מדהים: עופר הישראלי מספר על המזוזות שהגיעו לעיר הנצורה בסין

נגיף הקורונה החדש שהתפרץ בווהאן שבסין, עורר בהלה עולמית, וממשיך להפיל קורבנות מידי יום בשישים מדינות שונות ברחבי העולם. קרוב ל-15 מקרים הוכרזו בישראל, ומספר דומה בארצות הברית. רק ביממה האחרונה אותרו אנשים עם תסמיני הנגיף באזרביג'אן, אקוודור, קטר, אירלנד, מונקו, פורטוגל, ערב הסעודית, סנגל, תוניס, לטביה, ירדן ואנדורה. המספרים מטפסים כל העת, מעל 93,000 מקרי הידבקות מאומתים, וכ-3200 חולים מתו במצטבר. לצד זאת כ-51,000 חולים החלימו ב"ה לאחר טיפול רפואי הולם.

נדמה שכלי התקשורת הבינלאומיים כבר עברו לדווח יותר על המתרחש במדינות המערב, אבל דווקא החדשות שהגיעו לאחרונה מסין היבשתית היכן שהכל החל, חשפו סיפור מרגש החושף טפח ממה שעובר על היהודים שנותרו נצורים מאחור במשבר הקורונה (קוביד-19 במינוח הרפואי הרשמי).

עופר, ישראלי שמתגורר בסין, מנהל יומן מאז הוטל העוצר הממשלתי על העיר וואהן, במאמץ לעצור את התפשטות הנגיף מתוך העיר. הוא אחד מ-12 מיליון איש שנאסר עליהם לצאת מהעיר ומהאיזור לבד ממקרי חירום. טיסות, רכבות, אוטובוסים ציבוריים, מערכות המטרו ורכבות הושעו ללא הגבלת זמן. 

מביתו בווהאן, בירת מחוז חוביי המוכרת כמרכז הפוליטי הכלכלי והפיננסי של מרכז סין, הוא העלה אתמול בחשבון הפייסבוק שלו פוסט מרגש:

היום הוא היום ה-41 למצור.

כבר שבועיים שהשלוחים של הרבי מנסים לשלוח אלינו מזוזה.

"אתה חייב מזוזות", אומר לי ידידי הרב דובי הניג, מנהל בית חב"ד מהעיר צ'אנגדו. אנחנו חברים טובים, מאז שפניתי אליו לפני כמה שנים והצעתי לו לפתוח בית חב"ד כאן בווהאן, כי בכל מקום שיש בו בית חב"ד, מתאספת סביבו קהילה של חבר'ה ישראלים ואני מתגעגע לזה.

"כמה משפחות אתם בווהאן?", שאל אותי הרב. "רק המשפחה שלי", עניתי לו. "ועוד שנים-שלושה אנשי עסקים ישראלים וכמה סטודנטים".

"זה לא הרבה אנשים", הוא חשב בקול רם והוסיף "אבוא בקרוב לבקר אותך בווהאן. בינתיים תראה אם יש עוד יהודים בעיר שלך".

12 מיליון אנשים! גרים בעיר שלנו, ואני מתחיל לאסוף יהודים. אני מוצא את קסניה בשגרירות האמריקאית. אני מוצא את פיליפ שעובד כשף במסעדה מפורסמת פה בעיר. "אתם מישראל?", הוא שואל את עומר הבן שלי ואותי בפעם הראשונה שאכלנו שם. "אני יהודי, הוא אומר בגאווה, מטוניס. חכו, אני אכין לכם משהו מיוחד".

אני מוצא גם את דוקטור קליין, שהוא רופא של הצרפתים פה. "קליין זה שם משפחתך?", התעניינתי כשפגשתי אותו ואת משפחתו במסעדה ההודית שבקניון של איקאה. "כי דוקטור קליין זה שם יהודי". הוא צחק: "לא, אנחנו לא יהודים". אחר כך הוא פנה לשאול את הבן הצעיר שלו: "נתן, מה תרצה להזמין לאכול?".

"אתה יודע", המשכתי. "נתן, זה גם שם יהודי. גם לסבא הגדול שלי קראו נתן".

דוקטור קליין הרהר קצת, לגם מכוס המים ואמר: "בעצם, יש לנו קצת שורשים יהודיים. הסבא והסבתא שלי היו יהודים, אבל במלחמה הגדולה הם גידלו את אמא שלי כקתולית, אנחנו לחלוטין קתולים".

"דוקטור, אתה יהודי!", אני אומר לו.

הוא מסתכל עליי במבט מוזר.

