נתניהו: ״הרצח המזעזע של רבין ז"ל העמיד אותנו במבחן יסודי – הסכנה של הרס עצמי ופרימת חוטי הדמוקרטיה״ - 0404
נתניהו: ״הרצח המזעזע של רבין ז"ל העמיד אותנו במבחן יסודי – הסכנה של הרס עצמי ופרימת חוטי הדמוקרטיה״ סער יעקב, לע''מ

נתניהו: ״הרצח המזעזע של רבין ז"ל העמיד אותנו במבחן יסודי – הסכנה של הרס עצמי ופרימת חוטי הדמוקרטיה״

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי ליצחק ולאה רבין ז"ל: "הרצח המזעזע של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מצביא ומנהיג רב זכויות, העמיד אותנו במבחן יסודי – הסכנה של הרס עצמי ופרימת חוטי הדמוקרטיה. מנבכי הזיכרון הלאומי צפו ועלו מעשי אלימות – יַד אִיש בְּאַחִיו – שפערו פצע עמוק בנפש האומה. רצח רבין מחייב להוקיע את האלימות באשר היא – ועל אחת כמה וכמה אלימות שמכוונת נגד מנהיגי ציבור.

חופש הוויכוח וחופש הביטוי חייבים להישמר – אוי לנו אם זה לא יהיה כך. אבל אלימות – לעולם לא. אנו מחויבים ללא סייג לכלל הדמוקרטי הבסיסי: הכרעות לאומיות מתקבלות בקלפי, ורק בה! אלה עקרונות מוסכמים לתיחום הוויכוח הציבורי. אבל היום, 22 שנים אחרי רצח רבין, אני מבקש להתמקד לא בתיחום הוויכוח, אלא במהות הוויכוח – הוויכוח היסודי לגבי עתידנו המדיני.

לדעתי, ובניגוד גמור לדעה הרווחת, קיימת היום במידה רבה הסכמה רחבה בנידון; לא מלאה, לא מוחלטת, אבל רחבה מאוד. היא לא יכולה להיות מוחלטת כי ישראל איננה משטר טוטליטרי שבו כולם צריכים להסכים על הכל. ובמעמד השבעתה של נשיאת בית המשפט העליון ציטטתי את קיקרו על היהודים, על אופיינו הווכחני, שהוא עמד עליו לפני אלפיים שנה. אבל בתוך הוויכוח ישנה הסכמה לאומית רחבה, שבו הרוב מסכים עם רוב הדברים.

ואחת מנקודות המוצא להסכמה רחבה זו היא נאומו האחרון של יצחק רבין בכנסת – חודש לפני הירצחו. רבין נשא את הנאום באותה תקופה שהייתה רק תחילתה של עלייתו של האיסלאם הקיצוני. מאז המגפה התפשטה לכל העולם. הבוקר שוחחתי עם ידידי, מושל מדינת ניו יורק, אנדרו קומו, בעקבות פיגוע הטרור במנהטן, והבעתי את תנחומינו. הוא אמר לי שהוא שואב השראה מהדרך שבה אנחנו עומדים מול גלי הטרור. ואמרתי לו, שהטרור לעולם לא יכריע אותנו – ואם נעמוד כולנו יחד, אני משוכנע שנכריע אותו.

יצחק רבין אמר דברים דומים. הוא הזהיר מפני השימוש המוגבר בשטחים פלסטינים לשיגור פעולות טרור נגדנו. ולכן בנאומו בכנסת, חודש לפני הרצח, רבין עמד על ההכרח להחזיק בידינו חבלי מולדת, שבעת ובעונה אחת משמשים נִכְסֵי ביטחון אסטרטגיים. הוא קבע: לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. הפלסטינים, הוא אמר, יוכלו לנהל חיים עצמאיים ב"ישות" משלהם – ובניסוחו הוא אמר: "ישות שהיא פחות ממדינה".

בעיניי, השאלה היא לא ההגדרה הפורמלית הזאת, שיש עליה פרשנויות שונות – ולכן אני לא מתעכב על הניסוח, אלא על המהות שמאחורי הדברים. אני יודע ללא ספק שרבין הניח שהאחריות העליונה לביטחון והאחריות המעשית לביטחון תישאר בידינו בכל מצב – בכל השטח ממערב לירדן. זוהי עמדתי, וזוהי עמדתם של רוב אזרחי ישראל.

הציטוט הנפלא ששמענו על הביטחון, חשיבות הביטחון, עליונות הביטחון – זו לא אמירה מן השפה אל החוץ, אלא מבטאת את המהות של אחריות של כל ממשלה לגבי אזרחיה. אחריותנו לנהל ביטחון, האחריות לביטחון מערבית לירדן בידי ישראל. רבין חייב את השארת ירושלים המאוחדת, כבירת ישראל, בריבונות ישראל. זוהי עמדתי, וזוהי עמדתם של רוב אזרחי ישראל.

