ביה"מש הקל בעונשה של ראש ענף במע' הביטחון שמעלה בכספים - 0404
ביה"מש הקל בעונשה של ראש ענף במע' הביטחון שמעלה בכספים שלמה מור

ביה"מש הקל בעונשה של ראש ענף במע' הביטחון שמעלה בכספים

בית המשפט גזר את עונשה של ראש ענף בארגון במערכת הביטחון וזאת באופן של הקלה משמעותית מהסדר הטיעון שנקבע עימה. הנאשמת שימשה בתפקיד ראש ענף בארגון במערכת הביטחון של ישראל, והורשעה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, שעיקרן מעשי מרמה בכספי הארגון, משך כשנתיים, בהיקף כספי ניכר. מרבית המעשים נעשו בידיעת הממונים על הנאשמת, עובדים בכירים ממנה בארגון – המפקדת הישירה שלה, סגן ראש האגף, וראש האגף – ובגיבויים, בזמן אמת. חלק מהמעשים נעשו על פי הנחייתם המפורשת של הממונים. במסגרת ההסדר עתרה המאשימה להשית על הנאשמת, שני חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, קנס בסך 50,000 ₪ ו-6 חודשי מאסר מותנים. בית המשפט דחה את הסדר הטיעון, וגזר על הנאשמת עונש קל יותר של 200 שעות שירות לתועלת הציבור, קנס בסך 18,000 ₪ ו-3 חודשי מאסר מותנים. הטעם העיקרי לדחיית ההסדר וההקלה בעונשה של הנאשמת, הוא העונשים הקלים שהוטלו על מפקדיה של הנאשמת, שאיש מהם לא נדון למאסר בפועל, ומרביתם כלל לא הועמד לדין פלילי, למרות מעורבותם העמוקה במעשים. השופט ציין כי אין ספק, שמדובר בהתנהגות פסולה, שיש לעקרה מן השורש, במיוחד אם קיים חשש לכך שמדובר בהתנהגות ארגונית מקובלת, לפחות, ביחידה המדוברת, באותה תקופה – זאת לאור הנחיות הממונים על הנאשמת, חלקם הפעיל במעשים, בכירותם בארגון, ובשים לב להתמשכות המעשים, משך תקופה של כשנתיים ימים. עם זאת, הדרך לשירוש ההתנהגות, ולמניעתה בעתיד, אינה באמצעות מיצוי חומרת הדין עם הנאשמת, והקלה עם הממונים עליה, תוך פגיעה מהותית בעקרון השוויון בפני החוק. בהקשר זה, יפים דברי התלמוד הבבלי: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר". בנסיבות המתוארות, בית המשפט אינו יכול להתעלם מזעקת הנאשמת בדבר אפלייתה לרעה ביחס לממונים, ומהתחושה שהסדר הטיעון משקף את מגבלות יכולת המיקוח של הנאשמת, יותר מאשר את חלקה האמיתי בפרשה. אכיפת החוק, במיוחד בתוככי ארגון ביטחוני, שהנעשה בו רחוק בדרך כלל מעין הציבור, היא אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה. שכאן "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" אך אכיפה חלקית, ומיצוי חומרת הדין עם הזוטר, תוך נקיטת יד קלה בעניינו של הבכיר – נזקה לאמון הציבור במערכת המשפט, עלול להיות רב מאי-אכיפה בכלל. לאור כל האמור, בנסיבות הייחודיות של הפרשה, קבע בית המשפט שמדובר במקרה חריג, שבו הסדר הטיעון פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, באופן שמצפונו השיפוטי אינו מאפשר לו לכבדו.