עמנואל ארביב טוען כי לא ניתן לשפוט את הנשיא טראמפ דרך "העדשה הנשיאותית". נשיאים "נורמליים" מדברים בצורה פורמלית, המילים שלהם נשקלות היטב ונבחרות על ידי מספר יועצים. קחו לדוגמה את מסיבות העיתונאים של נגידי הפדרל ריזרב או של הבנק המרכזי האירופי. אנליסטים מחפשים רמזים לגבי המדיניות העתידית שלהם לא רק מההערות המנוסחות למשעי, אלא גם מהניואנסים, מהבעות הפנים, ממה שנאמר וממה שלא נאמר. ואולם, ברור כי לדונלד טראמפ סגנון שונה לגמרי.

השאלה החשובה היא אם יש שיטה במה שנראה כשיגעון. לאלה החושבים שאין שיטה מוסדרת, כמו הליברלים, הניו יורק טיימס ורוב האירופאים, התבטאויותיו של טראמפ על האיטי, על שגרירויות, וכדומה נבחנות דרך פריזמה של נשיא גס וחסר מסוגלות שהמחויבות היחידה שלו היא כלפי עצמו וכלפי מחוזות הבחירה הימנים הקיצוניים אשר בחרו בו.

אבל חישבו על כך: נשיאי ארצות הברית צריכים לעסוק בסוגיות מורכבות מאד שלפעמים נותרות לא פתורות במשך דורות. איראן, צפון קוריאה והסכסוך במזרח התיכון הם רק כמה מהן. האמת היא שבזה אחר זה נשיאים אמריקאים תקינים פוליטית לא הגיעו לתוצאות בעזרת השיטות המקובלות. טראמפ מנסה שיטה שונה לחלוטין. הוא רוצה להיות זה שמוציא לפועל הסכם שלום בין ישראל לבין הפלסטינים, אבל אין הוא מוותר על מה שנראה בעיניו כדבר הנכון לעשות כמו העברת השגרירות לירושלים, וגיבוי השגרירים שלו כשהם אומרים את האמת על מקורות האלימות, על משוא הפנים של האו"ם ועל דברים אחרים. בנוסף לכך, הוא יכול לומר שיש לו מערכת יחסים טובה עם מנהיג צפון קוריאה אחרי שקרא לו בשמות גנאי רק מספר שבועות קודם לכן. זהו סגנון של ניהול משא ומתן. סגנון זה מכריח את היריב להיות בחוסר ודאות תמידי, ולעתים זוהי טקטיקה מנצחת, אבל לא כזו שאין בה סיכונים.

יחסי ארה"ב וצפון קוריאה

אחת הדוגמאות להתנהלותו הלא מובנת של נשיא ארה"ב מחד, ולהשלכותיה מאידך, היא היחסים עם צפון קוריאה ובפרט עם המנהיג קים ג'ונג און. מדובר במדינה שבמשך שנים "צפצפה" על ארצות הברית ועל העולם המערבי, בעודה ממשיכה להנהיג דיקטטורה דורסנית ולפתח ארסנל גרעיני משמעותי. התנהלותו של נשיא ארה"ב הקודם, ברק אובמה, הייתה שקולה ומובנת מאוד והתבססה בעיקר על סנקציות ומהלכים דיפלומטיים מקובלים. ואולם, לא נראה כי היא השיגה תוצאות מרחיקות לכת בעוד קוריאה הצפונית נותרת בגדר איום על שכנתה הדרומית ולמדינות נוספות.

התבוננות על תחילת "מערכת היחסים" של טראמפ עם קים ג'ונג און מעוררת לכל הפחות תמיהות עמוקות. השניים עברו דרך כל סוגי האמירות המבזות שדומה כי מעולם לא נשמעו בפרקטיקה הדיפלומטית, החל בהאשמה בבעיות נפשיות, דרך ההצהרה לפיה "הכפתור הגרעיני שלי גדול יותר", ועד לניסויי טילים ואיומים בשימוש בנשק גרעיני. ובעוד העולם רועד מול מאבקי האגו של שני המנהיגים המוזרים, החל להסתמן מפנה כאשר בשבועות האחרונים מדברים על פריצת דרך מדינית. באולימפיאדת החורף ישבה ביתו של טראמפ איוונקה ליד בכיר בקוריאה הצפונית והתברר שאף תוכננה פגישה בין השניים, שלא יצאה אל הפועל. בנוסף, בתום המשחקים הודיעה ממשלת דרום קוריאה על פתיחות של ממשלת הצפון לשיחות עם ארה"ב, לשיפור היחסים בין השכנות, ועל התקדמות בכיוון של פירוז מנשק גרעיני.

אמנם אין לדעת כיצד יתפתחו הדברים, אך מעניין לגלות שנשיא שאינו פועל באופן "נשיאותי" הצליח לגרום למחשבה מחודשת בקרב מנהיג קוריאה הצפונית. אולי כי לא ניתן לצפות איך יתנהג אדם שהכפתור הגרעיני שלו גדול יותר.

