שר התחבורה סמוטריץ': "אנשי ימין שיצביעו לכחול לבן יביאו להפיכת תומכי הטרור לשחקן לגיטימי בעיצוב פניה של המדינה"

שר תחבורה בצלאל סמוטריץ נשא דברים היום (שני), בכנס בשבע בירושלים. בדבריו, קרא השר שלא להצביע למפלגת כחול לבן אשר תביא, לדבריו, ל"הפיכת הנהגת ערביי ישראל תומכת הטרור לשחקן לגיטימי בעיצוב פניה של המדינה".

סמוטריץ': "אנשי ימין שיצביעו לכחול לבן יביאו במו ידיהם להפיכת הנהגת ערביי ישראל תומכת הטרור לשחקן לגיטימי בעיצוב פניה של המדינה, לגידול דרמטי בשיעורי ההצבעה במגזר הערבי ולאיום משמעותי על החזון הציוני. אנחנו בימים קריטיים לעתידה של מדינת ישראל, ואני לא בטוח שכולנו מבינים עד כמה. נהפוך הוא, אני די בטוח שחלקים גדולים מאיתנו לא מבינים את זה. אחרת לא ניתן להסביר את האדישות שבה אנחנו עוברים את מערכת הבחירות הזו.

אחרי שלוש שנים שבהם ראש הממשלה נתניהו טען שאין לו מושג מה כתוב בתכנית המאה, הוא מודה בתקופה האחרונה שהוא וצוותו היו למעשה אלה שכתבו אותה עם צוותו של הנשיא. כשקוראים את התכנית הזו, שצמד המילים "מדינה פלשתינית" מופיע בה 159 פעמים, מבינים שהיא משקפת את תפיסת עולמו של נתניהו מאז נאום בר אילן. חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית.

נתניהו הוא ביטחוניסט ואיש ריאלי ובזה הוא עדיף בהרבה על השמאל המופקר, אבל - על אף ההערכה הרבה שלנו כלפיו - צריך לזכור שהוא חסר את הסנטימנט האידיאולוגי של קדושת הארץ ומצוות ירושתה וישיבתה, ומשום כך הוא מוכן לוותר על חלקים ממנה, גם אם בתנאים.

הקדנציה הבאה תהיה קו פרשת מים מסוכן, שעשוי, אם נהיה גדולים וחזקים ונפעל נכון, לאפשר בעזרת השם את החלת הריבונות על ההתיישבות הקיימת - כקרש קפיצה להמשך מפעל ההתיישבות גם ביתר השטח, אך עלול גם חלילה - אם נתניהו יהיה חזק מידי וללא בלמים חזקים שלנו - להביא לפתיחת משא ומתן להקמת מדינה ערבית בלב-ליבה של ארץ ישראל.

"הזדמנות היסטורית לשלום" עלולה להיות סולם נהדר לגנץ ולפיד, עופר שלח ויעל גרמן, להפר את הבטחת הבחירות שלהם ולהיכנס לממשלת אחדות-שמאל עם נתניהו שתהיה ממשלה מסוכנת לרעיון הציוני של המדינה היהודית. רצונו של נתניהו, ששוקל היום להודיע שזו הקדנציה האחרונה שלו, להיזכר כמנהיג שהביא שלום ועיצב את גבולות הקבע של מדינת ישראל, בשילוב ההליכים המשפטיים המנוהלים נגדו והשפעתו הידועה של "תהליך מדיני היסטורי" על מחירו בשוק של פשתן לעטיפת אתרוגים, עלולים חלילה להביא להקמתה של מדינה ערבית על שבעים אחוזים משטחי יהודה ושומרון וירושלים, בתוספת שטחים נרחבים בנגב, ועוד ועוד. לא בטוח שהפעם הסרבנות הערבית תעשה לנו את העבודה. גיבוי אמריקאי יאפשר חלילה לעשות זאת באופן חד צדדי כשצה"ל והביטחון בידיים שלנו.

