שר המשפטים אוחנה בנאומו הראשון: "מי שרוצה בטובת מערכת המשפט - צריך להיות מוכן לתקן אותה"

 שר המשפטים הנכנס, חבר הכנסת אמיר אוחנה, נשא לפני זמן קצר היום (שני), את נאום הבכורה שלו בטקס ההסמכה של לשכת עוה"ד, לאחר קבלת התפקיד מראש הממשלה בנימין נתניהו. 

אוחנה: "יו"ר לשכת עורכי הדין עורך הדין, אבי חימי, ראשי המחוזות וחברי המועצה הארצית, חברי הכנסת ואורחי הכבוד של הערב – החברות והחברים המתקבלים היום כחברים בלשכת עוה"ד, פרחי המשפט היקרים שאחרי שנים רבות ומייגעות של לימודים, התמחויות, בחינות ומאבקים, הגשמתם את חלומכם, לעסוק ברדיפת צדק, לשמש פה, ויד וראש, למי שיבקשו את הייצוג שלכם.

זה איננו עוד טקס קבלת חברים חדשים ללשכה. זהו טקס מיוחד למתמחים מיוחדים. מתמחים שכבר ברגע כניסתם כחברים ללשכה, למודי מאבק ציבורי רחב, מאבק שדרש מכם מיומנויות ומשאבים, רק כדי להיות חופשיים לעסוק במקצוע עריכת הדין.

לפני מספר חודשים יצאתי יחד אתכם לדרך. לא רחוק מכאן, בלשכתי בכנסת, שטחתם בפני את טיעונכם הסדור, מלא הכאב, שופע אמת המתפרצת ממנו. זכרתי את המקום בו עמדתי לפני עשור וחצי. אחרי שנות לימודי המשפטים וההתמחות בפרקליטות, כשבאתי אני בשערי הלשכה. ובין שיחות גם בשעות הקטנות של הלילה שהיו לי אתכם, לבין החתמה של עוד חבר כנסת תכננו יחד את אחד הכנסים הגדולים שנראו בכנסת, ואתם – אתם המוסמכים היום למקצוע עריכת הדין, אתם פירותיו של המאבק הזה.

לפני מספר שבועות אחת ממובילות המאבק, וכבוד עבורי לציין אותה כאן – עוה"ד דפנה פלר – דפנה הזמינה אותי כאורח הכבוד שלה לטקס הזה. כמובן שהשבתי מיד בחיוב, רק הצטערתי שלפי כללי הטקס כחבר כנסת, לא תהיה לי הזדמנות לשאת דברים לפניכם, זכות השמורה בד"כ לנשיאת ביהמ"ש העליון, ולשרת או שר המשפטים.

בספר משלי נאמר: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם היא תקום." האדם מתכנן – ואלוהים צוחק. והנה, אני ניצב כאן לפניכם היום, בנאום הראשון שלי כשר המשפטים של מדינת ישראל.

אתם נכנסים היום כחברים בלשכה, שחבריה הם פסיפס שההרכב האנושי בו – כולל את כל מגוון העדות והדתות והנטיות והעמדות שיש במדינת ישראל – ורק דבר אחד הביא את כולנו למקצוע הזה מלכתחילה: החתירה לצדק. זה מה שהביא, כך אני מאמין, את רובנו אם לא את כולנו לעסוק במקצוע הקשה הזה, במסגרתו גורלם של שולחינו ייגזר לשבט או לחסד, וישפיע לעד על מהלך חייהם.

אתם נכנסים היום לא רק כחברים בלשכת עורכי הדין, אלא גם כחברים במערכת המשפט הישראלית, מערכת שהיא מאבני היסוד של כל מדינה חופשית ודמוקרטית. היותה של מערכת המשפט אחת מאבני היסוד אין משמעה כי אין להשמיע עליה ביקורת, ממש כשם שביקורת על הכנסת ועל הממשלה, שתי הרשויות הנוספות, היא חיונית לקיום ערכי החופש והדמוקרטיה.

יש טענה – שדומני כי קונה פחות ופחות אחיזה בציבור – לפיה כל מי שמבקש לתקן את מערכת המשפט ומעז לבקר אותה – רוצה ברעתה. להיפך.

