למעלה מחצי מיליון משפחות ומיליון ילדים עניים חיים בישראל 2018 - הדו"ח המלא - 0404
+
למעלה מחצי מיליון משפחות ומיליון ילדים עניים חיים בישראל 2018 – הדו"ח המלא נתי שוחט, פלאש 90

למעלה מחצי מיליון משפחות ומיליון ילדים עניים חיים בישראל 2018 – הדו"ח המלא

דו"ח מדד העוני הרב ממדי של עמותת לתת לשנת 2018 נחשף ועימו נחשפים נתונים קשים ומדאיגים. בישראל של שנת 2018, למעלה מחצי מיליון משפחות החיות מתחת לקו העוני ובהן כמיליון ילדים עניים. 

542,200 נפשות עניות לא נכללות בדו"ח ומהוות את הפער בינו לבין המדד הרב ממדי שפורסם לפני כ-5 שנים (1,802,000 בהשוואה ל-2,345,000) – הפער בין הדו"חות הוא כגודל האוכלוסייה של ב"ש, חיפה וגבעתיים יחד.

נתוני הדו"ח:


עניים עובדים –
ב-77.4% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בקרב 19.7% – שני מפרנסים. עלייה בשכר החודשי הממוצע של נתמכי הסיוע, העומד השנה על 4,176 ש"ח, בהשוואה ל-3,348 ש"ח אשתקד.

ילדים באי ביטחון תזונתי חמור – עבור 80.2% מהילדים נתמכי הסיוע המרכיב העיקרי בתזונה הוא פחמימות או לחם וממרחים, 34.5% מהילדים צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות, 47.1% מההורים הנתמכים נאלצו לוותר על תחליפי חלב לילדיהם או לתת להם פחות מהכמות המומלצת.

קשישים ללא כבוד – ל-92.4% מהקשישים הנתמכים קצבת הזקנה אינה מאפשרת קיום בכבוד, 78.9% חווים בדידות, 58% זקוקים לשיפוץ בביתם בכדי להתאימו למצבם הבריאותי, אך אינם יכולים לבצעו.

כ-80% מהילדים לא יכולים למצות את הפוטנציאל האישי שלהם – 79.6% מהילדים נתמכי הסיוע נמנעו מללכת לשיעורים פרטיים ו-81.5% נמנעו מהשתתפות בחוגים או בארגון/תנועת נוער בעקבות מצבם הכלכלי

נגישות חלקית לשירותי בריאות – 55.3% מההורים נתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ עבור ילדיהם כי לא יכלו לשלם עבורם, פי 4.4 מאשר באוכלוסייה הכללית (12.4%).

דיור לא מוגן – 77.3% מנתמכי הסיוע לא יכלו לתקן ליקויים חמורים בביתם עקב המצב הכלכלי, 19% מעידים על אלימות פיזית ו-17.9% מעידים על סחר פומבי בסמים בסביבת מגוריהם, 61.5% מהילדים התביישו להזמין חברים לביתם בעקבות תנאי המגורים שלהם.

לא יכולים להיחלץ – 70.9% מנתמכי הסיוע שקועים בחובות, פי 2.1 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (34.1%).

האחריות לטיפול בעוני – 75.6% מהציבור סבורים כי הממשלה היא הגורם האחראי לצמצום העוני. עם זאת, רק כרבע (24.4%) מהציבור חושבים שהממשלה היא זו שאכן מטפלת בפועל בבעיה.

מדד העוני הרב ממדי

בישראל חיים בעוני 533,000 משפחות (21.2%) ו-2,345,000 נפשות (26.5%), מתוכן 1,041,000 ילדים (35.6%).

זוהי השנה החמישית בה נעשה בישראל שימוש במדד עוני חדשני ואלטרנטיבי המבוסס על גישת מדידה רב-ממדית. לעומת דו"ח העוני הרשמי, המבוסס על רמת הכנסה, המדד הרב-ממדי אומד את מידת המחסור של משפחה, בחמישה ממדים המשקפים צרכים חיוניים לקיום בכבוד בישראל: דיור, השכלה, בריאות, ביטחון תזונתי והיכולת לעמוד ביוקר המחיה.

