"התרגלנו לימי זיכרון אשר שורטים את הלב וגורמים לכאב להתעורר אל החיים" - 0404
+
"התרגלנו לימי זיכרון אשר שורטים את הלב וגורמים לכאב להתעורר אל החיים"

"התרגלנו לימי זיכרון אשר שורטים את הלב וגורמים לכאב להתעורר אל החיים"

אחיה של סתיו פרטוש ז"ל, שנהרגה בתאונה במהלך שירותה הצבאי, כתב לה בגעגועים:

סתיו, זהו יום הזיכרון הרביעי מאז שאת לא פה. יום זיכרון רביעי שבו כולנו מתייחדים כדי לזכור. אבל למען האמת, אנחנו זוכרים אותך תמיד ולא רק ביום הזיכרון. אנחנו זוכרים אותך בכל יממה, בכל שעה, בכל דקה, בכל שנייה ובכל נשימה, אחותי היקרה.

את יודעת, התרגלנו למצב שלא חשבנו שנתרגל אליו. התרגלנו לימי זיכרון אשר שורטים את הלב וגורמים לכאב להתעורר אל החיים. התרגלנו להיאנח מייאוש בכל פעם שאנחנו מבינים שאת לא תחזרי לעולמים. התרגלנו לחסרונך, לבכות ככה פתאום כשמשהו מזכיר אותך באמצע היום.

התרגלנו להנציח אותך ולספר עלייך בכל מקום. מאז שהלכת החיים שלנו מלווים בקשיים. בדיוק כשאנחנו חושבים שהפכנו לשלמים, אנחנו שוב נשברים. ולפעמים, אנחנו גם לא יודעים אם לשמוח או לבכות, למשל בחגים. מצד אחד שמחת החג, אבל גם העצב שאינך פה. אז אנחנו בוכים… אנחנו לעולם לא נצליח להסביר את עצמנו לאנשים שלא מבינים, איך זה הגיוני שאנחנו למטה אם לפני רגע היינו למעלה, כי בדיוק קלטנו שלא נלווה אותך בחתונה, בחדר הלידה, או סתם בשגרה. כל יום הוא מלחמה ואנחנו מנצחים בכל יממה.

את נותנת לנו כוחות כי, הזיכרונות ממך זורמים לנו בעצמות. לא משנה כמה היה קשה אתמול, אנחנו קמים היום ונותנים את הכל. ואת שם למעלה עוזרת לנו לא ליפול.. מסתכלת עלינו בגאווה רבה ואנחנו מרגישים אותך בכל נשימה אחותי היקרה. עד שנפגוש אותך שוב פנים אל פנים, בעולם הבא.