- דיווחים ברצועה: לפחות 20 מחבלים חוסלו בתקיפת חיל האוויר ברפיח
- "היוו איום מיידי על ספינות של הצי האמריקני" | תקיפה נוספת של צ...
- דיווח בסוריה: כוחותינו תקפו מטרות טרור באזור דמשק
- אושר סופית: סיוע משפטי לניצולי שואה ויוצאי מרוקו ואלג'יר ללא מ...
- דיווח ערבי: כוחותינו פושטים על בית חאנון שבצפון הרצועה
- "האחרון שנכון לקדם בשעת מלחמה": שר וח"כים מתנגדים לחוק רבני ער...
- כדורסל: הפועל חיפה גברה על ב"ש/דימונה 87:93, דייויס עם 22 נק'
- "זו לא העת ולא השעה": הרב הראשי לישראל מגיב לפרסומים על הכוונה...
- סמוטריץ' על הטלת הסנקציות של האיחוד האירופי: "קמפיין ה-BDS השק...
- צו 9: "מי שישלוט בסיוע, ישלוט ברצועה"
גם אני שובר שתיקה – גם אני נתתי ברכייה לערבי שהתפרע ולא רק אחת!
האם דין יששכרוף הכה או לא הכה ערבי במהלך שירותי הצבאי? זו אינה השאלה שצריך לבחון. הפרקליטות קבעה שהוא שקרן. מול טענתו שנתן ברכיות לערבי – קיימות טענות המ״פ, הערבי שלכאורה היה באירוע וכן חבריו למחלקה. ״שוברים שתיקה״ הציגו עדות של חייל בודד, שטוען כי יששכרוף כן הכה. גם את העדות הזאת ואירוע אחר שהציג ארגון השמאל ההזוי, הפרקליטות דחתה על הסף, כמו גם לוחמים במחלקה.
עצם העיסוק בנושא – זו הבעיה כולה. על כל חייל צה״ל חלה חובה להפעיל כוח כנגד ערבים המנסים לפגוע בו. לחייל צה״ל החובה להגיב בכוח כאשר ערבי מסרב למעצר, מושך את הנשק ומתנגד בכוח. בדיוק כמו לשוטר.
ברכיות, הן כוח קטן יחסית לעומת הבלוק שקודם לכן זרקו עליך מהגג. סטירה או מכה אחרת הם כלום לעומת אבנים ענקיות שפגעו בגופך.
כן, גם אני הכיתי ערבים בעת שירותי הצבאי ברצועת עזה בשנת 1988, במסגרת שירותי בגדוד צבר של חטיבת גבעתי. כן, אני גאה בכך. גאה בשירות שלי, גאה בכך שהבאתי למעצר אויביים.
שכבנו במארב בתוך שטח מיוער ברצועת עזה. בשב״כ נתנו לנו מידע מוקדם והבהירו כי למקום הזה מגיעים רעולי פנים מסוכנים. רגע לפני שהתקפלנו מהמקום, זיהינו אדם חשוד. 04:30 לערך, השמש עוד לא חשבה לצאת וחשוד חולף לידינו. זינקנו ועצרנו אותו בקלילות. בבדיקה על גופו התגלתה המסכה שהחביא בתוך בגדיו. רעול הפנים הזה התברר לנו לאחר מכן כ״בינגו״ – מבוקש שהיה דרוש לשב״כ.
המשכנו לפעול באותו אזור כדי להביא למעצר מבוקשים. באחד מהאירועים החלו ערבים לתקוף אותנו בתוך המיוערת (שטח מיוער). אחד מהם, שהיה צורך במעצרו, משך בשעונו של אייל, הקצין המצטיין, קרע אותו מידו והחל במנוסה. אני, בלי לחשוב פעמיים, פתחתי במרדף על פני כ-600-700 מטר אחר החשוד… אחריי, יצא אייל בריצה. כל היתר נותרו מאחור ומהמיוערת הגעתי לתוך רחוב ובתים. לפתע, יצאו לעברי כמה ערבים – גברים ונשים, וניסו למנוע ממני את מעצרו של החשוד. אשה גדולה אחזה בידי, תוך שהיא מנסה למשוך את רצועת הנשק ואחר התקרב ונעמד מאחורי, תוך שהוא דוחף ותוקף אותי. בתך שנייה שחררתי כדור לאוויר וברכייה לגופו של התוקף וברגע אחד כולם ברחו מהמקום. כן, הגנתי על עצמי באירוע ויתירה מכך – על כבודו של צה״ל. במקרה הזה, החשוד הצליח לברוח, תוך שהוא צועק מרחוק לעברנו ״תוח מי, תוח מי״ (״תירה בי״ בעברית).
אני יכול לכתוב עוד עדוית רבות מאוד… כאלה שבארגון השמאל הקיצוני ״שוברים שתיקה״ יהפכו אותן ל״הנה אמרנו להם״, אלא שהמציאות אחרת לגמרי. פעלנו במדויק על פי הנהלים ועל פי החוק ובעצם, ביד רכה מאוד. על בלוק – צריך להגיב בירי לשם פגיעה ולא ברפיסות. על אבנים צריכים להגיב בירי. על תקיפה המסכנת חיי חיילים – צריך להגיב בירי.
חיילים, ברוב המקרים, לא מרביצים סתם. הם פועלים בדיוק כפי שדורשים מהם.
עד היום אני זוכר את הצלצולים באוזניים וכאבי הראש הרבים לאחר שמחבל ערבי ניסה לרצוח אותי וזרק בלוק שלם על ראשי במהלך סיור במחנה שאטי ברצועת עזה. אם לא אותה קסדה שחבשתי לראשי – לא הייתי כותב היום את השורות האלה. אם אתם חושבים שאני וחבריי ישבנו בשקט… אתם טועים!
ואתם שם, הזויי ״שוברים שתיקה״ – אתם מוזמנים לבדוק את עברי הצבאי. שמי: בועז גולן, מ.א. 4629024. גדוד צבר בחטיבת גבעתי, מחזור נוב׳ 1987. תהנו: יש הרבה חומר מעניין!
בתמונה: אני (בצד שמאל) כסמל מחלקה של לוחמי צבר מחזור נוב׳ 88.