אלוף, רד לשטח, שב עם החיילים יחד - רק כך ננצח - 0404
+
אלוף, רד לשטח, שב עם החיילים יחד – רק כך ננצח

אלוף, רד לשטח, שב עם החיילים יחד – רק כך ננצח

ניר פורר, חבר פאנל התכנית ״האולפן הפתוח״ בערוץ 20, כתב:

אילו הייתי אלוף הייתי יודע כי אין זה מתפקידי לייצג את העם ולהיות לשגריר המסביר ומתנצל ביופי נפש כשרוצחים בי.

״יפה הבלורית והתואר״ נשמע נהדר שיר הרעות , אך במציאות של היום את הבלורית חייבת להסתיר הקסדה, את התואר יש להלביש אחרת, אך לא לוותר על מוסר ויושרה ללא רשימת חיסולים פנימיים על בסיס קליקות ואג׳נדות.

אילו הייתי אלוף, את משרדי הייתי רואה כאשר חיילי היו עולים בלילה לסבב שמירה במגדלי הפילבוקס, ואז מגיע, חותם על הדואר, נותן הוראות למחר בבוקר והולך לישון.

את הבוקר הייתי פותח עם ארוחת הבוקר באוהל עם חייליי הקרביים כאשר אני לבוש במדי ב׳ ורצוי שיהיו משופשפים ודהויים, עם נשק בהצלב ומחסנית בפנים. הייתי מפנק את הסמל דני בכוס תה, פשוט עמד אחרי בתור. הייתי מסדר את לו״ז פגישותי היום יומי באוהל מפקדה ממוזג כל יום באחת מגזרות הפיקוד, על שולחנות פיקניק מיחם מים, כוסות קרטון חד פעמיים וגם סוכרזית למי שסולד מסוכר.

את הבורקסים הייתי מחליף עם גרנולה ויוגורט יותר בריאותית, לארוחת הצהריים יש כבר מגוון גדול ואיכותי יותר של קופסאות שימורים בארגזי מנות הקרב ואין על הלוף!!! במשך הסיורים ביום יום לחיילים, הייתי מחלק צ׳אפחות נעימות להגברת המוטיבציה שידעו שאני פה איתם . כן , אני עמכם  באוהל, עם קסדה ומכנס ב׳ משופשף ואוכל איתם מנות קרב .

רק כך ידעו וירגישו הם כי יש להם אבא ואח מפקד וחבר אשר בבטחה ילכו אחריו באש ובמים, ילכו עם מוטיבציה להלחם, ללא רצון להפסיד. להלחם ולנצח.

אני מוותר על משרד בקומה העשירת עם נוף לחופי תל אביבי ממערב ומגדלי שרונה מדרום, אני מוותר על המטבחון אשר ממנו בנות לשכתי מוציאות את הנישנושים שאני כל כך אוהב (טוסט גבינה ברוטב פיצה), לארוחת הבוקר, מוותר על המסעדה של רושפלד בשרונה לצהריים. אני מוותר על יופי הבלורית, אוותר גם על מילים יפות ומעודנות אשר נאמרות ע״י דיפלומטיים במשרדי שגרירויות החוץ המפוארים לצד מנטאליות אירופאית, אשר לא תרגמו לה מעולם מה פירוש המילים ״אדבח אל יהוד״.

אני רוצה את חום וחיבוק השכונה, לשבת ביציא ולעודד את חייליי ולא ביציע הכבוד, רק עם חייליי, אך תמיד אשמור על טוהר המידות, אהיה ישר והגון עם שאר קציני המטה, לא אחפור קברים לחבריי לדרך, לא אמכור אותם בעבור הנוחות שלי ובטח לא בעבור צבע, מין ודת.

אצלי בצה״ל נשב כולנו ביציע הקהל במשחק של בית״ר ירושלים. כן, צריך גם אוהדים כאלו שיודעים ללכת עד הסוף וללא בלורית ולפעמים, לצערינו, גם ללא טוהר, אך על זה נעבוד ולא נשכח לרגע לשם מה נשלחנו. נשלחנו  לדבר ערבית, לקלל בערבית, לכוון את הנשק בערבית, לשמור על אזרחי המדינה.

לאופטימיים שביננו, אז גם לחלום שלום בערבית. היות וזו רק פנטזיה, אז בואו לעודד מפני שתם עידן ״יפה הבלורית והתואר” – שיר הרעות.

רק ביחד ננצח, רק ביחד 🇮🇱