המדד, שפותח על ידי מכון ERI עבור ארגון לתת, קובע אם משפחה נתונה במצב של היעדר עוני, עוני או עוני חמור, בהתאם למידת המחסור בה הוא נתון בכל אחד מהממדים.

היקף העוני

בדומה לשנים הקודמות, גם הפעם שיעורי העוני עליהם מצביע המדד הרב-ממדי גבוהים משמעותית מאילו של המוסד לביטוח לאומי, שמשרטט את "קו העוני" ומסתמך על פרמטר של הכנסה בלבד. מאז פיתוח מדד העוני הרב ממדי, שיעורי העוני נותרים גבוהים ויציבים – והעובדה שממצא זה חוזר על עצמו גם השנה, תוך שימוש במתודולוגיה חדשה ועדכנית, מחזקת את תוקפו.

מסקירה של דו"ח העוני האלטרנטיבי ניתן לראות החמרה בפרמטרים מסוימים, לצד שיפור באחרים, עובדה שעשויה לתמוך בהתייצבות ממדי העוני ואולי אף להצביע על מגמה ראשונית של שיפור קל, אם כי ישראל עדיין עומדת בראש סולם העוני ואי השוויון מבין מדינות ה-OECD. מקור התפתחות זו – הגם שהיא חלקית בלבד – ככל הנראה בצעדים שנקטה הממשלה בשנים האחרונות, הממחישים שרק מדיניות ממשלתית עקבית המגובה בתכנית רב שנתית והקצאת משאבים מתאימה, תוכל להביא לצמצום ממדי העוני ואי השוויון בישראל.

עדכונים מתודולוגיים

בעקבות הניסיון המצטבר מהשנים הקודמות, עבר המדד שני עדכונים מתודולוגיים: הראשון, מעבר למדד הבוחן עוני ברמת המשפחה, תוך מדידה ישירה של מחסור הן בקרב הילדים והן בקרב הבגירים במשפחה. שינוי זה, מאפשר לבחון את האופן שבו אנשים מתארגנים מבחינה כלכלית במציאות, וכן את התלות ההדדית שיש בין בני המשפחה.

בנוסף, הוא מאפשר שפה אחידה עם המוסדות הרשמיים. השינוי השני הוא הורדת ההסתמכות על האינדיקטור העקיף של ההכנסה הפנויה, במקביל להרחבת אינדיקטורים נוספים למחסור. עדכון זה מחזק את תפיסת העוני הייחודית של המדד הרב ממדי, המשקלל ביטויים ממשיים של מחסור בתחומי חיים שונים, ומבדיל אותו באופן מובהק יותר מקו העוני הרשמי, המגדיר ומודד עוני אך ורק על בסיס הכנסת משק הבית.

מדד העוני הרב ממדי בוצע ע"י מכון המחקר ERI, בראשות ד"ר גלעד טנאי. מכון רותם Rotem ar. בראשות ד"ר אריה רותם ומרים חונן, ביצע את הסקרים באוכלוסייה הכללית ואת הניתוחים הסטטיסטיים לאורך הדו"ח. מכון מחשוב ביצע את הסקר במגזר הערבי.

עיקרי הנתונים:


ילדים

עבור 80.2% מהילדים נתמכי הסיוע, המרכיב העיקרי בתזונה הוא לחם וממרח (36.9%) או פחמימות (43.3%). ניכרת עלייה משמעותית בנתון זה בשנים האחרונות, כאשר לפני שנתיים הוא עמד על 67.7%.

כרבע (24%) מהילדים נתמכי הסיוע הלכו לביה"ס ללא כריך לעיתים קרובות או באופן קבוע.

מעל שליש (34.5%) מהילדים הנתמכים צמצמו בגודל או דילגו על ארוחות בשל המצוקה הכלכלית.

