המבקר: ״ליקויים רבים וחמורים עד כדי הזנחה באיכות הטיפול הביתי לכ-165,000 קשישים״ - 0404
המבקר: ״ליקויים רבים וחמורים עד כדי הזנחה באיכות הטיפול הביתי לכ-165,000 קשישים״ אילוסטרציה

המבקר: ״ליקויים רבים וחמורים עד כדי הזנחה באיכות הטיפול הביתי לכ-165,000 קשישים״

מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, פרסם דו״ח מיוחד בנושא "טיפול המדינה בקשישים סיעודיים השוהים בביתם".

הדו״ח המיוחד רואה אור ביום הקשיש הבין-לאומי, שנועד להעלות על סדר היום הציבורי את נושא רווחת הקשיש והדאגה לצרכיו. 

הדו״ח מעלה ליקויים רבים וחמורים באיכות הטיפול הביתי הניתן לכ-165,000 קשישים – ליקויים המגיעים לעתים עד כדי הזנחה.

הזנחה זו, חמורה במיוחד כאשר מדובר בקשיש שהוא חסר ישע – שאינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו.

הממצאים גם מלמדים על הקושי הרב של בני המשפחה אשר נושאים בנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים. ואולם, רשויות המדינה לא נתנו את דעתן כנדרש על הצורך לתמוך בבני המשפחה המטפלים בקשישים סיעודיים, ולמעשה זנחו והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים.

בשל ייחודה של ביקורת זאת, הנחה המבקר כי בנוסף לאמצעי ושיטות הביקורת הרגילים, יתקיים תהליך של שיתוף הציבור. מדובר בכלי ביקורת חדשני וייחודי. מטרת שיתוף הציבור הייתה לעמוד באופן בלתי אמצעי על נקודת ראותו של הציבור בכל הנוגע לטיפול הניתן לקשישים הסיעודיים ולנטל שנושאים בו בני המשפחה המטפלים בהם. לתהליך שיתוף הציבור, נחשפו כ-300,000 איש, ו-687 איש השתתפו בו באופן פעיל. נעשה שימוש משולב במדדים איכותניים ובמדדים כמותניים – סקרים מקוונים; קבוצות מיקוד; ראיונות עומק. בדרך זאת נחשף צוות הביקורת ממקור ראשון לקשיים שעוברים הקשישים ובני משפחותיהם.

את הפן האנושי- סבלם של הקשישים ומצוקת בני המשפחות, היטיב לבטא בן של קשיש סיעודי, אשר השתתף בתהליך שיתוף הציבור : "אני קורס. אבא שלי מחפש אותי תמיד… אני לא מצליח לעבוד ולהתפרנס. בלילות הוא מנסה לרדת לשכונה לחפש את אימא שנפטרה לפני 4 שנים. אני מחליף לו חיתולים כי הוא לא מרשה למטפלת להחליף לו. אני מדובב אותו ומשמח אותו. אף מטפל לא מדבר איתו ומשמח אותו".

אולם מדובר גם במשמעויות כספיות וכלכליות כבדות. בשנת 2016 מימן בט"ל את תחום הסיעוד בכ-5.8 מיליארד ₪ .בה בשעה התקיימו מקרים שבהם גמלת הסיעוד אינה מכסה את כלל ההוצאה על הטיפול הסיעודי בקשיש השוהה בביתו ואינה מאפשרת לקשישים, חסרי משאבים כלכליים, להמשיך לגור בקהילה. נוסף על ההוצאה הציבורית על טיפול סיעודי הניתן לקשישים המתגוררים בביתם, נמצא כי ההוצאה הפרטית על כך בשנת 2013 נאמדה בכ-3.8 מיליארד ₪.

אמנם ישראל היא מדינה עם אוכלוסייה צעירה יחסית, אולם העלייה בתוחלת החיים בה והעלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייתה הן מהגבוהות בעולם.

בשנת 2035 מספר מקבלי גמלת הסיעוד צפוי להגיע לכ-361,000 מקבלי גמלה.

 

 הגידול במספר מקבלי גמלת הסיעוד

להלן הליקויים העיקריים:

  • העדר פיקוח ובקרה על הכשרת המטפלות- טיפול לא מיומן בקשיש הסיעודי עלול להביא לפגיעה בו ולסכן את בריאותו. ואולם, בט"ל הסתפק בכך שקבע בחוזה הסיעוד כי חברות הסיעוד יכשירו הכשרה מקצועית רק 30% מהמטפלות המועסקות אצלן (ישראליות וזרות גם יחד). בחודשים ינואר-ספטמבר 2016 מעל 50% משעות הטיפול הביתי שקיבלו הקשישים הסיעודיים ברמות התלות הגבוהות ניתנו על ידי מטפלות שלא קיבלו הכשרה מקצועית. בט"ל לא פעל לאכיפת חובת ההכשרה בהתאם לחוזה הסיעוד. בכך הפכה למעשה דרישת ההכשרה המינימלית ל"אות מתה".
  • תשלומי יתר וניצול לא יעיל של תקציבי העתק המושקעים בסיעוד- מיליוני שעות טיפול לא ניתנו לזכאים. בסקר בני המשפחה ציינו חלק ניכר מהמשיבים – כ-40%, שקשישים שהוכרה זכאותם לגמלת סיעוד לא קיבלו את כל שעות הטיפול שהיו זכאים להן מהמטפלות הישראליות. הדוח מתריע על תופעה שכיחה של "גניבת שעות"– בני משפחה או קשישים חותמים על יומני עבודה של מטפלות גם במקרים בהם הם כוללים שעות שבהן לא קיבלו טיפול.
  • הנטל הכבד על בני המשפחה והשפעותיו- רשויות המדינה למעשה זנחו את בני המשפחה והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד הכרוך בטיפול בקשישים הסיעודיים. מוסכם על בט"ל כי יש להקצות יותר שעות לטיפול בקשישים ברמות התלות הגבוהות, אך הדבר לא נעשה. בכך הוכבד הנטל על בני משפחותיהם; כך גם במילוי החובות המוטלות על מי שמעסיק מטפלת זרה. גם נטל זה עובר בהכרח לבני המשפחה.
  • ליקויים בפעילות מרכזי היום לקשישים- מרכזים אלה ממלאים תפקיד חשוב בטיפול בקשישים סיעודיים ומספקים להם מסגרת חברתית להפגת בדידותם וכן מאפשרים מנוחה או הפוגה לבני משפחותיהם. אולם רק שיעור קטן של קשישים סיעודיים מבקרים במרכזי היום. מהם שיעור קטן אף יותר של קשישים סיעודיים עניים. זאת בין השאר בגין חסמים שונים המונעים את השתתפותם.
  • הצורך בבחינה מחודשת של ההסדר בחוק הסיעוד ובהיערכות לעתיד-גמלת הסיעוד ניתנת משנת 1988. מאז חלו שינויים ניכרים: דמוגרפיים, תרבותיים ואחרים. למרות זאת בט"ל לא ביצע סקר צרכים עדכני, לא גיבש מתווה להרחבת מגוון שירותי הסיעוד ולא בחן את האפשרות להגמיש את ההסדר שנקבע בחוק על מנת לשפר את איכות החיים של הקשיש הסיעודי ושל בני משפחתו.

 

בין ההמלצות העיקריות בדוח:

 

  • הסדרת האחריות להבטחת איכות הטיפול הביתי: על בט"ל לוודא כי משרד הרווחה ושירותי בריאות כללית מיישמים את דרכי הבקרה על איכות הטיפול הביתי כפי שנקבע בהסכמים עמם.
  • הבטחת איכות הטיפול הביתי: על בט"ל לפתח מנגנוני בקרת איכות על כל מרכיבי הטיפול הביתי.
  • הכשרת המטפלות: על בט"ל לבחון דרכים להעלאת רמתן המקצועית של המטפלות.
  • בקרה על התשלום לחברות הסיעוד: על בט"ל להגביר את הפיקוח על חברות הסיעוד על מנת לטפל בתופעת "גניבת השעות".
  • העסקת המטפלות הזרות: על רשות האוכלוסין, משרד האוצר, משרד הרווחה בשיתוף גורמי מקצוע בתחום לבחון מהו מבנה ההעסקה הראוי של המטפלות הזרות.
  • הנטל הכבד על בני המשפחה והשפעותיו: על שרי הרווחה והאוצר לבצע עבודת מטה שבה תינתן הדעת על הקשיים שעמם מתמודדים בני המשפחה של הקשישים הסיעודיים ועל העלות הכלכלית המוטלת על כלל המשק עקב קשיים אלה.
  • מרכזי היום: על בט"ל ומשרד הרווחה לבחון כיצד אפשר להסיר את החסמים שמונעים מזכאים לבקר במרכזי היום.
  • היערכות לעתיד: הזדקנות האוכלוסייה בכלל וגידול במספר הקשישים הסיעודיים בפרט היא סוגיה אסטרטגית שמדינות רבות בעולם נערכות לה. לאור זאת שבט"ל כשל במימוש אחריותו לטיפול בקשישים סיעודיים השוהים בביתם, על שר הרווחה, בשיתוף השרים הרלוונטיים, לפעול לטיפול בסוגיה זו.

 

רשויות המדינה המעורבות בהבטחת איכות הטיפול בקשישים סיעודיים השוהים בביתם – בין שמדובר בבט"ל ובין שמדובר במשרד הרווחה – אינן פועלות כמי שהאחריות לכך מונחת לפתחיהן והן מתנערות הלכה למעשה, כל אחת בחלקה, מאחריותן.

לדעת מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור השופט (בדימוס) יוסף חיים שפירא, חשוב כי הממשלה כולה תגבש מדיניות לאומית שתבטיח את זכותם של הקשישים לחיים בכבוד אנושי וכלכלי. ובפרט על שר הרווחה, הנושא באחריות המיניסטריאלית למימוש חוק הסיעוד, לגבש רפורמה מקיפה בתחום זה שתאפשר לטפל בכשלים שהועלו בין השאר בדוח זה וכן תאפשר להיערך למילוי צורכי העתיד.