הוא הדגיש שירושלים תכלול את מעלה אדומים ממזרח, ואת גבעת זאב מצפון. מדרום – ייווצר רצף בינה לבין גוש, יישובי גוש עציון, שיצורפו בעקבות שינויים בשטח. זוהי עמדתי, וזוהי עמדתם של רוב אזרחי ישראל.

רבין קבע בעקביות, שגבול הביטחון המזרחי של מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בקעת הירדן הוא אמר במובנה הרחב. זוהי עמדתי, וזוהי עמדתם של רוב אזרחי ישראל.

זה היה לפני עליית האסלאם הקיצוני והשיטפון שפוקד את המזרח התיכון, כשמדינות קורסות אחת אחרי השנייה. ואין אגדה מינימלית יותר מהאמירה הזאת לגבי חגורת הביטחון שלנו ממזרח. רבין חזר על התחייבותו שלא לעקור אף ישוב, ממסגרת הסדר הביניים. עמדתי היא שגם במסגרת הקבע אין לעקור אנשים מבתיהם, לא יהודים, ולא ערבים. להערכתי, זוהי לא רק עמדתי, אלא עמדתם של רוב אזרחי ישראל.

עשור אחר מותו של רבין עקרנו יישובים בגוש קטיף – ומה קיבלנו בתמורה? מנהרות וטילים. נאלצנו לצאת לשלושה מבצעים כדי לבסס את הביטחון בעוטף עזה, וההתמודדות עם אתגר זה נמשכת. ראינו זאת שלשום: מי שמבקש לפגוע בנו, אנחנו פוגעים בו. הסיבה שהפלסטינים אינם מוכנים להגיע להסכם היא לא בגלל העמדות הללו – כי עם יצירתיות ניתן להגיע עמם להסכם. הסיבה נעוצה בדבר בסיסי אחד: הם עדיין לא השלימו עם זכות קיומה של מדינת ישראל.

הערב אני נוסע ללונדון, כדי לציין 100 שנים לפרסום הצהרת בלפור; אבל ההנהגה הפלסטינית, אני חייב להגיד, בעזות מצח שאין שנייה לה, תובעת את הממשלה הבריטית על מתן ההצהרה. לא רק שהם לא מוכנים לקבל מדינת לאום יהודית – הם אפילו לא מקבלים בית לאומי יהודי! ראשי הפלסטינים רואים בהצהרת בלפור "טרגדיה" – אבל הטרגדיה האמיתית לפלסטינים לא הייתה מתן ההצהרה, אלא העובדה שמנהיגיהם לא קיבלו אותה, וכנראה לא קיבלו אותה עד היום.

אבל אני לא רואה שחור באופק. הנה דוגמה לשינוי חשוב שכן מתחולל. לפני 50 שנה, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, התקיימה בסודאן ועידת ח'רטום שממנה יצאו 'שלושת הלאווים' נגד ישראל. כל העולם הערבי וכל העולם המוסלמי מאוחד נגד מדינת ישראל, עצם קיומה. אחרי 50 שנה – יש תמורה בולטת ביחס של מדינות ערביות מולנו, ואני מבקש להדגיש שאני לא מדבר רק על מצרים וירדן, שאיתן יש לנו הסכמי שלום. אנו מהדקים את היחסים עם גורמים רבים באזורנו – וכאן טמונה תמורה או יותר נכון תקווה אמיתית לתמורה ולשלום.

הנורמליזציה עם מדינות באזור תסייע לסלול דרך לשלום עם הפלסטינים. זה לא יפטור את הפלסטינים, אני רוצה להדגיש את זה, פעם אחר פעם אחר פעם, זה לא יפטור את הפלסטינים מהצורך להתפייס אחת ולתמיד עם הציונות, עם זכותנו למדינת לאום משלנו. זה גם לא יפטור אותנו מהצורך לגבש פתרונות מעשיים לסכסוך במסגרת העקרונות שפירטתי – אבל למן הרגע שתהיה הסכמה להכרה במדינת הלאום שלנו והסכמה על צורכי הביטחון של ישראל, שיצחק רבין היטיב לפרטם – הדרך לשלום תתקצר בהרבה.

בינתיים אנחנו ממשיכים בבניין ארצנו, בהגנת מולדתנו, בהפרחת מדינתנו, שאנחנו הופכים אותה לכוח עולמי עולה. ליצחק רבין – כראש ממשלה, כלוחם, כמצביא, כמדינאי, כשגריר, ּכְשָֹר – ליצחק רבין יש זכויות גדולות בכל זה. אנו מתאחדים בהכרת תודה כלפיו. והיום, וזהו המסר המרכזי שאני מדגיש במעמד זה: אנו יכולים להתאחד סביב תפיסת הביטחון של רבין – שמקובלת על רוב העם – ושהיא הכרחית להבטחת עתידנו ולהשגת שלום עם שכנינו. יהי זכרו של יצחק רבין ברוך ונצור לעד בלב עמנו".