6% מהילדים נתמכי הסיוע חשו רעב ולא אכלו כי לא היה להוריהם מספיק כסף לקנות אוכל.

6% מהילדים נתמכי הסיוע קיבצו נדבות, 5.7% אספו אוכל מהרצפה או מפחי האשפה, בהשוואה ל- 1.7% בשנה שעברה, ו-5.4% נאלצו לגנוב אוכל כדי להתגבר על המחסור במזון, בהשוואה ל-3.8% ב-2017.

קשישים

4% מהקשישים הנתמכים מעידים כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם או מאפשרת להם באופן חלקי בלבד למלא את צרכיהם הבסיסיים למחיה בכבוד, בדומה לשנה שעברה (92.2%).

7% מהקשישים הנתמכים מעידים כי אינם מצליחים לשמור על בריאות תקינה בעקבות המצב הכלכלי.

58% מהקשישים הנתמכים זקוקים לשיפוץ בביתם על מנת להתאימו למצבם, אך לא יכולים לבצעו.

9% מהקשישים נתמכי הסיוע חוו בדידות לעיתים קרובות או מדי פעם בשנה האחרונה.

8% מהקשישים נתמכי הסיוע אינם יכולים לעמוד בתשלומים עבור סיעוד, בדומה ל-2017 (85.7%).

אי ביטחון תזונתי

5% מנתמכי הסיוע העידו כי לא היה להם מספיק כסף לרכוש מזון שיאפשר להם לאכול ארוחות מאוזנות, בהשוואה ל-17.4% בלבד מהאוכלוסייה הכללית.

72% מנתמכי הסיוע חששו שיגמרו את האוכל בביתם לפני שיהיה להם כסף לקנות עוד, בהשוואה ל-18.2% מהאוכלוסייה הכללית.

מעל למחצית (52.9%) מנתמכי הסיוע מעידים כי בשנה האחרונה לא היה מספיק אוכל בביתם (לעיתים קרובות או לפעמים), בהשוואה ל-5.8% בלבד מהאוכלוסייה הכללית.

3% מנתמכי הסיוע העידו כי נקלעו לסיטואציות משפילות בעקבות מחסור במזון בבית, כגון: חיפוש מזון בפחים, קיבוץ נדבות לקניית אוכל ו/או אכילת שאריות מזון שנזרקו.

1% מההורים נתמכי הסיוע נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם (תמ"ל) עבור ילדיהם או לתת להם פחות מהכמות המומלצת.

6% מנתמכי הסיוע מעידים כי לא נזקקו לסיוע במזון לפני חמש שנים.

תעסוקה

בקרב 77.4% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בחמישית (19.7%) יש שני מפרנסים או יותר. אנו עדים לעלייה בשכר החודשי הממוצע של נתמכי הסיוע העומד השנה על 4,176 ש"ח בחודש, בהשוואה ל-3,348 ש"ח בשנה שעברה. חלק ניכר מעלייה זו ניתן לייחס לעלייה בשכר המינימום אשר עומד כעת על 5,300 ש"ח.

כמו כן, אנו עדים לשיפור בתחושת הביטחון התעסוקתי בשנה הנוכחית, כאשר חמישית (19.9%) מנתמכי הסיוע מעידים כי ישנו סיכוי גבוה או גבוה מאוד שיאבדו את מקום עבודתם הנוכחי, זוהי ירידה משמעותית בהשוואה לשנה שעברה (33.1%). עם זאת, דפוסי התעסוקה המאפיינים את נתמכי הסיוע בעייתיים ומתבטאים פעמים רבות באי קבלת זכויות בסיסיות ובמשרות חלקיות וזמניות.

לכן, אין זה מספיק בכדי לחלץ את המשפחות הללו מעוני, והן עדיין חיות במצוקה כלכלית ונאלצות להסתמך על עמותות הסיוע עבור מזון בסיסי.

