איחוד הצלה מפרסם דרכי טיפול לאחר עקיצת עקרבים, עכבישים ושאר עוקצים - 0404
איחוד הצלה מפרסם דרכי טיפול לאחר עקיצת עקרבים, עכבישים ושאר עוקצים ויקיפדיה

איחוד הצלה מפרסם דרכי טיפול לאחר עקיצת עקרבים, עכבישים ושאר עוקצים

ארגון המתנדבים הגדול, איחוד הצלה, מפרסם לטובת הציבור הסברים והוראות טיפול במקרה של עקיצה ע"י עקרבים, עכבישים ושאר עוקצים.
 
עקרבים

שוכנים לרוב במקומות חשוכים ,מוצלים ומוסתרים, במקרה של חום מאוד גבוה בשטח הם יוצאים לשטח ומחפשים מקום מוצל יותר, או במקרה שמישהו בטעות חושף אותם, כמו בהרמה של אבן או קורה גדולה ואז הם מתגלים.
 
עקיצת העקרב מכילה ארס ולעיתים ארס שיכול להרוג גם אדם בוגר, הדעה הרווחת כי עקרבים שחורים אינם ארסיים אינה נכונה וגם עקרבים שחורים עלולים להיות ארסיים עד כדי מוות.

בעולם קיימים כ-1,000 מיני עקרבים. בארץ נפוצים כ 21 מיני עקרבים, ומהם רק חמישה שייכים לבני משפחת העקרבים המסכנים בני אדם, בין העקרבים היותר מסוכנים ניתן למצוא את העקרב צהוב מצוי- המסוכן מכל עקרבי הארץ ונפוץ כמעט בכל האזורים וכן את הקטלן הדרומי-מצוי בצפון אפריקה ובדרום סיני, את הקטלן עב זנב- עקרב שחור שנפוץ בכל שטחי הארץ, ועקיצתו מסוכנת כמעט כמו עקיצת העקרב הצהוב המצוי, ואפילו תוארו מקרי מוות בגללו (יתכן בגלל הדעה המוטעית שהוא לא באמת ארסי)
ישנו סוג נוסף של עקרבים שהעקיצה שלהם ממש כואבת אך הם פחות מסוכנים כמו הקטלן דו-גוני שנפוץ בעיקר במרכז הארץ ובדרומה. קטלן עברי שנפוץ מחולות מישור החוף עד הנגב וכן בסיני. עקרב שחור יהודה שנפוץ בארץ מבית גוברין עד לגבול הצפוני (עקרב זה ,הוא הפחות מסוכן מכל הקודמים).

מבחינת הקליניקה: ארס העקרבים משפיע על מערכת העצבים ועל מערכת הלב וכלי הדם. העקיצה מכאיבה מאוד וכאשר כמות הארס המוזרקת משמעותית, בתוך זמן קצר מאוד יחוש הנעקץ את השפעתו על מערכת הגוף.
יתכנו מס' סוגים של השפעות:
השפעות נוירולוגיות יכולות לכלול – אי שקט, ירידה במצב ההכרה עד קומה, פרכוסים, נימול וחוסר תחושה במקום העקיצה והלאה ממנו, תיתכן נשימה לא אפקטיבית, טונוס שרירים מוגבר, ובחלק מהמקרים ישנה השפעה על מנגנון וויסות החום בגוף והנפגע עלול להגיע להיפו או היפרטרמיה.
השפעות קרדיווסקולריות יכולות לכלול אי ספיקת לב שעלולה להחמיר ולגרום גם לבצקת ריאות, הלם קרדיוגני (קריסה של הלב בשילוב עם לחצי דם נמוכים משמעותית), תיתכן הפרעת קצב בגלל הפרשה מוגברת של דופמין ואדרנלין מהמוח.
בנוסף ארס העקרב עלול לגרום מצד אחד להפעלה של מערכת סימפתטית אך גם לצד השני בדיוק – גם להפעלה של מערכת פרה סימפתטית.
השפעות המערכת הסימפתטית יכולות לכלול טכיקרדיה, טכיפנאה, יתר לחץ דם הזעה, עצירת שתן ולעיתים גם בחילות והקאות, ואילו השפעות המערכת הפרה סימפתטית יכולות לכלול ההיפך, כגון ברדיקרדיה, ברדיפנאה, נזלת, דמעות, ריור ואפילו שלשולים, יתכנו גם אישונים מוצרים מאוד ותיתכן גם זקפה לא רצונית.

