הסרט שלא תראו בישראל: שחקן הבייסבול היהודי שריגל עבור ארה"ב - 0404
הסרט שלא תראו בישראל: שחקן הבייסבול היהודי שריגל עבור ארה"ב באדיבות אוסף קונלון

הסרט שלא תראו בישראל: שחקן הבייסבול היהודי שריגל עבור ארה"ב

סיפור חייו המסתורי של מו ברג, שחקן הבייסבול היהודי, יצא השבוע לאקרנים בארה"ב וזו סיבה מספיק טובה לספר את הסיפור הכי מעניין שסביר להניח שלא שמעתם עליו.

למרות שבליגת הבייסבול האמריקאית שיחקו לאורך השנים רק 160 יהודים, יהודים ובייסבול היו מאז ומתמיד בלתי ניתנים להפרדה. סנדי קופקס, הנק גרינברג, לו בודראו, קן הולצמן, ריצ'י שיינבלום, גודי רוזן, ריאן בראון, מייק לבנטל, בראד אוסמוס, שון גרין, קווין יוקלס, איאן קינסלר והזורק האגדי ג'ייסון מרקיז הם רק חלק מרשימה מפוארת של שחקני בייסבול יהודים, שכבר שוכנים לבטח בהיכל התהילה האמריקאי.

מו ברג התופס היהודי של ה'וושינגטון סנטורס', 'שיקגו וויט סוקס' וה'בוסטון רד סוקס' – לא היה אמנם בין השחקנים הבולטים, אולם מעולם לא היה שחקן בייסבול, יהודי או לא יהודי שלמד משפטים ועבד כעורך דין באחת הפירמות הגדולות במנהטן בעודו משחק בליגת הבייסבול הבכירה, שדיבר 27 שפות, בכלל זה עברית ויידיש, תשע מהן עם מבטא מושלם (אנגלית, לטינית, יפנית, יוונית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, סינית וסנסקריט שפה הודית עתיקה), שריגל ביפן לפני המלחמה, שהיה מומחה בפיסיקה גרעינית ברמה של פרופסור באוניברסיטת פרינסטון, שנשלח לחטוף את מפתחי הפצצה האטומית של גרמניה הנאצית; ושביקש להיקבר בישראל – כך לפחות תואר ברג על ידי אנשים שהכירו אותו, וביניהם השדרן ופרשן הספורט היהודי מנחם לס, שחקר את תולדות חייו, כחלק מעבודת המחקר שלו לתואר ,M,A.

סיפור חייו המיסתורי של ברג העסיק לאורך השנים כותבים ויוצרים רבים. ב-1994 הפך סיפור חייו לספר "The Catcher Was a Spy" מאת הביוגרף ניקולס דוידוף, והשבוע הסיפור הלא ייאמן של ברג יצא לאקרנים – בשלב זה רק בארה"ב בכיכובו של השחקן היהודי פול ריד.

באדיבות הספריה הציבורית של בוסטון

הסיפור של ברג מתחיל בשנת 1938, אז נשלח עם שחקני הבייסבול האגדיים בייב רות' ולו גריג כחלק מ"משלחת רצון טוב" ללמד את היפנים לשחק בייסבול, משחק שהחל לתפוס תאוצה בקרב האזרחים והפך שם לפופולארי. באתר 'Hoops' מסופר כי מו ברג היה "קצ'ר" (תופס) בוושינגטון סנאטורס, בזמן שב-C.I.A חיפשו אדם מתאים למשימת ריגול ביפן. מו ברג היה האדם המושלם לתפקיד. הוא היה טיפוס מתבודד שלא שיתף מעולם איש בחייו הפרטיים, רווק נצחי ללא אשה וילדים; וכמובן שלט בשפה היפנית ודיבר כבן המקום.

המשימה שהוטלה על ברג הייתה לצלם את טוקיו, ובמיוחד את אזורי התעשייה שלה, בתקופה שהצילום בטוקיו היה אסור לחלוטין. מו סיכן את חייו כשצילם, ותמונותיו שימשו את הגנרל האמריקאי ג'ימי דוליטל בהתקפה האווירית הראשונה על אדמת יפן בשנת 1942 עם 16 מפציצי ה-25-B שלו. על תרומתו זו העניק לו הנשיא רוזוולט את ה-MEDAL OF MERIT – אחת המדליות היקרתיות ביותר לגיבור מלחמה, אולם ברג סירב לקבל את התואר 'גיבור', מבלי שטרח מעולם לפרט מדוע.

מאוחר יותר, בשנות המלחמה באירופה, נשלח ברג לאיטליה, גרמניה ושווייץ כדי ללמוד על פרויקט האטום של היטלר. המשימה הפעם הייתה להתיידד עם הפיסיקאי הגרמני ומי שהוביל את פרוייקט פצצת האטום הנאצית ורנר הייזנברג. ההוראה שקיבל הייתה שאם הנאצים קרובים לפיתוח הפצצה, עליו לחטוף את הייזנברג או לחסלו במקום. מנחם לס מספר כי ברג היהודי, שכבר ידע על מחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה, קיבל את התפקיד בכבוד והתלהבות. הוא הרגיש שהוא עובד עבור העם היהודי כולו, אולי בין היתר בשל העובדה שבבית בו גדל לא היו סממנים יהודים.

ברג הגיע לציריך, שם הצליח להתקרב להייזנברג – שנאם בכנס במקום ואף לגרום לו להזמין אותו לכוסית יין וארוחה. באותה ארוחה הבין ברג כי הנאצים רחוקים מייצור הפצצה והודיע על כך מיד ל-C.I.A. לס מספר כי כשנודע הדבר לנשיא רוזוולט הוא פרץ בצחוק של אושר, שהדהד במסדרונות הבית הלבן. אחרי המלחמה המשיך ברג בתפקידי ריגול חשאיים בבאלקן, בצ'כוסלובקיה וביוגוסלביה, כשאחת השליחויות שלו הייתה לבדוק ולהסיק למי כדאי לאמריקאים לחבור, לטיטו היגוסלבי או לסובייטים.

אין רבים היום שיודעים לומר בבירור מה היו מעשיו בדיוק וכיצד התגלגלו שארית חייו של ברג לאחר הקריירה המקצוענית שלו בליגת הבייסבול וכמרגל ב CIA. לס מספר כי השאלה "היכן לעזאזל נמצא מו ברג?" הייתה נשאלת מדי יום בסוכנות החשאית, וכי נטייתו להיעלם היא זו שבעצם סיימה לו את הקריירה ב-C.I.A, או שאולי הייתה זו אי-נכונותו להסביר לאן נעלמו עשרות אלפי דולרים שהוציא על מטרות הריגול שלו.

לס גם יודע לספר כי בשנת 2015, בעת ראיון שערך אנדרסון קופר מ-CNN עם הסנטור היהודי רון וויידן בנושא הגרעין האירני, אמר לפתע וויידן לקופר, "איפה מו ברג כשצריכים אותו?".

את ימיו האחרונים העביר ברג בגפו ומעט לפני שנפטר – בשנת 1972 – ביקש מאחותו לשרוף את גופתו (כדי להימנע מנוכחות אנשים בלוויה) ולפזר את אפרו בישראל. לימים גילה הביוגרף דוידוף שזו פיזרה את אפרו בהר-הצופים, אולם לא יכל לאמת זאת לחלוטין. במותו כמו בחייו, מו ברג – האיש שיתכן שמיליונים בעולם חבים לו את חייהם – נותר אגדה מסתורית.

יהי זכרו ברוך!

"התופס היה מרגל" – הספר על מו ברג מאת ניקולס דוידוף