"על אלה אני בוכיה": המרחק בין כאב, נפילת אויב ופרשת דומא - 0404
"על אלה אני בוכיה": המרחק בין כאב, נפילת אויב ופרשת דומא Zakaria Sadah RHR, ויקיפדיה

"על אלה אני בוכיה": המרחק בין כאב, נפילת אויב ופרשת דומא

לספור עד 10 לפני שמגיבים. פעולה כזאת לא תזיק לאף אחד מאיתנו בימים אלה. פנו אלינו כמה וכמה גולשים. את חלקם אתם יכולים לראות בתגובות בפוסטים שונים כאן בחדשות 0404. "אל תפלו לפעולה של השב"כ להפיץ במיוחד עכשיו את סרטון החתונה"… והאמת היא, אם המגיבים היו קצת חושבים, לא היו נופלים הם לטענה שכזאת. האם זה באמת משנה האם השב"כ דאג להפיץ עכשיו במיוחד או שלא? האם זו המשמעות של הסרטון? האם לא מה שרואים בסרטון חשוב? האם לא חשוב לשים עכשיו את הכל על השולחן ולומר שהחבורה ההזויה הזאת לא שייכת לנו? אתם בבית שלכם רוקדים גם על הדם? הרי ברור שלא. את האמת אנחנו לא מתביישים לומר וההיפך, גאים לספר מה אנחנו חשים ומרגישים. אני לא חושש לומר שלא בכיתי לאחר שקבלנו את הידיעה על רצח משפחת דוואבשה. מה לעשות, הם לא העם שלי, לא האחים שלי ובכלל (וזו האמת היחידה) מדובר בכפר עוין, שרבים ממנו רוצים לראות את כולנו מתחת לאדמה. עמוק מתחת לאדמה ועוד הרבה לפני פרשת דומא. די לגלוש ברשת החברתית תחת השם "דומא" ולמצוא מה כותבים שם על עם ישראל, איך הם רוצים לפגוע בחיילי צה"ל ואת דגלי ארגוני הטרור השונים מטיילים בכפר. אלה דברים עמוקים של שנים. כן, מי שרצח את המשפחה הוא חולה נפש, רוצח נתעב, הזוי ובזוי, שבעיקר פגע בעם היהודי. אין כאב בלבי על שום אירוע שמתרחש בכפר דומא, בעיסאוויה, באל חאדר, בבית פוריק, במרדה, בג'נין, באל פוואר ולא בשום כפר עוין אחר. הכאב שלי הוא על העם שלי. עם סילוק המשפחות מגוש קטיף, ישבתי מול המרקע והזלתי דמעות של כאב. כשבני משפחת הנקין נרצחו, כאב לי מאוד וכך גם עם כל פיגוע אחר בו נרצחו אחינו, ואף הבוקר כאבתי על המאבטחים שנפצעו בפיגוע הדקירה באזור התעשיה באריאל. הזלתי דמעות על פגיעה בישראלים רבים. כאב לי על מות לוחמים דרוזים ונוצרים שנלחמו איתנו את מלחמות ישראל. לא נעצרו הדמעות במהלך 'צוק איתן' עם כל ידיעה על לוחם נוסף שנהרג. "על אלה אני בוכיה" ולא על יושבי כפרי השנאה, אך מכאן ועד לשמוח, או שלא להוקיע קשות את מי שביצע את הרצח, הדרך, בכלל לא קיימת. "בנפול אוייבך אל תשמח" וקל וחומר כאשר נרצחים חפים מפשע – בני המשפחה מדומא. הרוקדים בחתונה הזויים, מניפי הסכין פסיכים, התורה שעליה גדלנו ועליה אנו חיים, אינה תורתם. המסורת עליה חונכנו, אינה משנתם. להניף תמונות נרצחים ולרקוד ולשמוח – זו פעולה של ארגוני מחבלים ומרצחים. לא של העם היהודי. הבודדים האלה, המוציאים שם רע לרבים אחרים, לא חונכו כמונו. חלק מהם, גדל ללא הורים, הסתובב ללא קורת גג משפחתית והתחנך על תפיסת חיים הזויה ושקרית. בימים הקרובים יקבל עם ישראל קצת פרטים על עצורים כאלה ואחרים (שיהיה ברור, לא כולם קשורים בדומא). הוא יקרא על רצח, על משנת חיים הזויה ואפילו על התעללות קשה בבעלי חיים. מעניין מה אז יצייצו כותבי התגובות ודי לחכימא ברמיזא! בועז גולן, חדשות 0404

אתר 0404 מכבד את זכויות היוצרים ועושה מאמצים לאיתור בעלי הזכויות ביצירות הכלולות בכתבות. אם זיהית יצירה שאתה בעל הזכויות בה ואתה מעוניין להסירה מהכתבה, אנא פנה אלינו למייל: [email protected]