תרגיל ״האחדות״ של רה"מ שיגרום לבלגנץ ולבחירות נוספות באשמת כחול-לבן

ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא האיש הראוי ביותר לנהל את חיינו כאן בארץ ישראל - כך קבעו הבוחרים. למי שלא הבין, גוש הימין גדול משמעותית מגוש השמאל (לא כולל ערבים) - כך שברחוב היהודי אין אפילו אפשרות לתיקו. בדרבי הימין מול השמאל - הניצחון מוחץ. תבוסה של ממש לשמאל.

כך או אחרת, הגושים מונעים הקמת ממשלת ימין רק בגלל אביגדור ליברמן, שמחזיק בכיסו 8 מנדטים ש-90 אחוז מהם אנשי ימין ורוצים ממשלת ימין.

במצב שכזה, ראש הממשלה חייב לבצע מהלך פוליטי מבריק - כמו שרק הוא יודע. זה החל בקריאה לגנץ להכנס לממשלת אחדות, לחיצת יד וכמובן הבלוק הימני שעליו סוכם (אם כי, מסמך שכזה אינו מחייב מבחינה משפטית את אף אחת מהמפלגות).

המציאות שאליה אנחנו הולכים ברורה: נתניהו לעולם לא יסכים לממשלת רוטציה. הוא לא ייתן לגנץ להפוך לראש ממשלה בתום חצי קדנציה. ליברמן יסכים, אולי גם בנט יסכים, אבל יתר השותפות לא יסכימו. גם בליכוד אין שום סיכוי שייתנו ידם לאחדות שבה קיימת אפשרות שגנץ יתפקד כראש ממשלה.

בכחול-לבן מיהרו להודיע שלא תהיה ממשלה שבה גנץ לא יכהן כראש ממשלה. גנץ עצמו מנוהל ע״י מפלגתו ובעיקר ע״י יאיר לפיד. גנץ, אולי היה מוכן למהלך, אבל האיש תקוע עם לפיד.

המצב הזה יצר לנתניהו הזדמנות פז להאשים את כחול-לבן באי הקמת ממשלת אחדות. נתניהו יאמר לציבור: רוב העם רוצה אותי כראש ממשלה, אבל גנץ לא מוכן לקבל זאת. במצב הזה, נתניהו יוכל להוביל לבחירות מועד ג׳ ולנסות לשפר שם את העניינים, תוך שיאמר לעם ישראל - ׳אתם רואים? לא הצבעתם וזה מה שקיבלנו״.

עד לבחירות תהיה לנתניהו חצי שנה שבה יוכל לבצע סוף סוף את השינויים שהציבור הימני רוצה לראות: מכה כואבת לחמאס בעזה, הריסת חאן אל אחמר, החלת ריבונות - לפחות חלקית, בנייה ביהודה ושומרון והריסת בתים ערביים בלתי חוקיים. אם כך יפעל ראש הממשלה - הציבור הימני יחזור לתת בו את אמונו וגוש הימין ייגדל. לנתניהו, אין שום ברירה אחרת.