הקצין המשוחרר זועם: ״תראו איזה חלאות אדם נהיינו״ - 0404
הקצין המשוחרר זועם: ״תראו איזה חלאות אדם נהיינו״ 0404

הקצין המשוחרר זועם: ״תראו איזה חלאות אדם נהיינו״

קצין צה״ל, שהשתחרר רק לאחרונה משירות קרבי בחטיבת גבעתי, זועם על הפגיעה בכבודו של אדם – בכבודו של ראש הממשלה. הקצין זועם על התקשורת ועל המשטרה.

הקצין, ידידיה רוט, כתב תחת הכותרת: "הדמוקרטיה ומה היא עושה למדינת ישראל?"

אולי אכתוב על זה מאמר יום אחד אם אהיה עיתונאי, אבל אני ממש רחוק מזה. אשתף אתכם במשהו – אני בדיוק יושב ברחובות בואנוס איירס שותה קפה, נהנה מהנוף וכמו כולם אוטומטית נכנס לפייסבוק, כי צריך להתעדכן מידי פעם. מדפדף מדפדף והדבר שהכי בולט לי זה: "ביבי נתניהו, ביבי נתניהו, ביבי נתניהו".

בדרך כלל אני מצליח להתאפק אבל הפעם זה כבר מוגזם! אני לא שוטר, לא חוקר ובטח שלא שופט, אבל אני בן אדם! כן אני עוד הרבה דברים, הייתי חייל, קצין בצבא, אני עובד בחברה גדולה, יש לי קצת דברים כדי להתגאות בהם… אבל לפני הכל בן אדם!

שנייה לפני שאני אתחיל להטיף קצת מוסר לאנשים שאיבדו את הראש, שנייה לפני שאנסה להראות לכם היכן הצפון נמצא, אני רוצה ללכת קצת יותר מ-4 שנים אחורה. זה היה אי שם באוהל רעוע בבא״ח גבעתי. כן כן, אותו המקום או דומה למקום שבו כמעט כל אזרחי ישראל דורכים בו בגיל 18, או טיפה אחרי וכמו רובנו התגייסתי לצבא ושם מה שיינקתי היה לא פחות מ״ערכים״, בנוסף לכל היכולות הפיזיות והמנטליות שרכשתי היות והייתי חייל קרבי. אבל לא כולם זוכים בזה וזה בסדר. מחובתינו לתרום כל אחד את מה שהוא יכול.

אגיע לנקודה, אחד הערכים שעד היום מלווים אותי הוא "כבוד האדם". משהו שאנשים קצת שכחו לייחס לו אפילו טיפה של חשיבות! ישנו איזה אדם אחד שאם אני לא טועה כרגע נמצא בארה"ב, דואג לביטחונה של המדינה, מחזק את הקשרים כדי שהחיים פה יהיו יותר טובים. אולי הוא טס בביזנס או לחלופין במטוס פרטי, קיבל איזה כמה שמפניות, 2-3 סיגרים, אולי ואולי לא. אבל, מה זה משנה? ואם זה כל כך משנה, אם כל כך כואב לכם שזה שמשקיע את כל חייו, זה שיכל לשבת רגל על רגל בטירה בלוס אנג'לס או לחלופין בקיסריה ובכל זאת בחר להנהיג את המדינה – אז בסדר, מובן.

אבל!!! יש דרך לעשות את הדברים, לא בפייסבוק בהשמצות ובלי הד תקשורתי שמפרסם כל חמש דקות משהו.

את דעתי לגביו לא אניח כאן, כי זה לא פוסט של תמיכה בביבי ובמשפחת נתניהו, ההיפך. לביבי אני לא דואג. למדינה אני דואג. כי מחר או בעוד כמה שנים יגיע עוד מנהיג. מנהיג חדש, מנהיג תמים. אבל איתו כולם יתנהגו בסדר לא? כי במקום לעמוד על דעותיו הוא "ילקק לציבור״ ויחפש לרצות אותו כדי שלא יצטרך למצוא את עצמו ואולי גם את משפחתו במקום שבו אתם אזרחים יקרים תעמידו אותו.

תראו לאיפה הגענו?!?! תראו איזה חלאות אדם נהיינו!

עד שמגיע אחד שעומד על שלו, מנהיג ציוני עם ערכים – גם אותו אתם משמיצים ומנסים להפיל.

אם היה משהו או אם יש איזה עניין שלא היה צריך להעשות – בשביל זה יש את מערכת המשפט. אבל בפומבי? בתקשורת? הלכתם רחוק מידי!

אז ארץ אוכלת יושביה שמעתם על זה? נראה לי שזה מתחיל עכשיו! אולי זה כבר בשיא…

אם לא נתעורר, בפעם הבאה נמצא את עצמינו משוטטים ברחבי העולם ללא מדינה, ללא זהות. אולי כמו בחזון הרצל, נקים בארגנטינה מדינה יהודית.