נתניהו בטקס האזכרה לנשיא ה-4 של ישראל, אפרים קציר ז״ל: ״הטביע חותם אישי על חיינו הציבוריים״

ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים בטקס האזכרה הממלכתי לנשיאה הרביעי של מדינת ישראל, אפרים קציר ז״ל, בבית העלמין ברחובות.

נתניהו: ״אנו מעלים היום את זכרו של הנשיא הרביעי, פרופ' אפרים קציר ז"ל, אבל בפתח דבריי אני מבקש – בשם כולנו – לחזק את הנשיא העשירי, ראובן ריבלין, על פטירת רעייתו נחמה ז"ל, ואנחנו מאחלים לו חזרה מוצלחת לפעילותו הממלכתית.

חמש שנות נשיאותו של אפרים קציר היו שנים דחוסות באירועים משמעותיים: תחילתם במלחמה קשה ומטלטלת, מלחמת יום הכיפורים, ואחריתם במגעי השלום עם מצרים, הגדולה במדינות-ערב. לכל אלה קדמה טרגדיה כואבת שקציר ידע ב-1972, עם הירצחו של אחיו הבכור, פרופ' אהרן קצ'לסקי-קציר, חייו נגדעו בידי מחבלים בנמל התעופה לוד, בהתקפה שכל מי שחי אז זוכר אותה היטב.

אהרן ואפרים, שניהם היו מבכירי המדענים במדינת ישראל. שמו של אהרן הלך לפניו בארץ ובעולם. קראתי כמה פעמים את ספרו המרתק – 'בכור המהפכה המדעית' - על חשיבות המדע לחברה האנושית.

אהרן ואפרים היו קרובים מאוד זה לזה, גם משפחתית וגם רעיונית. כמו אחיו, אפרים האמין במרכזיות המדע בחיינו הלאומיים, והוא נתן לכך ביטוי עקבי לאורך כל חייו, כולל בתקופת נשיאותו. בזה הוא המשיך את המורשת של מנהיגים ציוניים בולטים ששילבו בין הציונות למדע. קודם כל הרצל עצמו, שראה במדע ובטכנולוגיה יסודות הכרחיים לקדמה ותקומת עמנו, בתנאי כמובן שיהיו מחוברים - כך הוא כתב: "בתנאי שיהיו מחוברים ליוזמה החופשית ולכלכלה החופשית".

לקח לנו כמה שנים ליישם את הלקח הזה, אבל אנחנו עושים את זה במשנה מרץ ובשיטתיות, וכולנו רואים את התוצאות. אחרי הרצל באו מקס נורדאו, שהיה רופא, אוטו ורבורג, שהיה בוטניקאי, אהרן אהרונסון שהיה אגרונום בעל שם עולמי, וכמובן חיים ויצמן הכימאי, שעל שמו נקרא מכון ויצמן למדע כאן, ברחובות, מכון שבו פעלו אפרים ואהרן במשך שנים רבות ועשו כאן רבות.

אפרים נשא את הכאב על מותו של אהרן באצילות נפש. כך עשה עם רעייתו נינה ז"ל, כששכלו את בתם נורית, ולימים פקד אותו אסון נוסף, עם מותה של הבת עירית. זהו אובדן משולש, שפצע עמוקות את לבו, וכמרפא חלקי, כי לא יכול להיות אחרת, שימש המדע. מנעורים ועד זקנה קציר נמשך אל המחקר, אל המעבדה ואל פוטנציאל התגלית. הייתה בו סקרנות אינסופית, כפי שהיא קיימת אצל כל מדען אמיתי. הוא ראה במדע ביטוי מובהק למותר האדם.

אבל שוב אני חייב להדגיש: קציר היה מדען ציוני! פלא הציונות הפעים אותו, והמדע נחשב מבחינתו גם כאמצעי לביסוס תקומת עמנו. מכאן נבעה פעולתו ב'הגנה', בחיל המדע, בתעשייה לייצור אמצעי לחימה ובמשרד הביטחון. אחד הפרקים באוטוביוגרפיה שכתב נקרא: 'מחלבונים – לטילים'. בצד המחקר הטהור במעבדה, קציר חש שליחות ואחריות לגורל המדינה. הוא שאף לשלום, ובד בבד הוא ראה בצורה מפוכחת את אתגרי הקיום.

הוא כתב: "חודשים אחדים אחר השבעתי לנשיא מצאתי את עצמי נשיא של עם במלחמה, מלחמת יום הכיפורים, מהקשות ביותר בתולדותינו". ואכן מהלומה כבדה מאוד ניחתה עלינו. השאננות הייתה בעוכרינו. המחדל זעק לשמיים. קרבות הבלימה וההבקעה תבעו מחיר דמים יקר. הנשיא הטרי יחסית השמיע אמירה נוקבת, גם את זה כולנו זוכרים. הוא אמר: "כולנו אשמים" – ובמקביל הוא נרתם לחזק את החוסן הלאומי.