אני שומע אנשים המגדירים עצמם "ימין רך", שבשל סלידתם מנתניהו שוקלים להצביע למפלגת כחול לבן. הם וודאי לא מכוונים לכך, אבל בלי משים הם הולכים לחסל את המדינה היהודית. לא פחות. אסביר מדוע: היום כבר ברור לכולם שלגנץ ולפיד אין שום אפשרות להרכיב ממשלה שלא בתמיכת הערבים. המשמעות הפשוטה היא שממשלת גנץ, אם חלילה תקום, תהיה תלויה לחלוטין ברשימת תומכי הטרור, שכופרת ונאבקת באתוס המכונן של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם כמובן לא יעשו את זה בחינם, וידרשו ויקבלו תשלום במזומן באינטרסים חיוניים של המדינה היהודית.

אבל התשלום המזומן הוא הבעיה הקטנה. האיום הגדול נעוץ בהשלכות ארוכות הטווח של הכנסת הנהגת ערביי ישראל הנוכחית למעגל קבלת ההחלטות הלגיטימי שמעצב את פניה של המדינה. ההסתמכות על טיבי, עודה ויזבק, והפיכתם לשחקן מרכזי תביא בהכרח לעליה בעזות המצח, בחוצפה, ובהתרסה שלהם כנגד המדינה והעם היהודי. צריך רק להקשיב לטיבי ולחבריו בימים האחרונים ולראות את החיוך על פניהם, את הבוז וההתנשאות, ואת העליה במפלס האומץ, כפיות הטובה והעזת הפנים כנגד המדינה היהודית.

אנחנו חייבים להבין: שיעור ההשתתפות ההיסטורי הנמוך של אזרחי ישראל הערבים בבחירות לכנסת נשען במידה רבה על תחושתם שהם לא באמת משפיעים בפוליטיקה הישראלית. שהרשימה הערבית היא לא חלק אינטגרלי ממעגל קבלת ההחלטות ולכן השפעתה מועטה מאוד, וממילא הצבעה לה בבחירות היא חסרת משמעות. וטוב שכך. כל עוד החברה הערבית בוחרת מנהיגות שכופרת במדינה היהודית ומזדהה במוצהר עם הגרועים שבאויביה אין מקום לאפשר לה להיות חלק מעיצוב סדר היום במדינת ישראל.

הראשון שהחל בחוסר אחריות בשינוי הכיוון המסוכן הזה היה ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, שבלהיטותו לקדם את הסכם אוסלו לא בחל בהסתמכות על אצבעות חברי הכנסת הערבים ומכר להם את מדינת ישראל. בכסף, אבל בעיקר בשותפות גוברת והולכת בתהליכי קבלת ההחלטות. צומת הדרכים הנוכחית מסוכנת בהרבה. תחושת ההשפעה, שלא לומר שכרון הכח, של הנהגת ערביי ישראל כבר מביאים, ועוד יביאו באופן טבעי, לעליה באחוז ההצבעה שלהם במערכות הבחירות הבאות, וממילא לגידול דרמטי בהשפעתם על אופיה וזהותה של מדינת ישראל. החבירה שלהם אל השמאל הקיצוני, שכבר נואש מזמן מחזון המדינה היהודית ושועט אל עבר הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, עלולה לייצר כאן מאסה קריטית שתסכן את עתידה של ישראל כמדינה יהודית, ולמעשה את החזון הציוני כולו.

הסיפור הוא המדינה היהודית. ובסיפור הזה עם ישראל חייב לנצח. הימין חייב להצליח לגייס 61 מנדטים ולחסום הקמת ממשלת שמאל-ערבים. ובשביל זה כל אחד ואחת מהיושבים כאן חייב להתגייס בימים שנותרו ולהביא מאה אחוזי הצבעה, לימין בכלל ולמפלגה הציונית דתית - ימינה - בפרט. זה בהחלט יעד אפשרי ובר השגה. אנחנו רק צריכים לעורר את הציבור, להסביר לו את הסכנות הגדולות שבאדישות, ולמצות את הפוטנציאל האלקטורלי של ימין. אני רוצה בהזדמנות זו לברך את חברת ימינה אורית סטרוק. אורית היא אדם מיוחד במינו שעוד רבות יסופר בה בדברי ימיו של עמנו. תודה להנהלת הכנס הזה על שבחרה בה לקבל את פרס ירושלים להתיישבות".