?לאן עוד נגיע?
איזה חברה נאורה אנחנו רוצים לבנות והכל נעלם בשביל בצע וכסף,אני כולי בושה איך כזה דבר קורה שאדם פורץ לבית,עומד מול קיר זכרון שעליו חרוטים לא מעט זכרונות ערכיים ומשמעותיים ממה שנשאר לנו מהילד שנפל במלחמה.
אין לאיש הזה משפחה אחים, אחיות,אנשים קרובים???
איפה הסולדריות?איפה האהבה?איפה הערבות ההדדית?

אני פונה אליך בחור צעיר..
מבקש ומתחנן בפנייך שתחזיר לנו את הנשק היקר והמשמעותי בחיינו,אתה לא יודע מה גרמת לנו,אני מרגיש שהבן שלנו ניהרג עוד פעם והפעם הרבה יותר קשה מלפני 11שנים,דאז הבן יצא למלחמה שממנה לא חזר.
אבל עכשיו בן כפרי ,אולי מכר שלי,אולי התארחת אצלי,נכנסת לבית שלי ושל משפחתי ובלי שום בושה או חמלה לא רק הרגת את הבן שלנו אלה ביצעתי וידויי הריגה לילד .

בחור צעיר אני אפילו מוכן לפצות אותך אם תחזיר את הנשק,בשבילי ובשביל משפחתי הוא כל עולמנו,הרי אני לא חושב שתוכל לעשות שימוש בזשק המשמש רק למזכרת ערכית ואנושית". בתמונה (יוסי מועדי ז"ל)