הטיפול בשטח במקרה עקיצת עקרב דומה לטיפול בהכשת נחש, אלא שכאן – נוסף על הרגעת הנפגע, קיבוע האיבר הנעקץ ופינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים –  אפשר לקרר את מקום העקיצה בשקית עם מי קרח. הקירור מקל את הכאב ומאט את קצב פיזור הארס.
בחלק מהעקרבים תיתכן תגובה מאוחרת ועל כן חשוב להגיע לבית חולים ולנטר את מצבו של הנפגע, יתכנו הפרעות קצב שיצריכו טיפול תומך, או נפיחות וכאב שיצריכו טיפול נגד כאב.
ככלל הדרך הטובה ביותר לטפל זה לא להיעקץ ולהימנע ככל האפשר מחשיפה, ולכן יש לפנות מהסביבה הקרובה למקום המגורים או מגרשי משחקים כל מיני ערימות גרוטאות, פסולת, גזם עצים וכ"ו.
להימנע מלהכניס ידיים ואצבעות לחורים וסדקים בטבע, לא להרים אבנים או קרשים גדולים בידיים חשופות, יש להיעזר במקל. בעת טיול יש לנער את שק השינה והנעלים לפני השימוש ולוודא שלא הזדחל לנו לשם איזה אורח לא רצוי.

עכבישים

באופן כללי כל העכבישים בעצם חיותם הם ארסיים, הם מחדירים ארס שמפרק את רקמות החיבור וקרישי הדם בגופם של חרקים שנתפסים בקורי העכביש ומזה הם ניזונים, ישנם אלפי זנים של עכבישים בעולם ,אולם רק כמות מצומצמת מצליחה פיזית להחדיר ארס לרקמת העור שלנו – בני האדם, מתוך זנים אלו קיימים רק שניים בישראל (למזלנו) והם הששן החום והאלמנה השחורה.
ששן חום. זה עכביש קטן, חום וארוך רגליים. הנשיכה עצמה בדרך כלל כמעט שאינה מורגשת והשפעתה ניכרת רק לאחר כמה שעות. הנשיכה גורמת לפגיעה מקומית, על פי רוב קלה אך לעתים מתפתח פצע נמקי קשה. לעתים נדירות גורמת הנשיכה למחלה מערכתית קשה שעיקרה הפרעה בתפקודי קרישה. הטיפול בנשיכת הששן החום ניתן לפי מידת הפגיעה – טיפול מקומי בעת הצורך וטיפול תומך כאשר יש מעורבות מערכתית.
אלמנה שחורה. זה מין עכבישים מסוכן. נשיכתו אינה מכאיבה ולעתים אינה מורגשת כלל. הנשיכה המסוכנת היא של נקבת העכביש. התגובה לנשיכה מתפתחת בתוך דקות, אך היא עשויה להופיע גם אחרי כמה שעות. התגובה מסתמנת בכאב ובצריבה באזור הנשיכה, המתפשטים בליווי אודם לאורך דרכי הלימפה. עם התפשטות הארס חש הנפגע הרגשה כללית רעה, אי-שקט, כאבי בטן עזים וקוצר נשימה.
בהמשך יעלה לחץ הדם וחום הגוף, תהיה הזעה מרובה וירבו התאים הלבנים בדם. שלב המחלה הקשה נמשך שלושה-ארבעה ימים, אך תסמיני חולשה כללית נמשכים לעתים מספר חודשים.
 הטיפול בשטח – הוא לפי ABC – וסימפטומטי, כלומר לוודא שהעקיצה לא גורמת לתגובה אלרגית שתסכן את ה A, לוודא שהחולה נושם בעומק ובקצב המתאים ושומר על סטורציה, אם הוא לא נושם כראוי – מתקשה בנשימה או סטורציה נמוכה מ 94%  יש לתת חמצן. בבדיקת דופק להעריך את המהירות הסדירות והעוצמה להעריך גם את לחץ הדם ולתת טיפול תומך בהתאם. חשוב שנכיר שלארס של אלמנה שחורה יש כיום נסיוב בדיוק כמו לנחשים ועקרבים.

