הבטן הרכה של צה"ל / הטור של אלון לופוביץ - 0404
הבטן הרכה של צה"ל / הטור של אלון לופוביץ דוברות היישוב היהודי בחברון

הבטן הרכה של צה"ל / הטור של אלון לופוביץ

החייל, שירה ביום חמישי שעבר בראשו של המחבל בחברון, חייל שקיבל תעודת הצטיינות ביום העצמאות שעבר על תפקודו, סביר כי הבין את האיום הפוטנציאלי והמידי, הנשקף מהמחבל ש"נוטרל", לאחר ששמע את קולות האזהרה בדבר האפשרות שיפעיל מטען על גופו. עקב כך, מצא עצמו החייל בתוך אירוע מורכב. החייל שדרך את נישקו האישי וירה ירייה אחת, בודדת, מדודה ומדויקת בראשו של המחבל הביא לחיסול מחבל שהיווה סכנה אפשרית, ריאלית וממשית מנקודת מבטו. בוודאי אין מדובר ברצח. לטעמי, עובדה זו לכשעצמה, המשתקפת מהסרטון, מעידה מנקודת מבטי, שאני סבור כי לה שותפים רבים, כי אין במעשה זה מעשה נקם או טעמים אידיאולוגיים, אלא גילוי חובת אחריות אישית, הנשקפת גם מרוח צה"ל. מספר פעמים, צפיתי בכל הסרטונים המתעדים האירוע. לתחושתי ולתחושת רבים, החייל פעל על פי המצופה מלוחם, יישם את ייעודו כלוחם וכחובש קרבי ומנע אפשרות של פגיעה בסובביו הלכה למעשה. יתרה מכך, נראה כי החייל פעל על פי רוח צה"ל הקובעת בין היתר את ערך "טוהר הנשק" לשם הכרעתו של האויב לצד "דבקות במשימה", כל זאת, תוך לקיחת אחריות על ההחלטה כדי להסיר ספק בדבר אפשרות של הפעלת מטען חבלה. אינני בעד לקיחת החוק לידיים. אין בייעודו של מאמר זה לבחון או לדון בראיות, כי אם לדון, בין היתר, "בטיפול" לו זכה וזוכה החייל. ראוי היה שיינתן גיבוי לחיילי צה"ל, לרבות במקרה זה, לצד קרדיט למערכת המשפט ולגורמי הבדיקה על מנת שיקבעו חפותו או אשמתו. הייחוס של שיקולים אידיאולוגיים לירי, עליהם באחרונה, מהווה דבר שפל ביותר, היוצר אי צדק משווע והמוכיח חוסר יושרה מצד אלו העושים זאת בטרם הוכחה אשמתו. כל זאת, בין היתר על בסיס סטטוסים של החייל בפייסבוק, שמהותם חופש הביטוי לצד קביעת אשמתו של החייל על ידי גורמים בכירים בקשת הפוליטית עוד בטרם נשפט המדברים על נורמות פסולות. לאן הגענו? יש לשאול היכן חזקת החף מפשע של כל אדם, באשר הוא, גם אם יירה, כל עוד לא הוכח אחרת. לאלו המצקצקים בלשונם, אזכירכם בהזדמנות זו, כי המחבל שנורה בראשו, הגיע במטרה לרצוח, לפגוע ולהכניס עוד משפחות וחברים למעגל האבל והשכול ועל כן עם גילוי חשש ולו מינימלי, האם היה מקום להשאיר ספק ? האם שיקולים של יחסים בינלאומיים אמורים להתגלות לפתחנו בבואנו לפעול על מנת להסיר ספק של סכנה קיומית לערך הקדוש ביותר – והוא החיים ? האם המשפט עליו חונכתי בצבא "יש ספק אין ספק" אינו תקף במצבים העלולים לסכן חיים אדם ? האם ייתכן כי החייל מנע בתום לב סכנה שהיה סבור כי היא עתידה להתרחש ולפגוע בחבריו? לפיכך, האם זה נראה ראוי, שלצד האפשרות כי החייל פעל כראוי, בנסיבות המורכבות, מוצא עצמו החייל חשוד בלא פחות מאשר רצח, מובל באזיקים כפושע מסוכן ביותר להארכת מעצרו, לאחר שכבר נשפט על ידי שר הביטחון, ראש הממשלה, חברי כנסת, אישי ציבור ועוד רבים וכל זאת כשישנו ספק, בדבר אשמתו כאמור, שהרי אשמתו טרם התבררה או הוכחה? סביר להניח, כי אם הסרטון שארגון "בצלם" בחרו להפיץ לא היה מגמתי, אלא כולל גם את השתלשלות האירועים זמן קצר לפני הירי, ההתרחשויות היו עדיין דורשת בדיקה וחקירה. עם זאת במצב שכזה, הדברים היו יכולים להיעשות בצורה שקולה ורגועה יותר ללא הצורך של ריצוי דעת הקהל העולמית אודות הצבא "הכובש" שמגן גם עליהם בעתות שיגרה וחירום ונשאלת כאן שאלת הצורך בחקירת ארגונים המסבים נזק ברור, תדמיתי, מדיני ובטחוני למדינת ישראל בעצם המגמתיות בהם הם נוקטים ואשר מפעילים לעיתים צדדים שייתכן ויש להם אינטרס מובהק להעביר המידע בצורה שאיננה אובייקטיבית. "הבטן הרכה" של המדינה ושל צה"ל בפרט היא האימפוטנטיות בדבר היכולת להגיב בצורה שקולה ומדודה במקום לאירועים המתוקשרים היטב בעידן האינטרנט והפייסבוק. ראוי היה להציב החייל במסגרת זמנית, שאינה כלא סגור, כדי שלא ישלם את המחיר שבשם הצביעות עד אשר יתבררו הדברים, ועל מנת ליצור איזון ראוי ומתבקש לאור הנסיבות. אין לי ספק שהחייל מצטיין, חובש קרבי, איננו הסכנה, אלא אלו הפועלים והחותרים תחת מדינת ישראל כדוגמת ארגון "בצלם" ו"שוברים שתיקה". הכותב הינו פעיל חברתי.