רה"מ נתניהו השתתף הערב בטקס האזכרה לחללי אלטלנה

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים הערב (שלישי) במהלך האזכרה לחללי אלטלנה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.

רה"מ נתניהו: ״כולנו שולחים איחולי החלמה מעומק הלב ליו"ר ברית חיילי האצ"ל, יקירנו יאיר אסיסקוביץ'. דיברתי איתו בדרך לכאן, אמרתי לו שהוא חסר לנו. הלהט שלו, האמת שלו, אין כמוהו.
גם בימי הקורונה, איננו מוותרים על הטקס החשוב הזה. הוא מוכיח שמורשת אלטלנה חיה וקיימת. היא בבחינת אות-כבוד ללוחמי המחתרת, שבזכותם חידשנו את הריבונות על ארצנו. הדרך לעצמאות הייתה זרועה מהמורות וקורבנות רבים, כדבר השיר ששמענו עכשיו: "עלי בריקדות חרות נשא בדם ואש", אבל גם אחרי השגת העצמאות, כשכבר באנו אל הנחלה, עדיין לא באנו אל המנוחה.

קשה לומר שהחודש הראשון לעצמאות היה ירח דבש. להפך, עמדנו בו כחומה בצורה מול מתקפה של שבע מדינות ערב. עמדנו דרוכים ונחושים במערכה חיצונית, בהתנגשות חיצונית, ובחלון הצר של ההפוגה נקלענו גם להתנגשות פנימית. ככל שחולפות השנים, כך מתחזקת בי ההכרה, ואני חושב שלא רק אצלי, שאפשר היה ושצריך היה למנוע את ההתנגשות הזאת. הרי מי היו באי אלטלנה? חניכי בית"ר מהגולה, אודים מוצלים מאש השואה, ותיקי מלחמת העולם השנייה, מתנדבים שנחלצו להבטחת התקומה היהודית. כפי שאומר ידידנו, שלמה נקדימון: "שמם הטוב אסור שיוכתם - לא באשמת מרידה חסרת בסיס, ולא בשאיפה לתפוס את השלטון בכוח. צריך להצדיע להם, על היותם אוהבי ישראל בלב ונפש״.

אני זוכר את ידידנו דב שילנסקי ז''ל, שנפטר לפני עשור, אני זוכר אותו מתאר את ההווי על הסיפון של האלטלנה. לאורך ההפלגה מפורט דה-בוק בצרפת עד חופי המולדת הם שרו שירים לאומיים, דנו דיונים מלאי-להט על הציונות, התאמנו אימונים שנועדו לחשל את מי שיוטלו בתוך זמן קצר אל שדה-הקרב. זאת אלטלנה האמיתית. ואני רוצה להגיד לכם שהטענה שהם באו לתפוס את השלטון בכוח הנשק היא כל כך מופרכת. הרי אילו אנשי ספינת-הישע היו באים להשתלט על המדינה באלימות, הנשק שבאונייה היה מוכן בידיים ולא ארוז בארגזים.

ולכן, את שורשי העימות לפני 72 שנים יש לחפש במשקעים ישנים יותר, בטינה מבעבעת כלפי מי שלא השתייכו למחנה "הנכון". מרחץ הדמים בכפר ויתקין ובתל-אביב הזכיר לרבים את שריפת מחסני התבואה בירושלים הנצורה לפני אלפיים שנה, כשחיילי טיטוס בשער. גם במקרה של אלטלנה, מאמצי התיווך והפשרה בוטלו בהינף-יד. בסוף הם קיבלו אולטימטום בן 10 דקות, 10 דקות בלבד, למסירת הנשק החיוני, שנאסף בחוץ-לארץ בעבודת נמלים. הירי הנמהר הביא לכך שהברזל שקע במצולות, וחמור מזה, חיים צעירים, במדים ושלא במדים, נגדעו באיבם. אגב, בעקיפין נשפך דמם של אנשים רבים נוספים, משום שכמויות הנשק העצומות חסרו מאוד בחזיתות המלחמה.
אני חייב להגיד לכם שההכרה הזאת מתחזקת בי, גם משום שיש לנו נוהל במדינה, אם אנחנו רואים מטוס שלא מזדהה, שהוא מתכוון להיכנס לתוך השטח האווירי שלנו וחלילה לבצע כאן אסון, כמו שקרה במתקפת מגדלי התאומים, אנחנו צריכים להחליט אם לירות בו או לא לירות בו. להפיל את האנשים או לא. זה תרגיל קבוע, אבל לפעמים זה גם קורה במציאות. לא ירינו. גם כשזה קרוב מאוד. מדוע היה צריך לירות? מדוע היה צריך לתת 10 דקות? אפשר היה לתת יותר זמן. אני אומר את זה באחריות, כי תמיד אנחנו יכולים לומר: "לא הייתם שם, לא חוויתם את זה, לא החלטתם", וזה נכון, זו טענה שאי אפשר להתעלם ממנה. אבל אל מול אחים, בהפוגה בתוך מלחמת העצמאות, צריך היה למנוע את האסון הזה.

בין אנשי 'אלטלנה' שנהרגו היה אברהם סטבסקי. 15 שנים קודם לכן, ב-1933, האשימו אותו באחריות כביכול לרצח ארלוזורוב, כפי שמוכר לך היטב, יוסי אחימאיר. אנשים אמיצי לב וחדורי צדק ביישוב טענו שהוא נקי מאשמה והביאו לזיכויו: ז'בוטינסקי, הרב קוק, טשרניחובסקי, פרופ' קלאוזנר, וגם סבי, הרב נתן מיליקובסקי-נתניהו, ואבי, פרופ' בנציון נתניהו, כולם זכרונם לברכה. אבי גייס את סבי, סבי גייס את הרב קוק, הם גם גייסו אנשים אחרים שהזכרתי. הם לא השלימו עם עלילת-דם נגד חפים מפשע, וככל שחלף הזמן כולם מבינים שזו הייתה עלילה מופרכת".