"אין כמו הצבא שלנו": יום השנה לנפילתו של יוני נתניהו הי"ד - 0404
"אין כמו הצבא שלנו": יום השנה לנפילתו של יוני נתניהו הי"ד לע״מ

"אין כמו הצבא שלנו": יום השנה לנפילתו של יוני נתניהו הי"ד

היום לפני 42 שנה, ו' בתמוז תשל"ו (4 ביולי 1976), נהרג סא"ל יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל במהלך מבצע צבאי לשחרור בני ערובה ממטוס אייר פראנס שנחטף לאנטבה שבאוגנדה.
 
הסיפור של יוני, אחיו הבכור של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגלם אולי יותר מכל את תמצית הסיפור הישראלי שלנו. בחור צעיר, שגדל בירושלים, מתגייס כלוחם לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים והופך למפקד מוערך.
 
הוא משתחרר מצה"ל לטובת לימודי פיזיקה בהרווארד, אולם מוותר על החלום האמריקאי – עם פרוץ מלחמת ששת הימים – וממהר להתייצב בגדוד המילואים של החטיבה. הוא משתתף בקרבות בסיני ומאוחר יותר ברמת הגולן, שם גם נפצע בעת שעזר לחלץ חייל פצוע.
 
בשנים שלאחר מכן הוא כבר נשוי ומתחיל את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים. הימים הם ימי מלחמת ההתשה ובסיירת מטכ"ל מחפשים מפקד צוות.
 
בנימין נתניהו, אז קצין צעיר בסיירת, ממליץ על אחיו הבכור ויוני שוב עוזב את לימודיו וחוזר לשירות פעיל. בשנת 1972 מתגייס גם האח הצעיר עדו לסיירת מטכ"ל, כך שבמשך שנתיים משרתים זה לצד זה כל שלושת האחים לבית נתניהו.
 
במלחמת יום כיפור הוא מוביל מבצעים נועזים מול הקומנדו הסורי, ומחלץ תחת אש את סא"ל (לעתיד אלוף) יוסי בן-חנן הפצוע מתל א-שמס. על גבורתו זו מוענק לו עיטור המופת.
 
בשנת 1975 הוא מועלה לדרגת סגן-אלוף ומקבל את המינוי הנכסף: מפקד סיירת מטכ"ל. כשנה לאחר מכן הוא ימצא את מותו הטרגי בחילוץ ההרואי של בני הערובה באנטבה, במבצע שזכה לשם "מבצע יונתן".

לע״מ

 
הספר 'מכתבי יוני', שפורסם לאחר מותו, מגלה טפח מתפיסת עולמו והבנתו את עומק הסכסוך ובעיקר מחזק את צדקת דרכנו – זו שלמענה לחם ובשמה נפל:

"אני רואה בצער ובכעס רב כיצד בחלק של הציבור עדיין קיימת התקווה להגיע להסדרי שלום עם הערבים. ההיגיון אומר להם שהערבים לא שינו את מגמתם הבסיסית – השמדת המדינה. אבל האשליה העצמית, ההונאה העצמית, שהייתה תמיד בעוכרי היהודים, פועלת שוב. הרי זה אסוננו הגדול. רוצים להאמין – ומאמינים, רוצים שלא לראות – ועוצמים עיניים. רוצים שלא ללמוד מהיסטוריה בת אלפי שנים – ומסלפים אותה. רוצים להקריב קורבן – ואכן מקריבים" – מתוך מכתב שכתב ב־17 בנובמבר 1973, בתום מלחמת יום הכיפורים.

"אין כמו הצבא שלנו! אין! זהו צבא שכולו שוחר שלום, ואינו שואף למלחמה כלל; אך כשהוא צריך להילחם אין כוח שיעמוד בפניו".

 
"גייסו אותנו, כמו את כל שאר הצנחנים, לפני ימים מספר. מצאתי פה את הבחורים הטובים ביותר בעולם. אחד־אחד לוחמים! אחד־אחד רעים וחברים! איזו שמחה בפגישה עם חברים לנשק" – על הגיוס למילואים במלחמת ששת הימים.
 
"מה מצער, שאיננו יכולים להשיג שלום! הרי רק בזה רוצים כולנו, בסופו של דבר. פשוט, אין לנו עם מי לדבר".
 
גיבור ישראל – יהי זכרו ברוך!