הוא ביקש לשכנע את אזרחי ישראל שגם מן המשבר הזה ניחלץ; שעמידתנו במבחן תגרום לעולם הערבי להתייאש, או להתפכח, להתפכח מן האשליות על עקירתנו מן המזרח התיכון. האבחון שלו, בראייה רטרוספקטיבית של עשרות שנים, היה מדויק: שרשרת המבחנים שאיתם אנו מתמודדים איננה פוסקת. אנו מגיבים בתקיפות ובעצמה לכל התקפה נגדנו, אבל איננו פועלים רק לאחר מעשה. אנחנו שוללים יכולות של האויב לפני מעשה. באופן שיטתי ועקבי אנחנו פועלים למנוע מאויבינו להקים בסיסי תקיפה נגדנו בקרבתנו.

אבל יש גם צד שני למטבע כפי שקציר חזה. בזכות עוצמתנו מתחולל שינוי מהותי בעולם הערבי והמוסלמי. המדינות המתונות באזורנו רוקמות איתנו כיום שיתופי פעולה כפי שלא היה מעולם. לשלום הראשון עם מצרים, לפני ארבעה עשורים, קדמו הסדרי הפרדת הכוחות בתיווכו של ממשל הנשיא האמריקני פורד. קציר נפגש עם שר החוץ שלו, הנרי קיסינג'ר, במסעות הדילוגים שלו, ואף עם הנשיא פורד עצמו בוושינגטון. כנשיא לנשיא הוא הבליט את מצוקתם של יהודי ברית המועצות – וקיבל הבטחה למעורבות אמריקנית בנושא זה.

במהלך הביקור בארה"ב ב-1975 השיגה אותו הידיעה על פיגוע הטרור במלון 'סאבוי' בתל-אביב. זה היה אז עוד פיגוע טרור רצחני בין גל של פיגועי טרור, אחד מני רבים שביצעו ארגוני המחבלים בשנות ה-70. שלוש שנים לפני כן נרצח אחיו, ושנה לאחר מכן נפל אחי יוני במבצע החילוץ של חטופי עמנו באנטבה. אני זוכר את הנשיא קציר בהלוויית אחי בהר הרצל. אני זוכר שמשפחתי ואני הודינו לו תודה אמיתית על התמיכה בשעתנו הקשה.

ביום העצמאות ה-200 של ארה"ב שהתרחש באותם ימים הוא עמד על חשיבות המערכה לחירות האדם וקדושת החיים – ערכים נעלים שמאפיינים את מדינתנו, ערכים שמנוגדים לברבריות המחרידה של ארגוני הטרור.

גם המהפך הפוליטי ב-1977 אירע בתקופת נשיאותו של קציר. הרי זה היה מבחן חשוב מאין כמותו לדמוקרטיה הישראלית. בנוסף לעקרון של הפרדת שלוש הרשויות והבטחת עצמאותן ועוצמתן, הרי הדמוקרטיה נבחנת בסופו של דבר בחילופי השלטון ובקבלת רצון העם ודין הבוחר.

גם הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים סאדאת אירע בתקופת נשיאותו של אפרים קציר, 4 שנים בלבד אחרי מלחמת יום הכיפורים. הביקור הזה סלל דרך לפריצת חומת העוינות הערבית כלפינו. הביקור הזה סלל את הדרך לשלום. הנשיא קציר היה בין מקבלי פניו של סאדאת בשדה התעופה. בימים הבאים הם נפגשו עוד כמה פעמים. קציר הודה בחום לסאדאת על עוז רוחו ועל רצונו לסיים את הסכסוך עם ישראל.

בזכות כל אלה ובזכות פעילותו הברוכה בשטחים נוספים – אפרים קציר הטביע חותם אישי על חיינו הציבוריים. הוא עודד את טיפוח החינוך וההשכלה, את ההתנדבות החברתית, את קירוב הנוער למדע, את פיתוח הנגב והגליל. הלוואי שהוא היה איתנו כאן היום והיה רואה כיצד אנחנו ממשיכים את המשימה הזאת בהיקף חסר תקדים. בביקוריו בחוץ-לארץ קציר הניח נדבכים לשיתוף פעולה עם מדינות מתפתחות. וגם בעניין הזה מאווייו מתגשמים בהיקף שספק אם הוא היה מאמין שיתממש.

ישראל תורמת לשיפור חייהם של מיליוני בני-אדם – באסיה, באפריקה, באמריקה הלטינית וביבשות אחרות. אנו עושים זאת בתחומי החדשנות הטכנולוגית, הרפואה, החקלאות, המים, התקשורת והאנרגיה החלופית. הייתי רוצה לספר לאפרים קציר על פגישה שהייתה לי אתמול עם נשיא AT&T, הוא אומר לי: "אנחנו פרוסים בכל העולם, יש לנו פה בערך אלף איש. אין דבר כזה בעולם, אין את היצירתיות, היזמות, כושר ההמצאה, מהירות הפעולה, אין דבר כזה כמו השילוב של המדע והטכנולוגיה במדינת ישראל", ואת זה אני מעביר ישירות לרוחו ומורשתו של אפרים קציר.

מדינתנו תורמת לקדמה האנושית ולרווחת האנושות, כמגדלור מוסרי בולט בעולם החופשי. לו קציר היה עימנו – אני בטוח שהיה מברך על כך בכל לבו. יהי זכרו של הנשיא הרביעי, אפרים קציר, נצור בלב עמנו לדורי דורות״.