טראמפ וההסכם עם הפלסטינאים

כבר עשרות שנים מנסה ארה"ב לתווך בינינו לבין הפלסטינאים בדרך לסיום הסכסוך, ואם נשיאים כמו בוש, קלינטון ואובמה לא הצליחו בכך, מהם סיכוייו של מי שהיה כוכב תוכנית ריאליטי? קשה לדעת.

מה שבטוח הוא שהגישה של טראמפ שונה מאוד מזו של קודמיו, ואולי מה שלא זז בגישה הקודמת יתניע דווקא עם הנוכחית שגוררת המון תגובות נזעמות.

קחו למשל את היחס לטרור האסלאמי, שאובמה עשה סלטות באוויר רק כדי שלא לקרוא לילד בשמו, או את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, או את המינוי של שגריר בעל דעות פרו ישראליות מובהקות. כל אלו ייצבו את טראמפ, לכאורה, כמי שאינו יכול לשמש כמתווך הוגן, עם אמירות קשות מצד אבו מאזן לפיהן יש לחכות לנשיא האמריקני הבא. מצד שני, אל מול איומי טראמפ בדבר הקפאת הסיוע הכלכלי לרשות, ומול הפעילות האגרסיבית האו"ם, קשה יהיה לאבו מאזן להקפיא את הדיונים לעוד שלוש שנים לפחות. בנוסף, לאחרונה כבר הודיעו הרוסים שאין להם כל כוונה לקחת את "הפרויקט" מהאמריקאים, ואין כל גורם אחר שמתנדב למשימה או יכול לעמוד בה.

האם טראמפ הוא באמת פרו ישראלי? האם הוא עוין למוסלמים? או שמדובר בשלבים של תרגיל עסקי מבריק? מה שבטוח, לאור ההתנהלות הזאת יהיה קשה לנתניהו לסרב לסבב שיחות. כבר כמה חודשים מסתובבות שמועות על ההצעה האמריקנית להסכם שלום, ובימים האחרונים אף התפרסמו עיקריה במקורות שונים, המדברים על בירת פלסטין בירושלים המזרחית ופינוי יישובים קטנים ביהודה ושומרון.

קשה להאמין שההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות ניתנו בחינם. גם קשה לסרב לנשיא שתומך בישראל באופן מובהק. ולא פחות חשוב: קשה לגרור רגליים מול מי שהתנהלותו לא צפויה ועלול יום אחד לקום על צד שמאל ולהתהפך עלינו.

ימים יגידו אם יש כאן ניהול עסקי מתוחכם, ממזרי, יעיל ושונה מכל מה שהכרנו בעבר.

שינוי הסכם המעצמות מול איראן

גם בכל הקשור להסכם ההגבלות על פיתוח נשק גרעיני, אשר חתמו המעצמות מול איראן, נראה תחילה דונלד טראמפ כמו "פיל בחנות חרסינה". עוד לפני שנבחר לנשיאות הצהיר שמדובר בהסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה, ושיבטל אותו אם ייבחר לנשיא. גם לאחר שנבחר לא נסוג מהבטחתו ובעט בכוח וללא זהירות מיוחדת בהסכם הרגיש, שהיווה פריצת דרך ביחסי אירן והעולם.

מה שנראה בתחילה כאיומי סרק הפך לממשות לאור ההצהרה, שעד חודש מאי תפרוש ארה"ב מההסכם במידה שהמדינות האירופאיות החתומות עליו לא יסכימו לשינויים. והנה, נשיא ארה"ב שנראה כמי שלא מבין דבר בדיפלומטיה או ביחסי חוץ, הצליח להביא את גרמניה, צרפת ואנגליה לשקול מחדש את עמדתן. לאחרונה פרסם הניו יורק טיימס שבחודש אפריל ייערכו שיחות בברלין, ובמרכזן הצעתן של מדינות האיחוד לנסח הסכם המשך. כלומר, הסכם שיהווה תוספת להסכם המקורי מול אירן ויגביל את תוכנית הטילים הבליסטית שלה ואת ייצור הדלק הגרעיני, ואף יהפוך את הפיקוח הבינלאומי על מתקניה של לבלתי מוגבל.

תאמרו על טראמפ מה שתאמרו, אך נראה שבמספר תחומים חשובים עלה בידו לשנות כיוון היכן שהדברים נראו סגורים, חתומים ובלתי ניתנים לשינוי. האם אנו עדים לגאון ב- "אמנות העסקה"? או שאולי גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה? ההיסטוריה תשפוט.

אודות הכותב:

עמנואל ארביב הינו איש עסקים, המשמש בתור מנכ"ל ויו"ר Intergrated Asset Management, חברה המתמחה בענף הפיננסים. לעמנואל ארביב תואר ABA במנהל עסקים מאוניברסיטת בוקיני שבמילאנו, וכן תואר MBA בכלכלה ומימון. לאורך השנים שותף ומעורב בפעילות עסקית חובקת עולם, המחייבת גם בקיאות ביחסים בינלאומיים ובאקטואליה.