"אם סבתא שלך יהודייה ואמא שלך נולדה יהודייה אז זה לא משנה שהיא גדלה כקתולית. מבחינתנו אתה יהודי". בישרתי לו. "ותראה, אפילו לבן שלך נתת את השם נתן". הוא לא משתכנע, אבל נותן לי את הטלפון שלו ומבטיח שינסה לבוא לליל הסדר בחג הפסח. בסוף הוא לא הגיע.

כששלוחו של הרבי מליובאוויטש, הרב דובי הניג הגיע לביקור המובטח בווהאן, אני כמעט מצליח לארגן מניין אנשים. כשישבנו לפגישה הבטחתי לרב לעזור למצוא מקום בשביל בית חב"ד בעיר. "ואני מתחייב גם לשלם את השכירות במשך השנה הראשונה, עד שהעניינים יתייצבו פה", אמרתי לו.

"עופר", הרב פתח בתודה. "אתה בחור חמד, אבל צריך עוד משפחות. לבד לא תוכל. אם אתה רוצה, אני אשלח בחורים שיצטרפו אליכם בחג ולאט לאט נבנה פה משהו".

והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

אתמול היה יום ההולדת של הרב הניג, כמנהג החסידים הוא טס במיוחד כדי לפקוד את קברו של הרבי ברובע קווינס שבניו יורק, ושלח לי בוואצאפ את המסר הבא:

"היום הוא יום הולדתי, ביום זה מזלי גובר, יום מסוגל לברכות. אני נמצא בדרך לציון הקדוש של הרבי, תשלחו לי את השמות שלכם, של בני משפחותיכם, ואתפלל עבורכם! שנזכה תמיד לשתף בשורות טובות ומשמחות יחד".

כתבתי לו בחזרה עדכון על מה שקורה אצלנו כאן. היינו זקוקים למזוזה כשרה חדשה. אבל כפי שאתם יודעים כמעט כל הטיסות וחברות התעופה לא מגיעות לסין. ואנחנו במצור כבר חודש וחצי.

לקוח שלי מקנדה, שולח לי חבילה בדואר עם מזוזה, אבל היא לא מגיעה...

אורי, שתפס פיקוד בבית חב"ד בצ'אנגדו עד שהרב דובי יחזור, התייעץ עם הרב שנמצא בניו יורק, והם מארגנים משלוח של מזוזות ושל מסכות פנים (מוצר שאזל ויקר המציאות כאן). משלוח של ציוד רפואי, הם המשלוחים היחידים שחודרים את העוצר הממשלתי.

ההמתנה היתה מורטת עצבים. חיכינו הרבה למזוזות הללו. ידענו שזו שמירה והצלה, וסגולה. אלו ימים לא פשוטים בוואהן, ואני שואב כוח מכל דבר. אני שייך מהצד של אמי למשפחת חרל"פ. יש לנו היסטוריה ארוכה. ושמחתי לבשר לו שהנה עשינו היסטוריה טריה. היהודים החב"דניקים שולחים לנו מזוזות יחד עם חבילת מסכות מגן, ליהודי אחד שנצור בתוך וואהן, במוקד וירוס הקורונה בסין.

והיום זה הגיע! "ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וציוונו, לקבוע מזוזה"!

הרב דובי, הוא יהודי נפלא. אחד מתוך עשרות השלוחים שתנועת חב"ד מפעילה כאן בסין.

גם בעיצומו של הוירוס הנוראי הזה, הם עושים ככל יכולתם לעזור, לסייע, לעודד ולטפל. בדיוק השבוע הרב דובי וכל החברים הנפלאים שלו, מגייסים תרומות כדי שיוכלו להמשיך ולפתוח את הדלתות של בתי חב"ד בכל רחבי סין. אחד כזה שזכיתי לעזור בהקמתו בצ'אנגדו, ובעוד 12 מוקדים. הם חייבים את הלב שלכם, את העזרה שלכם, כדי לעבור את הימים הקשים הללו (גם מבחינת הכנסה כלכלית המבוססת על תרומות) כשסין ריקה ממבקרים ותיירים, אנשי עסקים יזמים ומשקיעים.

לעצמי ולמשפחתי אני לא צריך שום דבר חוץ מהמסכות, הכפפות, והמזוזות שקיבלנו מחברים נהדרים ומבתי חב"ד. המעט שאני יכול לעשות, זה לספר לכם על הקמפיין הנפלא למימון חירום של רשת בתי חב"ד בסין, ולקוות עבורם להצלחה.

בואו ננצח יחד את הקורונה – נציב מזוזת מגן לסין בדמות בתי חב"ד פעילים! שנמצאים כאן כל הזמן עבור כל יהודי ויהודיה.

פתחו את הלב, פתחו את הכיס, ותזכו למצוות! – www.charidy.com/corona