מי שרוצה מערכת משפט נקיה משיקולים זרים, מי שרוצה מערכת משפט חזקה וצודקת, מי שרוצה בטובתה של מערכת המשפט – חייב להיות מוכן לבקר אותה. לבקר פירושו גם לתקן, לשנות. אין שינוי היכן שיש מחסום בפני כל ביקורת, והתיקון לא יבוא אם נכנע לזעקות השבר השחוקות על "קץ הדמוקרטיה", ו"מיטוט שלטון החוק", על כל תזוזה מהמצב הקיים.

האם ניתן לטעון ברצינות כי אין מקום לשינויים במערכת? האם לא היינו רוצים לראות במערכת המשפט יותר פלוראליזם, לשמוע מגוון רחב יותר של דעות? האם בעולם משפטי המתאפיין ב"ירידת הפורמליזם ועליית הערכים" כפי שתיאר המלומד פרופ' מאוטנר, אין חשיבות קריטית לריבוי דעות?

האם ניתן לטעון ברצינות כי האופן שבו מתמנים שופטים מאפשר את הפלוראליזם הנדרש? האם המערכת המשפטית שקופה דיה? האם הציבור יודע על האופן בו מתנהלת מערכת המשפט, בו מתקבלות ההחלטות? האם ניתן להתעלם מתחושת הציבור שהולך וגדל הפער שבין המושגים "משפט" ו"צדק"?

מי שתחושת הצדק עוד מפעמת בו, מי שחיפוש האמת היא עדיין נר לרגליו, חייב לשאול את עצמו את השאלות הללו.

במהלך שנותיי כעו"ד וכאיש ציבור ראיתי שופטים חרוצים. ראיתי שופטים ישרים והגונים, חדורי תחושת שליחות. ראיתי גם אחרים. דבר אחד לא ראיתי: שופטים שנבחרו על ידי הציבור. מכיוון שכך, אין מנוס מהמסקנה שהרשות השופטת היא הפחות דמוקרטית מבין שלוש הרשויות. היושבים בה לא יישאו באחריות לתוצאות החלטותיהם, ולא יבואו בפני הציבור אחת לארבע שנים לבקש ולקבל – או לא לקבל – את אמונו מחדש. היה ניתן לצפות שדווקא בשל כך תגזור על עצמה המערכת המשפטית על שלוחותיה, שופטים ומשפטנים בשירות המדינה, איפוק מיוחד בתפקידה, ותכבד את לשון החוק כמו גם את הרשויות האחרות. לצערי לא תמיד אני רואה איפוק זה בפועל.

כולנו מסכימים על הצורך במערכת האיזונים והבלמים שהגה מונטסקייה, אך במעש – אני רואה רק רשות אחת שאין עליה לא איזונים ולא בלמים, זולת אלה שהיא מואילה לגזור על עצמה. יהיו מאבקים, תהיינה מחלוקות. ננהל אותם באורך רוח, בשיקול דעת ובדרך ארץ, אך את הדרוש תיקון – נתקן. ואת הדרוש ריפוי – נרפא.

לא באתי לחיים הפוליטיים כדי לרצות את כולם. באתי עם סט של ערכים ואמונות במטרה להגשימם ולממשם. חלקכם ודאי מזדהה איתם וחלקכם איננו, ממש כמו בציבור הכללי.

אך כפי שהיינו שותפים בעבר למאבק צודק, מאבק עז ורווי יצרים ותככים, אני מבקש מכם להמשיך את השותפות הזאת למען מערכת משפט טובה יותר, נכונה וצודקת יותר. בואו נאבק יחד כדי להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, ובואו נהיה חלק ממערכת משפט הראויה לאמון זה. כולנו מתחילים היום דרך חדשה.

בואו נצעד בה יחד, עם כל ההבדלים שבינינו, עם כל הפערים שוודאי ישנם – נצעד בה יחד למערכת משפט שרואה לנגד עיניה קודם כל ולפני הכל את הצדק, ובמילותיו של נשיא ביהמ"ש העליון הראשון משה זמורה: "אמת ויציב – אמת עדיף".

 אני מבקש לאחל לכולכם מועמק ליבי שתגשימו את החלומות שלכם, שתגיעו להישגים משפטיים, ושתצליחו להוביל את עולם המשפט בהוד, בהדר ובגאון ושתרדפו צדק. בהצלחה!".