דו"ח המבקר: "נמצאו מגוון ליקויים בטיפול המדינה בניצולי השואה" - 0404
+
דו"ח המבקר: "נמצאו מגוון ליקויים בטיפול המדינה בניצולי השואה" מתוך סרטון וידאו

דו"ח המבקר: "נמצאו מגוון ליקויים בטיפול המדינה בניצולי השואה"

מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף חיים שפירא, התיר אחר הצהריים (חמישי) לפרסום את הדו"ח הבוחן את תפקוד הרשויות בסוגיית טיפול וסיוע לניצולי השואה. הבדיקה בעקבותיה נכתב הדו"ח נערכה בחודשים אוגוסט 2016 ועד ינואר 2017, כשבעת סיומה חיו בישראל כ-158,000 אזרחים שסבלו מרדיפות הנאצים וכ-56,000 נוספים שהוכרו כנפגעי התנכלויות אנטישמיות וגזעניות בתקופת השואה. גילם הממוצע הוא כ-85, כשמידי חודש נפטרים כ-1,000 ניצולי שואה. מבקר המדינה כותב בדו"ח כי "ניצולי השואה המתגוררים בישראל הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית על רבדיה השונים. חלקם עלו לישראל ממדינות שונות מיד בתום המלחמה וחלקם עלו בשנים מאוחרות יותר. ניצולים אלו הקימו משפחות, השתלבו במשק הישראלי על כל ענפיו ותרמו לצמיחתה של המדינה. כשם שאוכלוסיית ניצולי השואה מגוונת, כך גם צורכיהם מגוונים. לחלק מהניצולים צרכים קיומיים, בריאותיים, נפשיים וחברתיים שהם מתקשים למלא. קושי מרכזי שעמו מתמודדים רבים מהניצולים הוא תחושת הבדידות, ועל כן למענה בתחום החברתי חשיבות מכרעת. דוח זה מפרט את הפערים בין הצרכים של ניצולי השואה ובין המענה הניתן להם על ידי הממשלה, חרף יוזמות ממשלתיות מבורכות להגדלת הסיוע ולצמצום הפערים". במסגרת הדו"ח נמצאו שבעה ליקויים מרכזיים בטיפול המדינה בניצולי השואה: 1) הרשות לזכויות ניצולי השואה אינה משמשת כגורם מתכלל לגבי הסיוע הכולל אשר משרדי הממשלה וגורמים חוץ-ממשלתיים נותנים לניצולים. בהיעדר יד מכוונת ובהיעדר תיאום נוצר חלל במענה לצרכים של ניצולים בחלק מתחומי חייהם. לעומת זאת לעתים יש כפילות במתן שירותים, היעדר תיעדוף וחוסר יעילות בהקצאת משאבים. 2) ההסדרים החוקיים החלים על הניצולים סבוכים ואינם בהירים. חלק מהניצולים אינו בקיא באפשרויות חיפוש המידע באינטרנט ואף לא שולט בשפה העברית, ובכך מתקשה בהבנת הזכויות שהוא זכאי להן. 3) במועד סיום הביקורת שרת המשפטים עדיין לא קבעה כללים לעניין המשך הסיוע לניצולי שואה הנזקקים לכך, הממומן באמצעות נכסים שלא נמצא להם יורש, אף שבסוף שנת 2017 צפויה להסתיים פעילותה של החברה להשבת רכוש. רוב אוכלוסיית הניצולים אשר עלתה בשנות התשעים של המאה העשרים מברית המועצות לשעבר, אין לה פנסיות או בסיס כלכלי אחר, למעט קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי. בלית ברירה הם מסתגלים למצבם ומסתפקים בחיי צנע ומוותרים על מילוי צרכיהם הבסיסיים. 4) עם הזדקנות אוכלוסיית הניצולים, כושר הניידות שלהם נפגע. חלק מבתי הניצולים אינם מותאמים לכך. לרשות אין מידע מקיף ומלא על מאפייני מגוריהם של הניצולים ונבצר ממנה לדעת אם הניצולים ממתינים לדיור ציבורי. 5) משרד הרווחה לא השלים גיבוש תכנית להרחבת היקף שירותי רווחה וחברה לניצולים. ולכן לא ניצל סכום כולל של 60 מיליון ש"ח שהממשלה החליטה להקצות לשנים 2014 ו-2015. בשל אי-ניצול התקציב נבצרו מניצולים שירותים שיכלו לשפר את רווחתם, לרבות ארוחות חמות, טיפולי בריאות, לחצני מצוקה, ובעיקר פעילות חברתית שהייתה יכולה להפיג – ולו במעט – את תחושת הבדידות, שהיא קושי מרכזי לרבים מהניצולים. 6) רופאת הרשות לזכויות ניצולי השואה, המליצה להרחיב את מגוון הטיפולים הנפשיים. אולם במועד סיום הביקורת, הרשות הכירה רק בטיפולים פסיכיאטריים ופסיכותרפיים. 7) אין לרשות ולמדינה מיפוי מעודכן של צורכיהם וניתן להניח כי חלק מהניצולים לא קיבלו את כל זכויותיהם ואת הסיוע הנדרש להם.