ניצולת השואה שהפעילה את הצפירה הארצית: ״מודה לכל החיילים המגנים על המדינה״

היום (ה'), 2 במאי 2019, כ״ז בניסן התשע״ט, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, הופעלה הצפירה הארצית על-ידי ניצולת שואה, אידה בראונשטיין, בת 78 מכפר סבא, אשר שרדה את השואה כילדה באוקראינה. אידה הגיעה הבוקר לחמ״ל ההתרעה של פיקוד העורף, בו משרתת נכדתה, סמל איה בראונשטיין, כמפעילת התרעה, ולחצה על הכפתור שהשמיע את הצפירה בכל רחבי הארץ.
 
כשהשואה החלה אידה עוד לא נולדה. אמה, יינטה, נלקחה למחנה ריכוז, ואביה, מאיר, נלקח למחנות עבודה. אידה נולדה בשנת 1941 במחנה הריכוז אליו נלקחה, ובגיל שנה חלתה אידה במחלה קשה כתוצאה מהקור העז ושרדה את המחלה אשר נמשכה יותר משנה (לימים התברר כי שמה "אידה" ניתן לה במחנה הריכוז, ופרושו ביידיש ״יהודי").
 
בשנת 1944 לקראת סוף המלחמה פינו את האנשים ממחנה הריכוז בו הייתה אידה, ומשפחות החלו לנדוד במטרה למצוא מקלט, אידה ואמה הגיעו לעיירה קטנה בשם נובוסליצה. העיירה הייתה מחורבת, הבתים והחנויות נבזזו. הן השתכנו באחד המבנים הנטושים יחד עם מספר משפחות נוספות. היא ואמה עסקו בהכנת ומכירת לביבות לחיילים הרוסיים וכך הצליחו לשרוד. 
 
בעיירה פורסמו מדי יום רשימות האנשים שנשארו בחיים, אימה של אידה נהגה לעבור מידי יום על רשימת שמות הניצולים, ובאחד הימים פורסם שמו של אב המשפחה.
 
בסוף המלחמה אמה של אידה הצליחה ליצור עימו קשר ובהתרגשות סיפרה לו כי נולדה להם בת במהלך המלחמה. 
 
במשך כעשור, לאחר שהתאחדה משפחתה של אידה, הם חיו כפליטים וחיפשו מקום להתגורר בו. לאחר כמעט עשור, בשנת 1958 עלתה משפחתה של אידה לארץ ישראל.
 
את בעלה, ראובן בראונשטיין ז"ל פגשה לראשונה בבית אריזה בו עבדו יחד במושב גן חיים. ראובן נולד ברומניה ושרד גם הוא את השואה. הם התחתנו ונולדו להם ילדים ונכדים, בניהם איה. 
 
הבוקר הגיעה אידה יחד עם איה לחמ"ל ההתרעה של פיקוד העורף.
 
אידה בראונשטיין: "הגעתי ארצה בגיל 17, רציתי נורא להתגייס אך לא יכולתי, עזרתי למשפחתי והתחלתי לעבוד לפרנסתי. הפעלת הצפירה ביום השואה יחד עם נכדתי איה, המשרתת בפיקוד העורף בצבא ההגנה לישראל מהווה עבורי רגע הסטורי, רגע של ניצחון. אני מודה לכל החיילים המגנים על המדינה במסירות נפש, בזכותם המדינה ממשיכה להתקיים ובכך אנו מגשימים את חזון העם היהודי".
 
מפעילת התרעה בחמ"ל התרעה, סמל איה בראונשטיין: "מאז שאני זוכרת את עצמי יום השואה תמיד היה יום מאוד מרגש בבית שלי, והשנה על אחת כמה וכמה. סבתא שלי היא אישה מאוד מיוחדת, היא המודל לחיקוי שלי, זכיתי לשמוע את הסיפור שלה מפיה ואני מעריצה את הדרך שבה היא ניווטה את חייה. אני שמחה שהזכות הזו נפלה בחלקנו, זוהי סגירת מעגל וניצחון גדול עבורנו".