ב-77.4% מהמשפחות נתמכות הסיוע יש לפחות מפרנס אחד, בחמישית (19.7%) יש שני מפרנסים או יותר.

4% מנתמכי הסיוע העובדים אינם מקבלים את כל הזכויות הסוציאליות וההטבות המגיעות להם במקום עבודתם, ירידה קלה בהשוואה לשנה שעברה (63.8%).

מעל מחצית (54.9%) מנתמכי הסיוע הבלתי מועסקים נמצאים במצב זה בעקבות מוגבלות בריאותית.

7% מנתמכי הסיוע מקבלים קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי הנובעות ממצבם הכלכלי, זוהי ירידה משמעותית בשיעור של 25.5% בהשוואה לשנה שעברה (53.3%).

9% מנתמכי הסיוע מעידים כי אינם מקבלים את מלוא הזכויות המגיעות להם מהמוסד לביטוח לאומי, מעל מחצית (51.9%) מעידים כי הסיבה לכך היא בירוקרטיה קשה ומסובכת.

יוקר המחייה

9% מנתמכי הסיוע שקועים בחובות, פי 2.1 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית (34.1%) אך ירידה בשיעור 8.4% בהשוואה לשנה שעברה (77.4%).

9% מנתמכי הסיוע חוו חסימה או עיקול של חשבון הבנק עקב חובות, הליך הוצאה לפועל או תביעות משפטיות, בהשוואה ל-8.4% בלבד באוכלוסייה הכללית.

7% מנתמכי הסיוע מעידים כי אין להם מזגן או אמצעי חימום תקין בבית, או שאינם יכולים להרשות לעצמם להפעילו כלל.

9% מנתמכי הסיוע מעידים כי גדלו כילדים במשפחה שחיה במחסור ומצוקה כלכלית.

5% מנתמכי הסיוע ניסו או תכננו לשים קץ לחייהם בשנה האחרונה בעקבות המצוקה הכלכלית. קיימת ירידה בשיעור הנתמכים המעידים על כך בשנים האחרונות, כאשר ב-2015 נתון זה עמד על 18%.

חינוך

2% מנתמכי הסיוע אינם בעלי תעודת בגרות, לעומת 47.3% באוכלוסייה הכללית. כמחצית (49%) לא סיימו 12 שנות לימוד.

8% מההורים נתמכי הסיוע העידו כי לא יכלו לרכוש עבור ילדיהם את כל הציוד הבסיסי והספרים הדרושים לשנת הלימודים.

6% מההורים נתמכי הסיוע העידו כי ילדיהם נמנעו מללכת לשיעורים פרטיים ו-81.5% נמנעו מהשתתפות בחוגים או בארגון/תנועת נוער בעקבות מצבם הכלכלי.

1% מההורים נתמכי הסיוע אינם יכולים לשלם את כל התשלומים הנלווים לבית הספר, ובעקבות כך מעל למחצית (58.5%) מהילדים הנתמכים לא השתתפו בפעילויות חברתיות כגון מסיבות וטיולים.

8% מההורים נתמכי הסיוע לא יכולים לשלוח את ילדיהם לקייטנות בעקבות מצבם הכלכלי.

בריאות

אי השוויון במערכת הבריאות מתבטא בכך שאנשים החיים בעוני נוטים ללקות במחלות המכונות "מחלות עוני", יותר מאנשים החיים ברווחה כלכלית. תמותת תינוקות גבוהה יותר קיימת ביישובים מאשכול חברתי כלכלי נמוך ותוחלת החיים גבוהה יותר ככל שההכנסה עולה. העמקת הפערים הכלכליים והחברתיים, משפיעה באופן ישיר על חוסר שוויון בנגישות של אוכלוסיות עניות לשירותי בריאות, והופכת למלכודת עוני.

פגיעות גבוהה למחלות וההוצאות הרבות הנובעות מכך, בשילוב עם קצבאות נמוכות מאוד עבור מי שאיבדו את יכולתם לעבוד ולפרנס את משפחתם, עלולות לגרום למשפחות להידרדר לעוני במהירות או להעמיק את חומרת העוני.

