14 שנים לשרשרת האנושית: תושבי נצרים מספרים על תחושותיהם מול מפגן התמיכה המרשים שחיבר את גוש קטיף לירושלים - 0404
14 שנים לשרשרת האנושית: תושבי נצרים מספרים על תחושותיהם מול מפגן התמיכה המרשים שחיבר את גוש קטיף לירושלים ערן שטרנברג

14 שנים לשרשרת האנושית: תושבי נצרים מספרים על תחושותיהם מול מפגן התמיכה המרשים שחיבר את גוש קטיף לירושלים

השנה היא 2003. ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, מכריז על תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף וצפון השומרון. ההכרזה והשלכותיה משפיעים עמוקות על החברה בישראל, שנקרעת בין שני מחנות. לאחר ההכרזה מגיע משאל מתפקדי הליכוד, בו מתנגדי ההתנתקות נוחלים ניצחון, כשרוב ברור של המתפקדים מצביע נגד התוכנית, לאחר עבודת שטח מאומצת.

למרות זאת, מחליטה הממשלה לאשר את התוכנית ההתנתקות, ורה"מ מכריז כי עד סוף 2005 ישראל מתכוונת לצאת מרצועת עזה ומארבעה יישובים בשומרון.

"התחושות בגוש קטיף היו קשות", מספר הרב קובי בורנשטיין, שהיה שותף במטה המאבק בגוש קטיף. "התחושה הייתה שיש לעשות משהו שיטלטל את החברה בישראל. רצינו לעשות משהו שיקבל תמיכה ציבורית רחבה, ויבוא מתוך אווירה טובה, חיובית וערכית, כמו שהייתה בגו קטיף".

לאחר מספר לילות של מחשבה, החליטו במטה המאבק על רעיון של שרשרת אנושית, שתתחיל בגוש קטיף ותסתיים בירושלים. הקריאה הגיעה לכל רחבי הארץ, ובכל מטה מאבק מקומי התגייסו אנשים ובני נוער בכדי לאסוף כמה שיותר משתתפים למבצע הגדול ולארגון הטכני של כל פרטי התוכנית.

"כל מארגן קיבל אזור אחר במסלול שהוא צריך לסגור, וזו הייתה בעצם אחריות שכל אחד לקח: היה צריך לתפוס 'ראש גדול' ולגייס אנשים למשימה. וכך בעצם, מעשרות חוליות כאלה הצטברה השרשרת כולה. זה היה אירוע שאין לו אח ורע בתרבות הישראלית. כל אחד שהיה שם הרגיש שהוא חלק ממשהו גדול", מספר הרב בורנשטיין.

"אם עד אז העשייה המחאתית הייתה במוקדי הכוח בשלטון ובתקשורת, המהלך ביטא את העובדה שהכוח אצל הציבור ואת האמונה בכוחו של הציבור. וגם אם זה לא עזר למנוע את העקירה, זה בא לידי ביטוי מאוחר יותר – כמו בגרעין של נצרים שבאריאל, שם העשייה מגיעה מהאנשים, מהשטח".

תושבי נצרים הצטרפו גם הם לשרשרת האנושית והיו שותפים לתחושת האחווה שהייתה באותה העת. כיום, לאחר 13 שנים מהעקירה, מתגוררים תושבי נצרים בעיר אריאל, בקהילה שהקימו בשם "נצר אריאל", שמהווה גם גרעין פורה בעיר.

חברת הקהילה אלונה נחום מספרת: "זה היה משהו חדש, עוצמתי מאוד, מרגש מאוד וממש 'חד פעמי'. השרשרת הארוכה הראתה שכולם איתנו. שותפים לקשר הזה. זה הרגיש טוב לראות את ההתגייסות בעם. התקשורת לא הייתה בעדנו כנראה, אבל הייתה היענות גדולה".

עמירם אלבה גם הוא תושב נצרים לשעבר, וכיום חלק מקהילת נצר-אריאל. אלבה מספר כי גם הציפייה לחיבור עם העם עודנה קיימת גם היום, לאחר שנעקרו מביתם: "השתתפנו בשרשרת האנושית, הייתה הסעה ואנחנו עמדנו קרוב לקיבוץ סעד. התחושה הייתה שמצד אחד עם ישראל רוצה להתחבר – והשרשרת הזו סימלה את החיבורים האלו, אבל מצד חצי אחר של העם – ובכללו הממשלה – רוצה להתנתק. וזה כאב. קיווינו שהחיבור יגבר על הניתוק, ואנחנו ממשיכים לצפות לזה גם היום".

בימים אלה פונים חברי הקהילה לציבור הרחב ומבקש את תמיכתו בפרוייקט מימון ההמונים שהקימו לטובת המשך קיומם של הפרוייקטים שהקימו בעיר אריאל. הדף הוקם באתר GiveBack בשם: "ממשיכים את רוח נצרים", ונותרו עוד פחות משבועיים לסיומו. https://www.giveback.co.il/project.aspx?id=3028&utm=ReshetHachipus&gclid=EAIaIQobChMI_5zxz-P_2wIVLLftCh0mKwXIEAAYASAAEgJf-fD_BwE

בין הפרוייקטים הרבים שהקימה הקהילה, שצמחה מתוך השבר, ישנו מועדון גמלאים יומי, גמ"ח מזון, סיוע לנוער בסיכון, מרכז משפחה, מרכז התנדבותי ששואב מתנדבים מרחבי העיר ויישובי האזור ומצוות אותם לצרכי רווחה וחינוך ועוד. 

איציק וזאנה, מחברי הקהילה ומנהל בית המדרש באוניברסיטת אריאל, מוסר: "השרשרת הזאת לא הייתה גימיק לצרכי מאבק. במידה רבה היא ביטאה דרך חיים שלימה. להתרגל לראות את עצמך כחלק מדבר גדול. חוליה בשרשרת הגדולה של העם היהודי, שרשרת היסטורית ושרשרת של חיבורים בין מקומות ובין גוונים שונים בעם. הגישה הזאת הנחתה אותנו בקבלת ההחלטה להקים את הגרעין באריאל. בשבילנו, השרשרת ההיא לא נגמרה, היא ממשיכה ומתעצמת ביוזמות השונות שלנו כאן באריאל, בחיבורים של חינוך וחברה, תורה וחסד".

ערן שטרנברג

ערן שטרנברג