היכונו לתקופה של זעזועים ומהפכה | מיכאל יגאל מימון

כדאי שעם ישראל היושב בציון יתכונן ויכין עצמו לבאות, נפשית ומעשית. אנו על סִפָּה של מהפכה רבתי שלא היתה כמוה בתולדות המדינה ובכלל בתולדות עם ישראל. משבר עמוק וזעזועים קשים, מלחמה פנימית קשה שאין לדעת כמה זמן תימשך, בין בני אור ובני חושך. בין מי שרוצים להחזיר את המדינה למסלול הציוני היהודי הלאומי בו התקדמה מסוף מלחמת העולם הראשונה עד מלחמת ששת הימים ובין מי שרוצים להפוך אותנו לעם "ככל הגויים" ואת המדינה ל"מדינת כל אזרחיה, מיעוטיה ומסתנניה" ולהחיל על הארץ רבונות כפולה, ישראלית ופלישתינאית.

מלחמת ששת הימים יצרה מציאות מהפכנית חדשה שמנהיגות המדינה דאז ולאחר מכן לא השכילה להבין את עומקה ואת השלכותיה; לא עמדה אל נכון על גודל השעה ולא נענתה בצורה נאותה לאתגר החדש, למתנה שקבלנו משמיים - נצחון צבאי מזהיר וחסר תקדים שאין לו אח ורע בהיסטוריה. מציאות חדשה בה מומשו בששה ימים יעדי מלחמת העצמאות מתש"ח וכמעט הושלם החזון הציוני של "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".

במקום לנצל את שעת הכושר ההיסטורית, את הלם התבוסה שאחז בעולם הערבי ואת התפעלות והשתאות העולם נוכח הנצחון הצבאי התנ"כי המזהיר; במקום לנהוג ברוח "המנשר הנשכח של בן גוריון" מתש"ח שקבע בצו (שיש לו אגב תוקף חוקי שריר וקיים עד היום) שכל שטח שצה"ל כבש בארץ ישראל המערבית יוחלו עליו ללא עכוב "החוק, המשפט והמנהל" של מדינת ישראל. כפי שעשתה ישראל בתש"ח בשטחים שלא נכללו בהצעת החלוקה של האו"ם מי"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947).

במקום זה נכנסה ישראל לסחרור, לבלבול ולקוי מאורות בדומה לבני ישראל בחטא העגל מיד אחרי מעמד הר סיני. המנהיגות, ממשלת ישראל עשתה ההפך ממה שעשה בן גוריון בתש"ח. היא לא חשבה אפילו על החלת רבונות והסתבכה עם פרושים עקומים של אמנות בינלאומיות ושל החוק הבינלאומי. ולגודל החרפה שר הבטחון "מלך השטחים" החדש משה דיין תלמידו של בן גוריון סטה מדרכו. החזיר מאה אלף פליטים שברחו מיהודה ושומרון ועצר את בריחתם של אלפים אחרים, מחל לרוצחי הישוב היהודי בחברון ולגודל הזוועה אף מסר בחטף את הרבונות על הר הבית לידי הווקף המוסלמי (במקום להמתין לאחוד ירושלים ולהקים גוף ישראלי שינהל את הר הבית עבור בני כל הדתות).