תוכנית טראמפ – מתיאוריה למעשה

תוכנית טראמפ להתחיל עם פיתוח הכלכלה ביהודה ושומרון צריכה לכאורה להצליח, אבל רק לכאורה. התוכנית מדלגת בשלב הראשון על נקודות המחלוקת, במטרה לייצר אטמוספירה נוחה יותר באמצעות הכלכלה, ואכן יש לה במה להיאחז.

כבר כשנתיים שאני מקדם בוושינגטון תוכנית שתביא ליו"ש ולאחר מכן לגבול הרצועה חברות אמריקאיות שיקימו כאן מפעלים עתירי עבודה. אמנם אני מדבר על מפעלים באזור C ותוכנית טראמפ מדברת כנראה על אזורי A ו-B, אבל הרעיון לכאורה מייצג מצב של win-win.

חברות אמריקאיות או גלובליות אינן נחשבות בעיני העולם ל-'כובשות' ופעילותן באזור יכולה להיזקף לזכותן כחלק מאסטרטגיה של אחריות תאגידית – כלומר פעילות באזורי עימות במטרה להביא לשינוי חיובי באזור. בכך חברות אלו ייהנו מנקודות זכות רבות, בפרט אם הן פועלות כחלק מתוכנית אמריקאית אזורית.

גם נושא פיתוח התשתיות שבתוכנית הינו בעל פוטנציאל עצום ומספיק שנזכיר את מאגר הגז עזה מארין מול חופי הרצועה (מאגר שאהוד ברק העניק לערפאת במתנה כשאפשר לו לחפש גז במים של ישראל), שיכול לספק הכנסות של כ-3 מיליארד דולר, מוקד תעסוקה ואנרגיה נקיה לתחנת הכח ברצועה, לתחנת הכח שעתידה להיבנות אולי באמצעות דיל המאה בג'נין, ויישאר מספיק לייצוא. למרות כל הטוב שהתוכנית תעריף על ערביי יו"ש והרצועה, ולמרות שישראל לא צפויה להתנגד לתוכנית, היא לא תצליח ולא תעשה כל שינוי.

הסיבה העיקרית לכך שהתוכנית לא תצליח ולא תתקבל ע"י הרש"פ והחמאס, היא שהמטרות שלה מנוגדות למטרות של הרש"פ והחמאס. הוגי התוכנית רוצים להיטיב עם ערביי יו"ש והרצועה, בעוד שהאינטרס של הרש"פ והחמאס הוא לשמר את העוני והמסכנות של התושבים, שמשמרים את הנרטיב הפלשתיני 'הכבוש'. חיים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה תפחית את הרצון למדינה וגם את היכולת להסית את הערבים לפיגועים. צריך לומר שרמה סוציו-אקונומית גבוהה לא מונעת פיגועים או שאיפה למדינה, אבל קל יותר להסית אנשים רעבים שלא מסוגלים לספק רמת חיים מינימלית לילדיהם, מאשר אנשים שחיים טוב ויש להם מה להפסיד. לכן הרש"פ והחמאס יעשו הכל כדי לדחות את התוכנית.

חשוב לזכור שהתוכנית מבוססת על שיתוף פעולה עם מדינות באזור ומחוץ לאזור, אבל גם ובעיקר עם ישראל. עד היום, למרות שיתופי פעולה מקומיים, הרש"פ והחמאס מסרבים לשת"פ כלכלי גלוי ורשמי עם ישראל, ובוודאי לא יסכימו לעשות את זה במסגרת תוכנית שמטרתה, וכך הם יראו אותה, להפחית את הטרור ולהרחיק את חלום המדינה הפלשתינית.
בנוסף, התוכנית אמורה לקדם את היזמות בקרב ערביי יו"ש והרצועה, שה-DNA שלהם הוא של עובדים ומובטלים. לא של יזמים ותעשיינים. מספר סדנאות לא יצליחו לשנות DNA של אוכלוסייה שלמה שלא הורגלה ליזום, אלא להיפך.

לא פחות מה-DNA היזמי, הצלחת התוכנית תלויה גם ביכולת לנקות את הרש"פ והחמאס משחיתות, ובו זמנית לקבל מהם שיתוף פעולה. בערוגה שבה הגנן מושחת מכף רגל ועד ראש וחושב רק על מימון המנגנון המנופח שנועד לשמר את שלטונו ועל מימון אמצעי לחימה מול ישראל, שום יזמות לא תצמח. מה שנקרא – בהצלחה.

למרות כל זאת, כל עוד התוכנית איננה כוללת ישות נוספת בין הירדן לים, מדינת ישראל צריכה להסכים. הרש"פ והחמאס כבר יכשילו את התוכנית בהזדמנות הראשונה שתיקרא בדרכם. סביר להניח עוד לפני שתקרום עוד וגידים. אם הנשיא טראמפ באמת רוצה לשנות ולתת לכלכלה להוביל, אחרי שהרש"פ והחמאס ידחו את התוכנית, עליו להסכים ואף לתמוך בפירוק ארגוני הטרור הללו. הפיתוח הכלכלי ייעשה בשיתוף ישראל, בעבודה מול ראשי החמולות שרוצים בשלטון ישראל ומוכנים לקדם את הכלכלה.

אם חושבים עוד קצת קדימה, אז כדאי להכניס לתוכנית גם פיתוח של מקצועות הנצרכים במדינות שונות בעולם, ואחרי שהאנשים משפרים את מצבם הכלכלי, לעודד הגירה מרצון, גם מיהודה ושומרון ובמיוחד מרצועת עזה. אם רוצים לשפר את המצב הכלכלי של ערביי יו"ש והרצועה, תנו להם את הכלים לעשות את זה בכל מקום שייבחרו בעולם. תופתעו כמה יקבלו את המתנה הזו בשמחה רבה.