צריבת מדוזה

הבילוי בקיץ בים הוא אחת האטרקציות האהובות ביותר בעיקר על ילדים, בתקופה הקרובה יגיעו לחום ישראל ,המדוזות.
לישראל מגיעות לרוב מדוזות שלא מסכנות חיים,
אך יש תיעוד על מקרים בעולם של מוות מצריבת מדוזות,
הפגיעה מארס המדוזה היא כשאדם בא במגע עם תאי הארס של המדוזה הממוקמים בזרועות,
הארס הזה בנוי מחלבונים שגורמים לכוויה כימית בעור, לעיתים חלקיקי מדוזות נשארים במים ואנו נחשפים אליהם, במקרים קשים יותר המדוזה נצמדת לעור ואז הכוויה קשה יותר.
 
טיפול מיידי בצריבה מומלץ להשתמש בחומץ, חומץ תפוחים או מיץ לימון אמיתי, המנטרלים את הרעל על ידי פירוק החלבונים. את אלו תוכלו בדרך כלל להשיג בסוכת המציל.
כיום כבר מוכרים מגבונים המכילים חומץ למקרים אלו. חשוב לזכור, אסור לשטוף את צריבת המדוזה במים מתוקים, משום שהם גורמים להרס של אותם תאי המדוזה שמכילים את הארס וככה הנפגע מקבל כוויה כימית נוספת, כמו כן, לא כדאי לשפשף את העור הפגוע בכלל!! לא עם חול ולא עם כל חומר אחר.

עקיצת נדל

הנדלים מופיעים במקומות פתוחים בעיקר מדשאות ו/או משטחי ירק. העקיצה נגרמת בעיקר מחוסר זהירות. במקום העקיצה מופיע גירוי קל, ותגובה מקומית המתבטאת באודם מסביב לעקיצה. המקום "שורף" ומגרד, יתכן כי הנפגע נעקץ ביותר ממקום אחד. (זאת בגלל מגע מתמשך ותנועות הנדל.)
עקיצת הנדל אינה גורמת בדרך כלל לתופעות מערכתיות. התופעות הנובעות מהעקיצה, הן מקומיות בלבד. ניתן להשתמש במשככי כאבים מקומיים. נפגעים אלה יכולים להסתפק בפניה לרופא המטפל בקופת חולים, במידה ומופיעים סימני קוצר נשימה, נפיחות בשפתיים, או שינויים בלחצי דם יש לפנות לבית חולים בהקדם,
בכל מקרה של עקיצה שכזו יש צורך בחיסון של טטנוס.

בעלי חיים ארסיים – ימיים

פגיעות אלו  נדירות באופן יחסי – נדיר למצוא את בע"ח האלו מחוץ למים .
אולם פגיעות מבעליי חיים כאלו בתאונות צלילה יכולות להיות קטלניות ביותר. בעלי חיים כגון כרישים עלולים לגרום לנזק נרחב, לדימומים קשים, פגיעות פנימיות וכו'. אולם בעלי חיים ימיים ארסיים עלולים לגרום לכאב עז, פרכוסים, חסכים נוירולוגיים שונים ואף אובדן הכרה. כשכל זה קורה במעמקי הים הסכנה הרבה יותר גדולה ומשמעותית.
הטיפול במרבית הפגיעות האלו יהיה דומה לטיפול בשאר עקיצות בעלי חיים ארסיים למעט הצורך בחימום האיבר הפגוע מבעל חיים ימי ארסי.
משום שהארס של בעלי החיים הימיים רגיש מאוד לחום ולכן חימום האיבר הפגוע יביא לדנטורציה של החלבון בארס ויעכב את התפשטותו.

בכל מקרה חירום רפואי חייגו 1221