4% מנתמכי הסיוע סובלים מיתר לחץ דם וכרבע (25.4%) מסוכרת.

3% מנתמכי הסיוע הם בעלי ביטוח בריאות בסיסי של קופת החולים בלבד ורק ל-31.4% ביטוח בריאות משלים או מקיף, בהשוואה ל-77% מהאוכלוסייה הכללית.

4% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפולים רפואיים נחוצים כי לא יכלו לשלם עבורם, פי 3.3 מאשר באוכלוסייה הכללית (20.4%).

7% מנתמכי הסיוע ויתרו על טיפול שיניים כי לא יכלו לשלם עבורו, 36.1% ויתרו באופן קבוע.

מעל למחצית מההורים נתמכי הסיוע (55.3%) נאלצו לוותר על רכישת תרופה או טיפול רפואי נחוץ עבור ילדיהם כי לא יכלו לשלם עבורם, פי 4.4 מאשר באוכלוסייה הכללית (12.4%).

דיור

3% מנתמכי הסיוע ויתרו בשנה האחרונה על תיקון ליקויים חמורים בביתם לאורך זמן מסיבות כלכליות, בהשוואה ל-24.3% באוכלוסייה הכללית.

5% מנתמכי הסיוע העידו כי ילדיהם התביישו להזמין חברים הביתה בשנה האחרונה, בעקבות תנאי הדיור והמצוקה הכלכלית.

49% מנתמכי הסיוע חוו ניתוק מחשמל או מים בשנה האחרונה משום שלא הצליחו לשלם את החשבונות, 30.9% מנתמכי הסיוע נאלצו לקנות חשמל באמצעות מונה לתשלום מראש.

6% מנתמכי הסיוע מעידים כי יש סיכוי גבוה או גבוה מאוד שיאלצו לפנות את מקום מגוריהם בשל אי יכולת לעמוד בתשלומי שכר דירה או משכנתא.

6% מנתמכי הסיוע מעידים כי תשתיות בסביבת המגורים שלהם פגומות או לא מספקות, ו-38% מעידים כי תחזוקת הבתים והבניינים בסביבת מגוריהם רעועה.

19% מנתמכי הסיוע מעידים שקיימת אלימות פיזית ו-17.9% מעידים כי אנשים סוחרים או משתמשים בסמים בפומבי בסביבת מגוריהם.

האחריות לטיפול בעוני

1% מהציבור תופס את בעיית העוני והפערים החברתיים כנושא הדחוף ביותר לטיפול על ידי ממשלת ישראל, כאשר ביטחון המדינה ממוקם רק במקום השני עם 33.3%. כשבודקים מהו הנושא הדחוף לטיפול במקום הראשון והשני יחד, ההבדל מובהק יותר: 66% תופסים את העוני והפערים החברתיים כדחוף ביותר, בהשוואה ל-51.4% שחושבים כך לגבי הביטחון.

6% מהציבור סבורים כי הממשלה היא הגורם האחראי לצמצום העוני, יותר מכל גורם אחר. עם זאת, רק כרבע (24.4%) מהציבור חושבים שהממשלה היא זו שאכן מטפלת בפועל בבעיה.

9% מהציבור הרחב סבורים כי הממשלה נמנעת מהצבת יעדים לצמצום העוני, מפני שתוצאות לטווח הרחוק אינן מעניינות פוליטיקאים.

רוב הציבור (72%) מאמין כי הטיפול בבעיית העוני נמצא בסדר עדיפויות נמוך או כלל אינו נמצא בסדר העדיפויות הלאומי.

1% מהציבור מאמינים כי ישנו סיכוי גבוה או גבוה מאוד, שילד הגדל במשפחה ענייה יהפוך להיות מבוגר עני בעתיד.

7% ממנהלי עמותות המזון מעידים כי חל גידול בדרישת הנזקקים למזון לעומת השנה הקודמת.