אני? חופשת סקי? נשמע לי קצת לא הגיוני וקצת יותר לא במקום, אבל משהו בתוכי דווקא דחק בי לצאת לאיטליה עם חברת ״נופש כשר״.

בכל הטיולים שלי לחו״ל אני פונה קודם לחבריי מחב״ד כדי שיחברו אותי לבית חב״ד המקומי וימליצו לי על מסעדות כשרות. מי ששומר על כשרות (ויש רבים כאלה, גם שאינם חובשי כיפה) מכיר את התרגולת הקבועה: טונה, קופסאות שימורים, ממרחים שונים ובקיצור - רבע מזוודה מיועדת לאוכל. הראש קודם כל עסוק באיך נסתדר עם האוכל ואח״כ הטיול.

הפעם, יחד עם חברת ״נופש כשר״ שהזמינה אותנו לשבוע סקי (שבוע סקי לשומרי דת, כשרות ומסורת? לא נתפס), הכנסנו למזוודה, אני ורעייתי, כמה מוצרי אוכל. כדי שלא נתקע. כבר כעת אגלה לכם שכל האוכל חזר עם המזוודה לישראל, בדיוק כפי שנארז.

המראנו קבוצה של עיתונאים לפינזולו שבאיטליה. כמעט כולנו לא נעל מעולם נעלי סקי, לא מכיר את ענף הגלישה ובעיקר מכיר את השלג מהחרמון, או מירושלים וחברון.

היה זה שי מאור שדחק בי לצאת עם הקבוצה לאיטליה. ״תבוא, הכל כלול, הכל כשר והקבוצה נפלאה״. בתחילה, אמרתי שאין לי זמן, לא יתנו לי לא לשדר בערוץ 20 במשך שבוע, לאחר שרק לפני כחודש וחצי חזרתי משבוע במדריד ועוד שלל תירוצים. כמה ימים לפני הנסיעה החלטתי בכל זאת לצאת.

את שי מאור פגשנו רעייתי ואני כבר בנתב״ג. שם הוא המתין לנו עם סנדוויצ׳ים, כדי שיהיה לנו לדרך - לנו ולכל חברי הקבוצה.

אחרי טיסה נעימה וישירה לברגאמו ומשם נסיעה באוטובוס לפינזולו, נחנו במלון והתרגשנו לקראת הלא נודע. למחרת בבוקר יצאנו כולנו להתאים לעצמנו נעליים ומגלשי סקי. אחרי חוויה מוזרה משהו, עלינו על הרכבל באמצעות ה״סקי פס״ שקיבלנו ונשמנו אוויר פסגות לבן ומטריף. בתוך דקות מצאנו עצמו על השלג, עם קבוצת המדריכים - מתיה, נטלי ועוד. עוד לא הספקנו לומר שזה לא בשבילנו ומה אנו עושים כאן וכבר התחלנו להחליק, לגלוש, להתרסק. מקבוצה של ירוקים בתחום, הפכנו לחבורה שיודעת לעלות על המסלול ולגלוש באתרים כמו פינזולו ומדונה די קמפיליו. אני הפחדן, נשאר במסלול הלימודים, אחרים כבר יצאו למסלול הכחול, האדום וכמה מטורפים כבר עלו על השחור וגלשו עד להודעה חדשה.